על ממזרים חסרי כבוד, והגנה חסרת חוליות חלשות

1. Malndro היא מילת סלנג בברזיל ל"עבריין מחויך". מישהו שמנסה לחיות את החיים הטובים ברמאויות, חיוכים ושארם - למרות שחי בסביבה הקשה. ה"מלאנדרו" מופיע בסרטים ובספרות הברזילאית, ובאופן טבעי גם בכדורגל. ויש לו חשיבות אדירה בהיסטוריה של הכדורגל הברזילאי בפרט והכדורגל בכלל.

בתחילת המאה ה-20 הלבנים הברזילאים שלטו במדינה שהיתה האחרונה בדרום אמריקה להוציא את העבדות מחוץ לחוק. הם היו אלו ששיחקו כדורגל בקאנטרי קלאב על מגרשי דשא, בעוד העניים למדו לשחק בעיקר ברחובות שבהם נוכחות המלאנדרו היתה משמעותית.

העניים, רובם שחורים ומולאטים, שיחקו את המשחק עם פחות חוקים, יותר אלתור ואינטואיציה, ומאחר שלא היה להם ממש כדור אלא תפוז או גרביים מקופלים - הם גם היו בעלי קוארדינציה מפותחת יותר.

כאשר אושר לשחורים לשחק עם הלבנים, השחקנים שגדלו בפאבלות היו חלשים פיזית מהלבנים, אבל היו להם כלי נשק אחרים שסייעו להם להתמודד מול הלבנים החזקים יותר: הכדרור, יכולת האלתור ורוח המלאנדרו.

סגנון הכדורגל הברזילאי התפתח מההבדלים הללו בין הלבנים שניסו לנצח בכוח והשחורים שניסו להגן על עצמם. העניים שילבו בכדורגל שלהם אלמנטים אחרים של "עניים" כגון תנועות ריקוד הסמבה ואמנות הלחימה קפוארה (שהומצאה על ידי עבדים). דומינגוס דה גויאה, שחקן ברזיאלי בשנות השלושים, אישר את התיאוריה הזו בספר "Futebol, The Brazilian Way of Life" של אלכס בלוס: "כשהייתי ילד פחדתי לשחק כדורגל מפני שראיתי איך שחקנים שחורים מקבלים מכות על המגרש, אבל אז אחי הגדול אמר לי: 'אתה רקדן - תשתמש בתנועות האגן שלך בכדורגל כדי להתחמק מהשחקנים'. ככה עשיתי וככה נולד ה־Miudinho, סוג של ריקוד על המגרש".

הכדורגל הברזילאי התרחק מאוד מה"ז'וגו בוניטו" שמתבסס על ממזרים רקדנים - אבל ניימאר הוא ללא ספק מלאנדרו.

2. לצד הצגות וניסיונות רמאויות, צלילות מביכות ומשחק גרוע - מדובר בגאון כדורגל. התנועה שלו בשער הראשון של ברזיל נגד מקסיקו, אחרי עקב מושלם - הובילה לפירוק ההגנה המקסיקנית. קשה מאוד לעצור שחקן שנע בצורה כל כך חכמה אחרי פעולה טכנית ברמה הכי גבוהה - ניימאר גרר את ההגנה המקסיקנית איתו, פינה מקום לריצה של וויליאן והגיח מאחורי הבלמים המקסיקנים כדי להבקיע. את השער השני הוא בישל לרוברטו פירמינו וסגר את הסיפור של מקסיקו.

ניימאר כבש/בישל 9 שערים במונדיאלים שהשתתף בהם - רק לחאמס רודריגס (10 בישולים/שערים) יש יותר ב-2014 ו-2018. הנתונים של ניימאר בנבחרת ברזיל באמת מרהיבים: 89 משחקים, 57 שערים, 35 בישולים. יותר משער/בישול למשחק. אגב, ניימאר הגיע ל-6 שערי מונדיאל עם 38 בעיטות לשער. לליאו מסי לקח 67 בעיטות להגיע לזה. לכריסטיאנו רונלדו 74.

