השופט אורנשטיין מנסה להעביר את המחלוקות באורכית להליך גישור

נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב איתן אורנשטיין מסרב לעת עתה להעביר את התביעה שהגיש נאמן אורכית, עו"ד ליאור דגן, נגד בעלי המניות לשעבר ונושאי המשרה להליך של תביעה רגילה בבית משפט אזרחי.

התביעה שהגיש דגן כוללת אלפי עמודי טענות ומסמכים וקשה לחלוק על העובדה שהוא מסתמן כהליך מורכב במיוחד, ובדיון שהתקיים אתמול לחץ אורנשטיין על הנתבעים להסכים להליך של גישור. על פי הערכות בענף, אם הנתבעים יסכימו להליך גישור - על אף שאין להם אינטרס לעשות כן - אורנשטיין עשוי למנות את יורם דנציגר השופט העליון שפרש לאחרונה והצטרף למשרדו של רונן מטרי, ולהטיל עליו את המלאכה לגבש פשרה בין הצדדים.

דגן מונה כנאמן אורכית ביוני 2014, ובהמשך ערך חקירות מקיפות. באפריל 2017 הוא הגיש בקשה למתן הוראות ובמסגרתה ביקש להטיל אחריות אישית על בעלי השליטה, יצחק תמיר ואריק פנט, וכן על נושאי המשרה והדירקטורים ובהם יאיר שמיר, הדח"צ.

אורכית הפסידה 380 מיליון דולר במצטבר מאז תחילת פעילותה ובדוח של דגן נכתב שהחקירה שנערכה בתיק הפירוק העלתה שניהול עסקי החברה נעשה בדרך של תרמית. למרות שלכאורה הטענה של דגן נגד הנתבעים היא פשוטה יחסית, בפועל מדובר במחלוקות מורכבות ביותר שכוללות היקף עצום של חומר אשר הוגש לבית המשפט בשנה ורבע האחרונות, והכל בשלב זה עוסק רק בשאלה המקדמית: האם ניתן לברר את ההליך במסגרת בקשה מזורזת בפני אורנשטיין כחלק מתיק הפירוק או שיש לחייב את דגן להגיש תביעה רגילה לבית המשפט, שבירורה יהיה ממושך יותר וגם תהיה כרוכה בתשלום אגרה.

אתמול התקיים דיון בסוגיה זו, ועו"ד דגן טען שמדובר בבקשה שהוגשה במסלול מקוצר וייחודי ואין כל קושי לנהל אותה בפני הנשיא "בפרוצדורה פשוטה וקצרה". דגן ניסה לגמד את כמויות החומר העצומות שהוגשו וטען כי אחד התצהירים למשל הוא "רק" בן 80 עמודים והתגובה 250 עמודים וחלק גדול מהם הן טענות משפטיות.

איתן אורנשטיין | צילום: אוראל כהן

מנגד עו"ד זאב שרף שמייצג את תמיר ופנט טען שדגן צירף "7 קלסרים לבקשה ולתשובה הבלתי מורכבת לגישתו". הוא טען כי הבקשה המקורית של דגן משתרעת על 102 עמודים ותשובה של דגן לתגובות ארוכה אפילו יותר וכוללת 150 עמודים. הנספחים כאמור לדבריו הם בהיקף 7 קלסרים, סכום התביעה עצום – חצי מיליארד שקל – ולכן לא ראוי לברר אותו בדרך בקשה למתן הוראות בתוך תיק הפירוק, וטענות נוספות.

בסיטואציה כזו המפרק כמעט תמיד יעדיף לנהל את התביעה במסגרת תיק חדלות הפירעון ובפני השופט שמכיר את התיק ואותו ולא לצאת החוצה לשופט אחר. הנתבעים מנגד כמעט תמיד יעדיפו שתוגש נגדם תביעה נפרדת, שכן ברור שבמצב כזה בירור התביעה ימשך שנים רבות וסביר להניח שבדרך הנושים יתייאשו ויאבדו עניין בהליך.

מי שאמור להביע עמדה משפטית מסודרת בסוגיה ולסייע בידי השופט להכריע הוא נציגה של הכונסת הרשמית (הכנ"רית) עו"ד סיגל יעקבי. מטעמה של הכנ"רית הוגשה עמדה אולם למרבה האכזבה היא בעיקר כללה ניסיון להתחמק מהצורך להביע עמדה ונטען כי "בשלב טרומי זה.. יהיה זה לא נכון מצד הכנ"ר ואולי אף יומרני להביע עמדה נחרצת לכאן או לכאן". על העמדה חתום עו"ד אילון בריל, אשר המליץ לקבוע דיון מקדמי בפני הנשיא אורנשטיין ולשקול בו הליך גישור.

למרות הסירוב לנקוט עמדה, בגוף תגובתו נראה כי הכונס הרשמי התקשה להצדיק את בירור ההליך כחלק מתיק הפירוק, לאור היקפו העצום. בתגובה נכתב כי הכנ"ר עיין בכתבי הטענות ודומה שלא ניתן שלא להתרשם כי אלו חריגים בהיקפם באופן משמעותי ביחס למקובל במסגרת דיונית של בקשה למתן הוראות. "מדובר בכתבי טענות המורכבים מחלוקות רבות ובתוכן אף מחלוקות משנה. זאת לזכור, כי במסגרת כתבי הטענות המחזיקים אלפים רבים של עמודים נכללות אף חוות דעת מטעם מומחים אשר יש מקום לבררן...".

כך למעשה מי שאמור לסייע לשופט לקבל החלטה, נמנע מלהביע דעה, ייתכן מתוך חשש שדעתו לא תקלע לטעמו של השופט אורנשטיין, אשר אכן בפועל בדיון עצמו לא הראה התלהבות רבה מהעברת התביעה למסלול של תביעה נפרדת וחשב שהפתרון הטוב ביותר הוא גישור.

בהחלטתו כתב השופט אורנשטיין כי הוא סבור שנכון יהיה שהצדדים יקיימו הליך של גישור מחוץ לכותלי בית המשפט, על מנת לנסות להגיע לידי הסדר, חלף ניהול ההליך בין במסגרת בקשה למתן הוראות ובין במסגרת תביעה עצמאית. הוא הוסיף כי בכל מקרה ההליך בפניו או כתביעה נפרדת יהיה ממושך וכרוך בעלויות לא מבוטלות, לעומת היתרונות בהליך גישור שהינו קצר וכרוך בעלויות לא גבוהות. "בשלב הראשון מצופה שתינתן הסכמה לפנות להליך של גישור", כתב.

הנתבעות יודיעו בתוך שבועיים אם הן מסכימות לגישור. דגן הודיע כי הוא מסכים.