כך תוכל בינה מלאכותית להפוך את כולנו לחברי כנסת

הדמוקרטיה של העתיד

הטור מרבה למתוח ביקורת על יישומי בינה מלאכותית, אך היום ארצה לדבר על דברים חיוביים שתוכל הטכנולוגיה הזו להביא לחיינו. למשל, להועיל לדמוקרטיה ואף להביא אותה לשלב ההתפתחות הבא.

תוכנות חכמות כבר היום משמשות לגילוי פייק ניוז ונסיונות דיסאינפורמציה המוניים, ויכולותיהן צפויות להשתפר במהירות. בהמשך, יוכלו תוכנות ללמוד לנתח טקסט, וידאו ואודיו, להצליב את החומר עם מידע קודם ופרסומים אחרים - ולסמן לנו ברגע אחד מתי פוליטיקאי משקר. בשלב הבא יוכלו כלי AI שיחוברו למאגרי מידע ממשלתיים לזהות בזמן אמת ליקויים וחריגות. למשל, לראות שחלף תאריך היעד של השלמת פרויקט במשרד ממשלתי, ולא סופק לכך הסבר - או לגלות שתקציב שהוקצה לטיפול בקשישים הועבר לחשבון בנק פרטי. כך יתקבלו התראות על ביצועי השלטון, וייחשפו בצורה רציפה; דו"ח מבקר המדינה יכלול רק את הסיכום שלהן והרבה לינקים.

בניין הכנסת | צילום: שאטרסטוק

השלב הבא כבר לוקח אותנו למחוזות שנשמעים בידיוניים: תארו לכם שהסמארטפון שלכם מציג התראה מאפליקציית הכנסת. אתם פותחים את היישום ומגלים שמחר יש הצבעה על חקיקה חדשה שתגדיל ב-5% את משכורת המינימום בישראל. אתם יכולים לבחור בין הסבר כללי עליה, הסבר מפורט ומעמיק על מקורות המימון וההשפעות החזויות שלה והסבר שגם יראה כיצד תשפיע החקיקה עליכם אישית בשנים הקרובות - בהתאם למקצוע, העו"ש, רמת ההכנסה והמצב במשק. אתם בדיוק בדרך לפגישה, אז בחרתם בהסבר הקצר. הוא מוצג לכם בסגנון ובשפה שקולעים לשליטתכם בנושא, בלי אותיות קטנות וממבו-ג'מבו משפטי. זה נשמע לכם כמו חוק לא רע, אז אתם מניחים את האצבע על הסורק ומצביעים בעד. הרגע פעלתם אישית להעברת חוק בישראל, דמוקרטיה ישירה בהתגלמותה.

בינה מלאכותית תאפשר את זה כשתדע לפרוט נושאים מורכבים ולהסבירם לכל משתמש אישית בשפתו, לנתח את ההשפעות ולהציגן בבירור וכמובן לסרוק ולזהות ניסיונות סחיטה, הטעייה והונאה.

בינתיים, מעדיפות חברות הטכנולוגיה ללמד AI לעשות דברים שישתלמו להן במהירות, כמו לנהוג במכונית. אך יש סיבה להאמין שכשתבשיל הטכנולוגיה, תגיע גם למחוזות השלטון ותשנה אותם.

לא זה לא!

בעולם הטכנולוגיה לצרכן יש כמה מחלות שהיצרנים עדיין לא השכילו לרפא, וחלקן כה ותיקות שאפשר לחשוב שהן גנטיות. אחת הקשישות והמעצבנות ביותר היא מכת תוכנות הזבל - יישומים שמגיעים מותקנים מראש על כמעט כל מחשב, סמארטפון וטאבלט שתרכשו.

הדלקתם לראשונה את המחשב החדש שרכשתם? מיד תקבלו הצעה להירשם לשירותי ענן, שירותי גיבוי ותוכנות אחרות שפשוט באו איתו באריזה. למה ווינדוס 10 מגיעה עם קנדי קראש מותקנת מראש? למה אני צריך לבזבז מקום במרחב האחסון שעליו שילמתי - אלמנט שגודלו משפיע מהותית על מחיר המחשב - כדי שמיקרוסופט העשירה תרוויח כמה גרושים ממפתחי אפליקציות?

