האוצר שמסתתר בשטח ההפקר של האגודות העותמניות

היום הוא המועד האחרון להגשת הערות הציבור לתקנות שיחייבו אגודות עותמניות בשקיפות, דיווח ואכיפה. את המהלך מובילה שרת המשפטים איילת שקד, כשעל הכוונת שלה בעיקר ההסתדרות בראשות אבי ניסנקורן.

אבל לצד ההסתדרות פועלות כיום בישראל עוד כ־10,000 אגודות עותמניות, חלק מהן גופים רבי השפעה, למשל שירותי בריאות כללית, ארגון עובדי התעשייה האווירית, התאחדות הקבלנים והסתדרות המורים. מדובר בגרסה המיושנת של ארגונים ללא מטרות רווח, שהוחלפו עם השנים בעמותות וחברות לתועלת הציבור (חל"צ).

על רקע המהפכה שמבקשת שקד לחולל במצב זה, מעניין להתעמק בדו"ח שהגיש באחרונה לבית המשפט החוקר עופר אלקלעי בעניינה של האגודה העותמנית, הסתדרות פועלי אגודת ישראל (פא"י), שהיקף נכסיה, כפי שאנו חושפים כאן לראשונה, עומד על כ־150 מיליון שקל.

בשורה התחתונה של הדו"ח כותב אלקלעי: "האגודה כמו כל האגודות העותמניות בישראל נמצאת בוואקום רגולטורי. משרד הפנים שאחראי לאגודות אינו מבצע בקרה ופיקוח, למרות שמדובר בגופים עם פעילות כספית בהיקף של מיליארדי שקלים".

פעילות כלכלית ולא ציבורית

תקציבן של האגודות העותמניות, שהוא לעתים ענק בהיקפו, מבוסס, לרוב, על גביית דמי חבר, כלומר — כספי ציבור שגם אם הם לא מגיעים מכלל הציבור באמצעות מימון ממשלתי, הם מגיעים היישר מכיסם של אזרחים רבים מתוקף חברותם בהתאגדות, וזאת בלי שמוקנית להם הזכות הבסיסית ביותר לדעת מה נעשה עם כספם. ניסיונות עבר לקדם חקיקה שתגביר את השקיפות באגודות העותמניות נכשלו, וכעת מנסה שקד את כוחה במשימה אחרי שכבר יזמה החלטה שאישרה בממשלה להעביר את האחריות לאגודות עותמניות ממשרד הפנים למשרד המשפטים. שקד עלולה להיתקל בהתנגדויות מצד חלק מחברי הממשלה, דוגמת שר האוצר משה כחלון, בן בריתו של יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן.

הקמתן של אגודות עותמניות חדשות — שריד של המשטר הטורקי בישראל — נאסרה כבר ב־1982 עם חקיקת חוק העמותות. עם זאת, החוק התיר לסוגים מסוימים של אגודות עותמניות, למשל ארגוני עובדים ומפלגות, להמשיך לפעול במתכונת הישנה.

הדו"ח משרטט איך פועלת אגודת פועלי ישראל, אגב אי־סדרים והפרות חוק, כאשר עיקר עיסוקה הוא פעילות כלכלית ולא הפעילות הציבורית שלשמה היא קיימת.

עם ממצאיו של החוקר נמנים העסקת מקורבים, תשלום משכורת אגב ניגוד עניינים לבנו של המזכ"ל, חנוך ורדיגר (בנו של חבר הכנסת האחרון מטעם מפלגת פא"י אברהם ורדיגר), בעיות במינהל תקין והעברת כספים למימון קמפיינים בבחירות מקומיות, בניגוד לחוק. 

עו"ד מיכל רוזנבוים. בקשת פירוק נגד פא"י | צילום: אלעד מלכה

התמונה העולה מהדו"ח היא שהאגודה עתירת הנכסים נהפכה לנחלתה הפרטית של משפחת ורדיגר ומקורביה, שעושים בה כבשלהם. מדובר בנכסים שנצברו בין היתר כתוצאה מדמי החבר ששילמו חברי פא"י ומתרומות. בנק פועלי אגודת ישראל, שהוא המקור לרוב הנכסים, ירש שתי קופות אשראי קואופרטיביות. אלקלעי ממליץ לפרק את פא"י או, מה שנראה עדיף בעיניו, להפוך אותה לעמותה שתהיה כפופה לפיקוח ציבורי הדוק.

ללא שקיפות ובקרה

הסתדרות פועלי אגודת ישראל נרשמה כאגודה עותמנית בארץ ישראל ב־1934. היא איגדה עובדים חרדים והקימה יישובים כפריים, כולל קיבוץ, מושבים ויישובים קהילתיים. אבל ככל שהגברים בציבור החרדי חדלו לעבוד פעילותה דעכה. ההיבט החשוב ביותר שלה היום הוא הפעלת חמישה מוסדות חינוך שמשלבים לימודי תורה עם לימודים כלליים ואקדמיים.

