השיבוץ המושלם של נבחרת קרואטיה

לוקה מודריץ' ואיבן ראקיטיץ' מככבים בשנים האחרונות בשתי הקבוצות הטובות בעולם - ברצלונה וריאל מדריד. שניהם גם שולטים בקישור של אחת מהנבחרות הכי מרשימות במונדיאל עד כה - קרואטיה.

השליטה של השניים מגיעה מיכולות טכניות ומנטליות כבירות, שמלוות אותם כבר שנים רבות. השניים מניעים את הכדור קדימה היטב בכדרורים, מוסרים מצוין ויש להם מגוון מסירות רחב. הם מספקים הרבה דינמיות על המגרש - והובילו את קרואטיה לרוץ יותר מהיריבות שלהן בכל משחק בשלב הבתים.

שניהם גם דומים מאוד אחד לשני - בסגנון ובתפקוד. ולכן בורג משמעותי במכונה הקרואטית הוא מרסלו ברוזוביץ', שמתפקד מאחוריהם כקשר הגנתי.

הכניסה של ברוזוביץ' להרכב של קרואטיה - בדקה ה-60, במקום השחקן ההתקפי אנדריי קרמאריץ' - עשויה להסביר את ההצטיינות הקרואטית ב-40 הדקות האחרונות נגד ניגריה וגם נגד ארגנטינה.  

 

תקדים אנגליה

אנגליה, כשבמדיה שיחקו סטיבן ג'רארד ופרנק למפארד (בשנות ה-2000), לא השכילה לשחק עם קשר מאחוריהם ומעל ההגנה - "קשר עוגן" ששחרר את השניים להשתחרר לבעיטה, לרוץ לתוך הרחבה ולעשות את מה שהם טובים בו במועדונים שלהם (שניהם, אגב, תמיד שיחקו קשר הגנתי מאחוריהם בקבוצות שלהם). זה הוביל לדיון נרחב על האם השניים יכולים לשחק יחדיו. מה שפחות ניסו להציב שחקן קישור הגנתי נוסף בשיא של השניים בנבחרת - ייתכן שבגלל זה אנגליה איכזבה במונדיאלים עם "דור הזהב".

קרואטיה, לעומת זאת, מעניקה כעת לראקיטיץ' ומודריץ' חופש פעולה גדול הרבה יותר, כאשר מאחוריהם יש קשר הגנתי שמחפה עליהם ונותן להם תחושה שהם משחקים עבור המועדון שלהם.

כמו למפארד וג'רארד, גם מודריץ' וראקיטיץ' רגילים, במועדונים שלהם, לשחק עם קשר הגנתי מאחוריהם. בברצלונה יש את סרג'יו בוסקטס, בריאל מדריד את קאסמירו. במועדונים שלהם מודריץ' וראקיטיץ' גם עובדים עם קשרים יצירתיים לצידם. ראקיטיץ' עבד עם אנדרס אינייסטה במשך שנים (השנה ראקיטיץ' תפקד בצד ימין-אמצע ואינייסטה בצד שמאל-אמצע) ומודריץ' עם טוני קרוס. כך שהמאמן זלטקו דאליץ' עשה בשכל כאשר כבר במשחק הראשון הבין שהשניים לא יכולים לתפקד כשניים ועשה את השינוי המתבקש באמצע המשחק.

ברוזוביץ' מעניק למודריץ' יותר חופש להיכנס לתפקיד "10", קרוב יותר לשחקני ההתקפה. ראקיטיץ' יכול לעשות תפקיד דומה, אבל עובד יותר בשטחים שבין מודריץ' לברוזוביץ' ומחבר את החלקים בקישור זה לזה. השניים - מודריץ' וראקיטיץ' - כנראה בזכות הבנת כדורגל עמוקה - מתפקדים בהרמוניה יחדיו. וחשוב עוד יותר, ראקיטיץ' יכול לתפקד כ-"10" כמו מודריץ' ומודריץ' כשחקן מחבר כמו ראקיטיץ'. זה מעניק לקרואטיה גיוון אדיר ואת אלמנט ההפתעה. השניים עשו את זה בצורה כמעט מושלמת נגד ארגנטינה, כאשר ראקיטיץ' שולט לחלוטין באמצע-שמאל של מרכז המגרש ומודריץ' באמצע-ימין של המגרש.

ומי שנהנה ממגוון יכולות המסירה של ראקיטיץ' ומודריץ' הם השחקנים הקדמיים של קרואטיה - אנטה ראביץ', איבן פרסיץ', מריו מנדז'וקיץ' (או אנדריי קרמאריץ'). כולם שחקנים שסיוט לשחק נגדם. לוחצים, דורכים על הרגליים וגם יכולים לנפק רגעי קסם.

והיום נגד דנמרק?

ראקיטיץ' ומודריץ' מייצרים, ביחד, 3.7 מצבי הבקעה למשחק לחבריהם. שניהם בטופ 50 של יצרני ההזדמנויות במונדיאל הנוכחי. לדנמרק יש את כריסטיאן אריקסן, שמייצר 1.7 הזדמנויות הבקעה לחבריו לקבוצה. אין הרבה סביבו.

כמו כן, לפי סטטיסטיקות ה-Packing, שמודדות את מספר השחקנים שקבוצה עוקפת בדרך לשער במסירות וכדרורים, קרואטיה במקום ה-7 במונדיאל. קרואטיה עקפה 39 שחקני הגנה ועקפו לה 27 שחקני הגנה, מה שמעניק לה ציון Packing של 12 נטו. כאמור, רק 6 מדינות עם ציון טוב יותר. קרואטיה, לשם השוואה בעלת ציון גבוה ב-23 נקודות מאשר גרמניה וב-11 נקודות יותר מאשר קולומביה - לה יש את שני השחקנים שעקפו הכי הרבה שחקנים פר משחק (חאמס רודריגס וחואן קינטרו). כך שניתן לזהות את האיזון הברור בקישור בין הגנה להתקפה.

ההיררכיה בנבחרת די ברורה. ראקיטיץ' קורא למודריץ' "אחיו הגדול" וטוען שהוא "מכוכב אחר". "גם הוא וגם אנדרס אינייסטה הם מכוכבים אחרים שבאו לשחק כדורגל איתנו, האנשים הרגילים" טען ראקיטיץ'. "שניהם הכי טובים בהיסטוריה בתפקיד שלהם". מעניין אם ראקיטיץ' נחשב לשחקן משני ביחס למודריץ' בגלל שאינו יליד קרואטיה, אלא גדל בשווייץ. בכל מקרה, ייתכן מאוד שקרואטיה מצאה את האיזון המושלם בקישור - לא רק להתמודדות מול דנמרק אלא גם להתמודדות אפשרית מול ספרד ברבע הגמר.

לקרואטיה יש מסורת של קשרים מגוונים - לוחמים ואמנים בגוף אחד. זבונימיר בובאן היה יכול לשחק כקשר התקפי וגם כקשר עוגן. רוברט פרוסינצ'קי, הגאון המעשן, היה מייצר שערים לעצמו ולחברים מכל מקום במגרש וברור שהיו גם אחרים כמו סילביו מאריץ', איגוד סטימאץ', אליושה אסאנוביץ' וגם ננאד פראליה וג'ובאני רוסו שבישראל מכירים היטב. נראה שבקרואטיה תמיד ידעו לשבץ את הקשיחות עם הטאץ' ואת הדינמיות עם הגאונות. אדום בוהק ודומיננטי לצד לבן וטהור. בדיוק כמו החולצה של הנבחרת.