קנדי קראש? לא תודה

בסמארטפונים זה גרוע יותר - במיוחד אם בחרתם לקנות את המכשיר דרך ספקית סלולר: מסך נעילה עם לוגו הספקית, אפליקציות פח להזרמת וידאו ומוזיקה, שירותי גיבוי ואחסון מכמה סוגים שמציעים את אותה הסחורה ועוד. בקוריאה זה אפילו יותר קיצוני: ישנם מכשירי אנדרואיד שנמכרים עם יותר מ-60 אפליקציות שונות של הספקית. ואם לא די בכך, כל אפליקציה תקפוץ ותציע לכם להירשם אליה ולפעמים תעשה זאת גם חמש-שש פעמים, רק כדי להיות בטוחה שלא שיניתם את דעתכם.

אם היישומים המוצעים היו של מפתחים קטנים ורעבים, אולי הייתי משאיר אותם, מתוך רחמים. אבל מפתחת קנדי קראש היא מאוד עשירה, וגם למיקרוסופט לא חסר כסף. אגב, גם אפל חוטאת בתוכנות-זבל, אם כי פחות מחברות אחרות; למה כל אייפון מגיע עם אפליקציית אפל ווטש? הרי זה לא שאתם מחלקים שעון עם כל טלפון או משהו. יש חברות שמציעות מכשירים נקיים, כמו אלה של וואן פלוס וגוגל עצמה - אך הן מיעוט נדיר.

למה זה מפריע לי? ראשית, כי כל תוכנה שקיימת על המכשיר יכולה לפעול ברקע גם כשלא משתמשים בה ולהאיץ את כילוי הסוללה. שנית, כי לכו תדעו איזו מהן מרגלת אחריכם ואוספת מידע אישי ומה נעשה איתו. שלישית, כי רוב התוכנות האמורות הן נחותות ממוצרים בולטים בשוק (למה שאשתמש בשירות המוזיקה שלך, הו ספקית סלולר יקרה, כשיש ספוטיפיי בעולם?) ורביעית, כי זו פשוט חמדנות של מוכרי המכשירים.

במקום סתם לקטר, אני מציע פיתרון: היצרניות יוכלו לחסוך לנו זמן וסוללה אם לא יתקינו מראש שום תוכנת צד שלישי, ורק יציבו אייקון שמתייחס לפונקציונליות שלה. למי שילחץ על "מוזיקה בסטרימינג" יוצג חלון ובו רק אפליקציות שכאלה, וכך יוכל לבחור בעצמו מה להתקין. כל המכשירים שלנו עולים הרבה כסף, ואנחנו צריכים לקבל תמורה מקסימלית לכל שקל.

הערכים שלך, בחסות דואופול האינטרנט

גוגל ופייסבוק מחזיקות בכוח עצום: הן קובעות מה נראה בתוצאות החיפוש שלנו, בפיד החברתי, לאילו אנשים ניחשף וחשוב מכך - לאילו תפיסות. בעוד אלגוריתם החיפוש והפיד נשענים על ההרגלים שלנו, לחברות יש יכולת להחליט שנושא מסוים פשוט פסול - ואנחנו לא נראה שום דבר שקשור אליו. זה לא רק מונופול על מידע, כי אם על ערכים. חברות האינטרנט אוסרות, למשל, הצגת פוסטים או פרסומות לשירותי הלוואות לשחרור בערבות בארה"ב, תעשייה שכוללת הונאות וגורמת לא מעט נזקים.

הערכים שלך לא מתאימים לנו | איור: ערן מנדל

ואולם, התאחדות המשחררים מסרה לוול סטריט ג'ורנל שגוגל כלל לא רצתה לדבר איתה. מבחינת מעצמת האינטרנט, אין סיבה לנמק או להסביר מה צריך המפרסם לשנות; המוסר של גוגל הוא המוסר העליון וגמרנו. מקרים דומים קרו גם לתעשיית ההלוואות קצרות הטווח ולתחומים אחרים שאולי נושאים סיכונים וראוים לביקורת, אך אינם בלתי חוקיים. פייסבוק מסרה שהתייעצה עם נציגי ההתאחדות, אך נשארה בדעתה. אז מה אם הממשלה חושבת שאתם בסדר. לנו יש ערכים משלנו.