ברקע בקשת הפירוק עומד סכסוך משפטי בין פועלי אגודת ישראל לישיבת נזר ישראל מחסידות גור — הגדולה והחזקה ביותר באגודת ישראל, שנציגה בכנסת הוא סגן שר הבריאות יעקב ליצמן. פא"י טוענת שהישיבה פלשה למגרש שלה בראשון לציון, ששוויו נאמד ב־20 מיליון שקל. נזר ישראל, מצדה, הגישה בקשת פירוק נגד פא"י באמצעות עו"ד רון דרור, ואליה הצטרפו מאוחר יותר חברים נוספים בפא"י, שמיוצגים על ידי עו"ד מיכל רוזנבוים.

ב־14 בדצמבר החליטה שופטת בית המשפט המחוזי מרכז עירית וינברג־נוטוביץ' למנות את אלקלעי — המתמחה בין היתר במקרים של הונאות, מעילות ופירוקים — כחוקר שיבדוק את הנעשה בפא"י וימליץ אם לפרק את האגודה. אלקלעי הגיש את הדו"ח שלו לבית המשפט באמצע יוני, וכתב "מצאתי שורה של כשלים בפעילות האגודה". הדיון הבא בבית המשפט המחוזי מרכז צפוי להיערך ב־11.7.

אחד הדברים המעניינים שחשף אלקלעי הוא פירמידה של 15 ארגונים מתחת לאגודה, שלא היתה מביישת קונצרן בורסאי וכוללת שלוש שכבות ולא פחות מ־5 חברות בע"מ, חברה אחת לתועלת הציבור, 8 עמותות ומפלגה אחת. ב־2009 מכרה פא"י לבנק הבינלאומי הראשון את המניות שהחזיקה בבנק פועלי אגודת ישראל (פאג"י) תמורת 84 מיליון שקל. שלוש חברות בע"מ חדשות הוקמו כדי לנהל את הכספים שקיבלה פא"י בתמורה, ואחת מהן, שיאון, משמשת לפעילות בנייה מסחרית. אלקלעי קובע ש"הממשל התאגידי באגודה ברמה נמוכה. האגודה פועלת בהיעדר שקיפות, בקרה או פיקוח נאות".

טענות קשות היו למבקשי הפירוק בעניין השכר שמשלמים פא"י וארגוניה למזכ"ל חנוך ורדיגר ולבני משפחתו. עו"ד רוזנבוים האשימה את ורדיגר "במשיכת משכורת דרך גופי הבת בניגוד לאיסורים בדין".

החוקר מצא שעלות שכרו של ורדיגר עומדת על 581 אלף שקל לשנה, כלומר מדובר בשכר של כ־40-35 אלף שקל ברוטו לחודש. ורדיגר מכהן גם כחבר הנהלה וגם כמזכ"ל. בעמותות חבר הנהלה לא יכול לקבל שכר אבל באגודות עותמניות אין איסור על כך. לכן, כותב החוקר אלקלעי, ש"לא ניתן לקבוע כי קיימת עבירה". אלקלעי קובע עם זאת שתשלום השכר על ידי חברת הבת הקבלנית שיאון, מה שמונע ממנו להשתתף בדו"חות פא"י — אינו תקין.

עוד תקפה רוזנבוים בטענות לפירוק את מה שהגדירה "סידור עבודות לבניו של ורדיגר ולקרובי משפחה אחרים בגופי הבת של האגודה". פא"י שותפה בשליש מהבעלות ברשת חברותא, רשת של חמש עמותות לקידום מקצועי של עובדים דתיים. ורדיגר האב כיהן עד 2014 כיו"ר חברותא. בנו שמעיה ורדיגר מקבל מהעמותות שכר בעלות של 242 אלף שקל לשנה, כלומר כ־15 אלף שקל ברוטו לחודש. ב־2013 ו־2014 שילמה פא"י את שכרו של שמעיה ורדיגר עבור פעילותו בעמותות בעלות של כ־181 אלף שקל לשנתיים. לא נבדקו מועמדים נוספים לתפקיד זה. אלקלעי קובע ש"פעילות זאת מהווה העדפת מקורבים משיקולים פסולים. חנוך ורדיגר היה במצב של ניגוד עניינים".

בין 2014 ל־2016 הקצתה פא"י לפעילות חינוך וצדקה 7 מיליון שקל בממוצע לשנה. אלא שאלקלעי קובע ש"בשנים האחרונות מרכז הכובד של פעילות האגודה הינו בעל מאפיינים עסקיים. ההשקעה השנתית בפעילות ציבורית הינה זניחה ביחס לשווי כלל נכסי האגודה".