3. אבל ניימאר כנראה לא יכול לסיים משחק בצורה יפה וניסה לסחוט אדום מהמקסיקנים עם הצגה מביכה. ניימאר, שבעיקר ניסה לסחוט עבירות נגד שווייץ וקוסטה ריקה, ונראה היה שהוא יותר עסוק בדרמה הפנימית שלו מאשר בנבחרת, השתפר מאוד מבחינה התנהגותית נגד סרביה וגם נגד מקסיקו. הוא איבד פחות כדורים (עדיין השחקן שאיבד הכי הרבה כדורים - אבל גם השחקן שיצר הכי הרבה הזדמנויות) ונראה יותר מרוכז בהשגת ניצחון. ועדיין, גם במשחקים הטובים שלו, הוא מנפק רגעים שגורמים לאנשים צמרמורת של מבוכה. וזה חבל, כשניימאר לא עסוק בבולשיט, הוא פשוט שחקן פנטסטי. הוא כל כך חכם על המגרש, בתנועה ובשימוש בטכניקה האדירה שלו - שזה פשוט מבאס כשהוא לא משתמש בשכל שיש לו ועוסק במיליון דברים אחרים מלבד המשחק.

4. ברזיל לא משחקת "ז'וגו בוניטו" מאז 1982 בערך. הכדורגל השתנה לחלוטין ולא מעניק זמן למאלנדרואים על הכדור. מאז שנות התשעים, ברזיל זוכה במונדיאלים כשיש לה את ההגנה והקישור ההגנתי הכי טובים. ואכן, ברזיל תחת טיטה (צ'יצ'ה למהנדרין) ספגה רק 6 שערים ב-25 משחקים (כבשה 54 וניצחה 20 משחקים). זה לא כי כוח האדם לא השתנה - צוות הבלמים והמגנים השתנה כמה פעמים. פשוט הסדר והעבודה המשותפת של כולם בהרכב מסייעת להגנה. פאוליניו וקאסמירו עושים עבודה פנטסטית כקשרים הגנתיים ומסייעים להפחית לחץ מהבלמים הוותיקים (תיאגו סילבה ומירנדה). "ידענו שאנחנו צריכים להבקיע רק אחד כדי לנצח", אמר ניימאר בסיום המשחק. "זה כי ההגנה שלנו לא מאפשרת ליריבות להבקיע נגדנו".

5. אכן, ברזיל, למרות התחלה קצת חלשה, לא איפשרה למקסיקו להגיע למצבי הבקעה טובים. מקסיקו היתה עם 0.63 שערים צפויים (xG). מנגד הברזילאים הגיעו ל-2.69 שערים צפויים. גיירמו אוצ'ואה, שוער מקסיקו, רשם 8 הצלות. רק במשחק אחד היו יותר הצלות של שוער - כשאותו אוצ'ואה הציל את מקסיקו 9 פעמים נגד גרמניה. כאמור, ההגנה של ברזיל הולכת להיות המפתח מבחינת במונדיאל הזה. מאז 1958, רק שתי קבוצות - ברזיל 1970 וארגנטינה 1986 - זכו במונדיאל לאחר שספגו יותר משער אחד בשלב הנוק-אאוט.

6. מקסיקו מודחת בפעם השביעית ברצף בשמינית הגמר. זה רצף שמתחיל ב-1994. כמו כן, הנבחרת ניצחה רק משחק אחד נגד הנבחרות הדרום אמריקאיות במונדיאל. 11 משחקים וניצחון אחד בלבד - על אקוודור ב-2002. אין ספק שמדובר במחסום מנטלי - במיוחד נגד ברזיל, נגדה מקסיקו שיחקה 5 פעמים והשיגה רק תוצאת תיקו אחת. את שאר המשחקים היא הפסידה, ואפילו לא כבשה פעם אחת. במשחק היום, נראה היה שמקסיקו נתקלה במחסום גופני. חואן קרלוס אוסוריו, מאמן מקסיקו, קורא ללחץ של עמיתיו "לחץ התאבדותי". וכנראה שיש לזה מחיר. אחרי מחצית ראשונה מצוינת - לא נראה היה שהמקסיקנים יכולים להגיע לרמות הפיזיות של המחצית הראשונה. לברזיל היה קל יותר.

7. מה שהיה מוזר מאוד מבחינת אוסוריו הוא שלא עשה רוטציה במשחק האחרון של שלב הבתים - נגד שבדיה; המאמן, שידוע בכך שהוא משנה את ההרכב מדי משחק ומשתמש בשחקנים טריים יותר - פשוט שיחק באותו הרכב שניצח את דרום קוריאה. השבדים ניצחו 0-3 כאמור, ומקסיקו סיימו את הבית במקום השני - מה שהוביל למפגש מול ברזיל. אולי יש בזה שיעור למונדיאלים הבאים: לפי Opta, שמונה מתשע הנבחרות שעשו חמישה שינויים או יותר בהרכב של המשחק האחרון בשלב הבתים, ניצחו בשלב שמינית הגמר. בסך הכל, רוטציה זה אחלה - בטח כשהמשחקים מגיעים אחרי כמה ימים בודדים של מנוחה.