מה יעשה מי שרוצה למכור מוצר לגיטימי, אבל נחסם או צונזר בידי החברה ששולטת בפלטפורמה בה נמצאים רוב הלקוחות שלו? רגולציה לא מועילה, לימדה ההיסטוריה: גם אם יתעוררו המחוקקים ויתחילו לחשוב איך אפשר לחייב את החברות להיות פתוחות יותר לשיח ושיג, עסקים רבים יוכלו לפשוט רגל עד שתגיע ההחלטה לשטח.

קצרצרים

1. הכירו את שירות Wildbook, פלטפורמה למדענים שנועדה להקל עליהם לשתף מידע בנושא בעלי חיים על בסיס תמונות. הרעיון פשוט: חוקרים מעלים תמונות של חיות בר לשירות, ואלגוריתם חכם סורק אותן ומגלה מתי צולמה חיה ספציפית מתוך עדר או להקה, מה מיקומה ומצבה. השירות הזה, שכונה "פייסבוק לחיות בר", פתוח גם לקהל הרחב: כל מי שצילם חיות בספארי באפריקה או בשמורות טבע אחרות בעולם יכול להעלות את תמונותיו ולסייע למדענים. ניתוח התמונות יכול לגלות חיות פצועות, כאלה שנטשו להקות ולא ברור אם נשארו בחיים ובמקרים שמחים יותר - להראות לחוקרים שלביאה בודדה שנעלמה להם עכשיו מסתובבת עם גורים.

היי, אני מכיר את הזברה הזאת | צילום: בלומברג

2. עמודי מהדורות ויקיפדיה באיטליה וספרד הוחשכו השבוע, במחאה על חוק זכויות יוצרים חדש באיחוד האירופי. החוק יחייב אתרים לוודא אישית שכל מי שמפרסם בהם תוכן לא מפר זכויות יוצרים, ולשלם לכל מי שחומר שלו מועלה בהם, אפילו אם מדובר בציטוט עם ייחוס ולינק. ויקיפדיה, מטבע הדברים, תלויה בעבודתם של מתנדבים ותורמים ועל חומר שמגיע ממקורות חיצוניים רבים. לפיכך, החוק בגרסתו הנוכחית עלול לעצור את פעילותה באירופה. הוא יגביל גם הרבה דברים אחרים שנתפסים כמובנים מאליהם באינטרנט - מהפצת ממים ועד פרסומי אתרי חדשות. נוסחו של החוק כוללני מאוד, ובהנהגת האיחוד מבינים זאת; בעבר בוצעה עבודת מטה להחרגת ויקיפדיה ואתרי חדשות ממנו, אך היא נעצרה בעקבות ביקורת חריפה מצד תנועת זכויות הגולשים EFF - שטענה שצריך להחריג ממנו גורמים רבים נוספים.

3. משחק הפוקימון החינמי Pokemon Quest הגיע רק לפני שבוע לחנויות האפליקציות של גוגל ואפל, וכבר הכניס הון למפתחת שלו; רווחיה ממנו מוערכים ב-3 מיליון דולר, למרות שמדובר במשחק חינמי ובלי יותר מדי פרסומות. הסיבה היא שהממשק שלו כולל משימות שגרה משעממות, שאפשר לדלג עליהן אם משלמים. המודל הזה אינו חדש ומשחקי מובייל רבים נשענים עליו, אך הפופולריות העצומה של מותג פוקימון עושה את שלה.  

4. מומחי סייבר זיהו צמיחה בולטת בתפוצת נוזקות כריית מטבעות קריפטו שנועדו עבור מערכות לינוקס. הנוזקות הללו מדביקות מחשבים ורשתות ונעזרים בכוח העיבוד שלהם לכריית מטבעות וירטואליים, תוך שהן מאטות את הרשת בצורה משמעותית. למה דווקא לינוקס? מה רע להם, להאקרים, עם גרסאות ווינדוס שיש בכל בית? פשוט מאוד: מחשבי ווינדוס הם לרוב ביתיים, בעוד מערכות לינוקס משרתות ארגונים ולכן מחוברות לשרתים חזקים. בצורה זו, יכולים הפושעים לנצל את משאבי החברות שנפרצו כדי להשיג יותר מטבעות יותר מהר.