חאלס ניימאר, מעכשיו רק כדורגל

בשבוע של תחילת המונדיאל, בברזיל כמעט ולא דיברו על נבחרת ברזיל או כדורגל. כולם דיברו על המצב הכלכלי. על עליית המחירים האדירה של תפוחי אדמה (18%) ובצל (33%) ועל שביתת נהגי המשיאות - שתקעה את הכלכלה הגדולה ביותר בדרום אמריקה. יותר ברזילאים דיברו על התפטרותו של פדרו פארנטה, מנכ"ל חברת הנפט הממשלתית, פטרובראס, מאשר על שחקניו של צ'צ'ה.

כשהמונדיאל התחיל, מדפי הסופרמרקטים התמלאו והחסימות ברחובות השתחררו אבל רבים עדיין דיברו על "רצון לסיים את הדמוקרטיה" כדי שאיגודים חזקים - כמו איגוד נהגי המשאיות - לא "יקחו את החוק לידיים". אפילו דובר, ברצינות, על "התערבות צבאית" להצלת הכלכלה. "המצב הכלכלי ממש רע בברזיל - כל כך רע שלאנשים כבר לא איכפת מהמונדיאל או מהקרנבל" אומר ריקרדו סיטון, עיתונאי ברזילאי. כל כך רע שהממשלה ערכה סקר סודי וגילתה ששליש מהברזילאים רוצים דיקטטורה צבאית.

מצב כלכלי גרוע, מיסים מופרעים, השקעות ממשלתיות שהופסקו, קיצוצים בתקציב הממשלתי, עוני מתפשט, שחיתות מוסדית, תשתיות תחבורה גרועות (מה שהוביל לסגירת המדינה, בעצם, בגלל נהגי משאיות, ששבתו בגלל העלייה של מחירי הנפט) - הכל פוגע בברזיל בשנים האחרונות. "המדינה מאוד עדינה והשביתה הראתה זאת" כתבה מרים לייטאו, פרשנית ב-O Globo. "אנחנו מפלרטטים עם התאבדות קולקטיבית" כתב הפרשן הימני ריינאלדו אזבדו. "אנחנו ברגע מסוים" הוסיפה לאורה קארבליו, פרופסורית מאוניברסיטת סאו פאולו. "אנחנו בעיצומו של משבר כלכלי, משפט פוליטי, סקנדלים פוליטיים, שחיתות אדירה - זה יכול להוביל לדיקטטורה".

ובאווירה כזו, שחקן שעלה 222 מיליון יורו ומרוויח יותר מ-700 אלף יורו בשבוע, לא בדיוק יכול להיות אהוב ונערץ על ידי עם שמתקשה לסגור את החדש. בטח לא כשהוא מתנהל על המגרש כמו דיווה, בטח כשהוא חי באינסטגרם מפוסט לפוסט ותסרוקת לתסרוקת, מוקף בפמלייה שמגוננת עליו, בטח כשהוא מסרב לדבר עם 400 העיתונאים שנשלחו לסקר את ברזיל. ולמרות שבמחנה הברזילאים טוענים שניימאר מתאמן מצוין וחלק חשוב בקבוצה, במדינה עדיין לא מוכנים להתחייב לניימאר - כפי שעשו במונדיאל 2014.

סגנון המשחק שלו, לא עוזר לו להשיג אהדה ואהבה בעולם או בברזיל עצמה. כשחקן שגדל בפוטסל, שם בכל משחק יש שופט, הוא ממש תולה תקוות בכך שהשופט יגן עליו מפני תאקלים. שלא יהיה ספק, הוא סופג הרבה מאוד עבירות במשחק - 5.8 למשחק, יותר מכל אחד אחר במונדיאל - אבל הוא גם מתגלגל מכאבים בצורה מגוחכת, הפך למימ בגלל עבירות וכרטיסים צהובים שניסה לסחוט עם גלגולים דרמטיים על הדשא ואף "צלל" לא פעם ולא פעמיים במונדיאל הזה.

"להפסיק את המלודרמה"

"צ'יצ'ה צריך להיות יותר קשוח וכן עם ניימאר ולדרוש ממנו להפסיק את המלודרמה" כתב טוסטאו, אחד מכוכבי ברזיל 1970 ואחד מהפרשנים היותר מעורכים במדינה, בטור בעיתון Folha de Sao Paulo. "הוא לעיתים מתפרע על המגרש ונראה שהוא מתעניין רק בלהתלונן, לצלול ולהתווכח. ההתנהגות שלו היא הבעיה שלו כל עוד זה לא משפיע על סנון המשחק של ברזיל, אבל אם זה יקרה - הוא יהיה אחראי לנפילה".

"אנחנו קוראים לו קאי-קאי, נופל-נופל בברזיל" אומר סיטון. "הוא הילד שנופל. אפילו כשמחירים נופלים בברזיל, אנחנו אומרים שהם 'מתניימארים'. ניימאר הוא בן ערובה של עצמו לא רק בגלל התדמית, והקעקועים, והשמפניה שהוא שותה, החברות, המדיה החברתית, שתי היאכטות, שני ההליקופטרים, שני המטוסים הפרטיים, חמשת הבתים - אבל, וזה אבל גדול - ניימאר הוא עדיין סיבה לחיוך. וחשוב עוד יותר, אנחנו כבר לא תלויים בו כמו שהיינו ב-2014. זה נהדר!".

בסקר ב-Globoesporte שענו עליו 28 אלף אנשים, שאלו מי השחקן הכי טוב של ברזיל בשלב הבתתים. 94% ענו פיליפ קוטיניו, 1% בלבד ענו ניימאר. ייתכן שזה קשור גם לסכסוך פומבי בין ניימאר לחברת Globo, לה יש ערוצים שמגיעים ל-100 מיליון ברזילאים.

רבע גמר? לא מרגש

קוטיניו הוא שחקן נהדר ודמות אחרת לחלוטין מניימאר המוחצן. על קוטיניו מספרים שכששיחק כדורגל כילד ונער, ברגע השריקה האחרונה רץ ישר להוריו ולא דיבר עם חברים לקבוצה..

ביישן או לא, קוטיניו - שנהפך לשחקן הברזילאי הראשון מאז פלה שכובש או מבשל בכל אחד משלושת המשחקים הראשונים שלו במונדיאל - נשוי לחברת הילדות שלו, איין, וייתכן שהוא מספק איזון חשוב בדינמיקה הקבוצתית הטובה מאוד במונדיאל הזה.

המונדיאל התחיל בשבוע האחרון קצת להשכיח את הבעיות בברזיל. אבל העפלה לרבע הגמר לבדה לא מספיקה. ברזיל העפילה 16 פעמים לרבע הגמר לפחות. רק במונדיאל 1930, מונדיאל 1966, מונדיאל 1978 ומונדיאל 1990 לא העפילה לרבע הגמר. כך שהברזילאים מצפים ליותר מהנבחרת שלהם כדי ממש להתחיל להתרגש ממנה. והם צריכים לראות הרבה יותר מניימאר כדי להתחיל להתרגש יותר ממנו.

"ניימאר זוכה להמון ביקורות מהברזילאים שלא מפחדים להגיד שהוא מתנהג בצורה נוראית" אומר סיטון. "אבל הם גם מאוד מרוצים שהם לא חייבים להיות תלויים בניימאר. הוא שחקן חזק ואנחנו יודעים שהוא משחק מתחת לפוטנציאל שלו ומעצבן אנשים - אבל זה הישג גדול שהנבחרת הזו לא תלויה בניימאר".