פא"י רכשה שלושה מגרשים לבניית מרכזים מסחריים בבית שמש ומגרש להקמת 44 דירות מגורים במודיעין. לדבריו, "האגודה משקיעה מאמצים וכספים רבים בקידום פרויקטים עם סיכון להפסד". ברקע הפעילות הזו עמד הרצון של האגודה לממן את פעילות החינוך מהרווחים בלי לשחוק את נכסיה. הדו"ח מפרט את נכסי הנדל"ן של פא"י, המוחזקים באמצעות גופים שונים, ואלה העיקריים שבהם: 10 דירות ברחוב פרישמן 64 בתל אביב, מגרש המריבה עם חסידות גור בראשון לציון, מגרש בגדרה שמשמש למוסד חינוכי חרדי, והמגרשים בבית שמש ומודיעין. נכס נוסף שנראה בעל פוטנציאל ניכר הוא שטח חקלאי בהוד השרון שיש כוונה להשביחו למגורים. אלקלעי מעריך בדו"ח את שווי נכסי האגודה ביותר ממאה מיליון שקל אבל נראה שנקט זהירות רבה והשווי קרוב יותר ל־150 מיליון שקל.

מימון לקמפיינים של בחירות

אחד הפגמים החמורים שמצא אלקלעי הוא המימון שהעניקה פועלי אגודת ישראל בבחירות המקומיות ב־2013 בסך 1.6 מיליון שקל לארבע רשימות מקומיות בשם "טוב". מדובר ברשימות של חרדים עובדים, שהיו אמורות בעצם ליצור תחליף לפא"י ההיסטורית ולא עברו את אחוז החסימה. בירושלים חנוך ורדיגר עצמו התמודד. אלקלעי: "מימון הסיעה נעשה בניגוד לחוק המימון ולחוק הבחירות ומהווה פעילות אסורה. מדובר בהוצאה למטרה פוליטית אשר אינה נכללת כאחת ממטרות האגודה ואשר גרמה לבזבוז כספי האגודה".

הבחירות האחרונות למוסדות פועלי אגודת ישראל התקיימו ב־2003. כלומר לפני 15 שנה, אז נבחר ורדיגר לתפקיד המזכ"ל. התוצאה: מספר מצומצם וקבוע של חברים מקבלים החלטות במוסדות האגודה. אלקלעי מסכם כי "משרד הפנים, האחראי לאגודות העותמניות, אינו מבצע כל בקרה ופיקוח למרות שמדובר בגופים בעלי פעילות כספית של מיליארדי שקלים. מצב זה, בשילוב של ממשל תאגידי לקוי והנהלה מצומצמת הפועלת זה 15 שנה, מהווה מתכון לכשלים וניהול לא תקין".

תגובת מזכ"ל התאחדות פועלי אגודת ישראל: "לא היו גניבות ושחיתויות"

מזכ"ל התאחדות פועלי אגודת ישראל חנוך ורדיגר טוען שממצאי דו"ח החוקר הוכיחו את צדקת פא"י כיוון שלא נשאר דבר מההאשמות הרבות נגדם בגניבות. "אני לא אומר שאין דברים שהיה אפשר לעשות אחרת. אבל לא מצאו שחיתות, לא מצאו גניבות. פעלנו ביושר ללא נהנתנות". לדבריו, לא קשה להבין שהחוקר מעוניין להיות האיש שימונה לבצע את פירוק פא"י או הפיכתה לעמותה.

על האשמות החוקר כי הפעילות העסקית של האגודה מאפילה על הפעילות החינוכית, אומר ורדיגר שכדי לממן פעילות חינוכית בהיקף של 7 מיליון שקל לא מספיק להשקיע בבנק בריבית של אחוז וחצי אלא "צריך לייצר הכנסה דינמית". את הקמת שלוש החברות שמשקיעות את כספי התמורה על מכירת מניות פא"י בבנק פועלי אגודת ישראל הוא מסביר בסיבות של מיסוי.

ורדיגר מצדיק את שכרו בכך ש"פא"י במקום הרבה יותר טוב משהיתה כשנכנסתי ב־2003. יצרנו יצירה יפה, זה גוף שעושה פעולות ומממן את עצמו. מדובר באגודה

שמפעילה מוסדות חינוך לשלב את הציבור החרדי בציבור הכללי, עם לימודי חול ואקדמיה".

לגבי התשלומים לבנו שמעיה, המנהל שתי עמותות לקידום מקצועי, הוא אומר שהחוק מתיר לו להעסיק עד עשרה אחוזים בני משפחה. לדבריו, בנו נקרא לסייע כשהיה משבר למנהל העמותות הקודם. "אם העמותות היו קורסות זה היה יותר טוב?", הוא שואל.

שחר אילן