אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
סודות הגלעין של הליצ'י צילום: שאטרסטוק

סודות הגלעין של הליצ'י

הליצ'י נהדר לאכילה כמו שהוא, טרי ומתוק, אך גם משתלב היטב בקינוחים ובמנות עיקריות

01.07.2018, 09:29 | הדיי עפאים

סביצ’ה דניס וליצ'י חריף

צבעו של הסביצ'ה המיוחד לבן כולו, מצבע בשרו של הדג ומצבע הפרי, ופרוסות הפלפלים מעידים על עוקצניותו

> בצל לבן אחד בינוני

> ½1 ס"מ שורש ג’ינג’ר טרי קלוף

> 8–10 ליצ’י מוצקים ומתוקים, קלופים וללא הגלעין

> מיץ מליים אחד

> פילה דג נקי וללא עור משני דגים בינוניים

> פלפל אדום חריף אחד

> 4 כפות שמן זית

> מלח אטלנטי

קוצצים דק את הבצל ואת הג’ינג’ר ומעבירים לקערה • מפזרים מעל מלח ומוסיפים את מיץ הליים ומעסים יחד • חותכים את הדג הנא לקוביות בגודל ½ סנטימטר, מוסיפים אל הקערה ומערבבים בעדינות מבלי לפגוע במרקם הדג • פורסים דק את הפלפל החריף לפרוסות עגולות, מתבלים גם בשמן זית ומערבבים • אוספים בכפית מעט לבאנה חמצמצה או יוגורט עזים סמיך, מעל מסדרים מן הסביצ’ה ומקבלים ביס מושלם

 

 

 ליצ ליצ'י | צילום: שאטרסטוק  ליצ

אל המערב הגיע הפרי האקזוטי והמתוק בזכותו של מיסיונר פולני אחד בכלל, שביקר בסין, ארץ מוצאו, באמצע המאה ה־17, אולם גידולו המסחרי החל רק מאות שנים אחר כך. בארץ מוצאו, מאידך, הוא מצוי בכתבים ובאגדות כבר מאות שנים ונודע כמעדן קיסרים ששליחים רכובים על סוסים מהירים היו מאיצים להביאו כשהוא מתוק וטרי מאזור גידולו שבדרום האימפריה.

גידולו של העץ מתאפשר באקלים טרופי או סוב־טרופי, חם וללא כפור בחורף, ולכן בארץ הוא מגודל בעיקר לאורך החוף, בבקעת הירדן ובדרום רמת הגולן. נטיעות ראשונות נעשו כבר בשנות השלושים. בשנות השבעים החלו בנטיעות נרחבות וכיום הפרי נפוץ ומצוי בשווקים בשפע. על הפרי להיות בשיאו בעת הקטיף והוא איננו ממשיך להבשיל לאחר שנפרד מן העץ, ולכן הקטיף נעשה משך תקופה ארוכה. בסין מגדלים מאות זנים של הפרי הנבדלים בגודל, בצורה ובטעם, אולם בארץ מגדלים שני זנים עקריים שמקורם במאוריציוס ובפלורידה ומתאימים לאקלים הישראלי. משך שנים היה הפרי מצוי בישראל רק כשהוא משומר ומסמורטט בקופסאות שימורים, וכך גם הוגש כקינוח במסעדות הסיניות בארץ של שנות השמונים.

בשוק

את הליצ’י אפשר למצוא באריזות סגורות במרכולים ובשווקים. כדאי לפתוח את הקופסה ולהרגיש את הפרי כדי לבדוק אם הוא מוצק דיו ואינו מרקיב ואם הפירות יפים וללא פגמים. נעים במיוחד לבקר בחודשי הקיץ אצל כמה מהמגדלים המציעים קטיף עצמי של הפירות. העלווה הירוקה של העצים הנאים מספקת צל, ואילו טעמם של הפירות המתוקים היישר מן העץ הוא ללא תחליף.

במטבח

אף על פי שהפרי יישמר עסיסי וטרי כמה ימים גם על הדלפק, הרי שכשמביאים אותו אל המטבח, כדאי לאחסנו במקרר, שם גם יאריך ימים ויישאר מוצק וגם יהיה מוכן לאכילה כשהוא מתוק וצונן. כשמגישים אותו כחלק מצלחת הפירות אל השולחן יפה לחרוץ חריץ לאורך הקליפה ולהפריד מעט את שני חלקי הקליפה כשהם מחוברים בעוקצם. כך תקל מלאכת הקילוף על האורחים והפרי ייראה כפרח מצודד עטוף עלי כותרת.

כדי להתקינם לבישול יש לקלפם ולהיפטר מן הגלעינים הגדולים. כדי לעשות זאת מבלי למעוך את הפרי העדין, כדאי להשתמש בסכין קטנה ומעט מעוקלת המכונה “טורנה”.

תחילה חורצים את הקליפה ומקלפים אותה מעל הפרי ואחר כך חותכים את הפרי לאורכו מצדו האחד, מרחיבים מעט את הפתח ומפרידים את הגלעינים. הפרי נהדר לאכילה כמו שהוא, טרי ומתוק, אך משתלב גם באופן נהדר במיני מאכלים, קינוחים, למשל עוגת קוקוס קרמל ליצ'י כמו גם מנות עיקריות, בהן סביצ’ה דניס וליצ’י חריף.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות