אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מי את נבחרת בלגיה? צילום: אם סי טי

מי את נבחרת בלגיה?

הנבחרת של רוברטו מרטינז שתתמודד הערב מול צרפת בחצי גמר המונדיאל עשויה לעשות משהו שגם קרב ווטרלו לא עשה - לגבש את בלגיה סביב זהות משותפת אחת

10.07.2018, 08:28 | אוריאל דסקל

חלוץ נבחרת בלגיה רומלו לוקאקו הסביר במגזין האינטרנטי The Players Tribune מה מקור המוטיבציה שלו ככדורגלן. הסיפור "פשוט", הוא רצה להאכיל את משפחתו. מגיל שש הוא רצה להיות מקצוען כדי שאמא שלו לא תצטרך לדלל חלב במים. "כל משחק שיחקתי כאילו הוא גמר", כתב לוקאקו, שגדל בשכונות העניות של אנטוורפן. "בפארק הייתי בגמר, בגן ילדים שיחקתי כאילו אני בגמר. הייתי בועט בכל הכוח שלי, כל בעיטה".

קראו עוד בכלכליסט

כשגדל, והוא גדל לגובה חריג בגיל מאוד צעיר, חלק מההורים והמורים חששו שהשילוב של הגודל, הנחישות והאגרסיביות שלו יעשה נזק לילדיהם. הם דרשו לדעת את גילו, ומאחר שלא לווה על ידי הורה, התעקשו לקבל ממנו את תעודת הזהות שלו. הוא רק התעצבן מזה יותר. "רציתי להרוג את הילד שלהם, הילד שלך הולך לבכות בדרך הביתה", כתב. לוקאקו משחק מאז עם כעס ועוצמה והרבה יכולות שלוטשו בדרך לפסגה במקומות כמו פרויקט הלב הסגול של האקדמיה של אנדרלכט מבריסל. לפי ז'אן קינדרמאנס, מנהל האקדמיה של אנדרלכט, "לוקאקו היה מתאמן שעה על הטכניקה כל בוקר לפני שהיה הולך לבית ספר. זה טוב יותר לעבוד זמן קצר בצורה אינטנסיבית מאשר לעבוד הרבה זמן בקצב אטי".

לוקאקו טען לא פעם שהכעס שלו, ובסופו של דבר גם המוטיבציה שלו, נבע מכך שלא ראו בו בלגי. "כשדברים הלכו בסדר, קראתי מאמרים בעיתונים שקראו לי רומלו לוקאקו, החלוץ הבלגי. כשהדברים חרקו, קראו לי רומלו לוקאקו, החלוץ הבלגי ממוצא קונגולזי", כתב. "נולדתי כאן (בבלגיה). גדלתי באנטוורפן, ליאז' ובריסל. חלמתי לשחק באנדרלכט. חלמתי להיות וינסנט קומפאני (קפטן נבחרת בלגיה ממוצא קונגולזי). אני אתחיל משפט בצרפתית ואסיים אותו בהולנדית, ואני אפילו אזרוק לתוכו קצת ספרדית, פורטוגזית או לינגאלה (השפה בקונגו), תלוי באיזו שכונה אני נמצא. אני בלגי. כולנו בלגים. זה מה שהופך את המדינה הזו למגניבה, לא?".

שחקני נבחרת בלגיה, צילום: אם סי טי שחקני נבחרת בלגיה | צילום: אם סי טי שחקני נבחרת בלגיה, צילום: אם סי טי

נראה שלוקאקו ורבים מחבריו לנבחרת יודעים מי הם. הם בלגים שהזהות שלהם בנויה מהרבה אלמנטים. הם מהגרים או בני מהגרים, הם מקומיים, הם דוברים כמה שפות ברמה גבוהה, הם עובדים מחוץ למדינה. הם פאן־אירופאים אבל מייצגים את המדינה עם הדגל השחור־צהוב־אדום. והם כנראה מבינים מי זו בלגיה בימנו יותר מאשר רוב הבלגים.

מישהו ניצח בקרב ווטרלו

הבדיחה על הבלגים היא שיש רק בלגי אמיתי אחד, המלך של בלגיה. וב־2010 ניסה מלך בלגיה אלברט השני להעניק "תכונות משותפות" לאזרחי המדינה. בנאום שנשא בארמון בבריסל תיאר את הבלגים כ"צנועים, פתוחים, יצירתיים, פרגמטיים וטובים בפשרות". לדבריו, היתה להם גם "היכולת לא לקחת את עצמנו ברצינות גדולה מדי". ובהחלט הם לא לקחו את עצמם ברצינות גדולה מדי. אחרי הכל, לפני כעשור ייב לטרם, פוליטיקאי וולוני, היה אמור להיבחר לראשות הממשלה, אבל כשנשאל אם הוא יכול לשיר את ההמנון הבלגי, הוא התחיל לשיר, בטעות, את ההמנון הצרפתי.

ההיסטוריה של בלגיה כ"בלגיה" לא ממש היתה קיימת עד 1815. עד אז באזור המכונה כיום בלגיה חיו שבטים קלטיים וגאלים שהתגבשו תחת הנצרות לרצף "ארצות השפלה". ב־1815 נערך קרב ווטרלו (כ־20 ק"מ מבריסל), בו הובס נפולאון בידי כוחות הברית (הולנד, בריטניה, צרפת ומחוזות גרמניה כגון פרוסיה והאנובר), וזה הוביל להקמת הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה, בה נכללו הולנד, בלגיה ולוקסמבורג. אחרי הניצחון ההולנדים הפרוטסנטים התעמתו עם הנוצרים הקתולים בהולנד, מה שהוביל לשאיפות לאומיות בדלניות של ההולנדים הקתולים. 15 שנה אחרי קרב ווטרלו התרחשה המהפכה הבלגית, המחוזות הקתולים בהולנד מרדו בממלכה המאוחדת, זכו בעצמאות, והקימו לראשונה את ממלכתם הנפרדת: בלגיקה/ בלגיה. הבלגים שאפו להקים ממלכה עצמאית ופנו למלך צרפת לואי פיליפ בבקשה להכתיר את בנו לואי למלך בלגיה. כשסירב הוצעה הממלכה לנסיך הגרמני לאופולד מסאקסה קובורג גותה (קרוב משפחה של המלכה הבריטית ויקטוריה). ב־21 ביולי 1831, יום העצמאות הבלגי, הוכתר הנסיך לאופולד למלך הבלגים ובכך הוקמה הממלכה הבלגית, משילוב הולנדים קתולים ואליטה צרפתית וולונית (השם ולוניה הוא מילה בגרמנית עתיקה שמשמעה "זר", משמע לא גרמאני). כל זה קורה, אגב, בתקופה שבאנגליה כבר מתחילים לשחק כדורגל פחות או יותר בצורה מסודרת.

פלמים נגד וולונים

הרבה דברים השתנו מאז. הבלגים למשל הטילו שלטון אכזרי בקונגו, אפריקה. כמו כן לאורך השנים היחסים בין הפלמים (ההולנדים) והוולונים בעצם מנעו מבלגיה להתגבש כמדינת לאום. כאמור, במקור בלגיה יוסדה כמעין אזור חיץ בין גרמניה (או מה שהיה פעם מחוזות גרמניה) לצרפת ואנגליה, וגם במטרה להחליש את הולנד.

רוברטו מרטינז, מאמן נבחרת בלגיה, צילום: אי פי איי רוברטו מרטינז, מאמן נבחרת בלגיה | צילום: אי פי איי רוברטו מרטינז, מאמן נבחרת בלגיה, צילום: אי פי איי

האיבה בין הפלמים לוולונים מקורה כבר אז, בשלטון המאוחד שהושתת על אליטה וולונית דוברת צרפתית. במאה ה־19 ההובלה הכלכלית היתה בידי הדרום הוולוני. הצפון הפלמי, בזכות תיעוש מואץ, פרץ קדימה במאה ה־20. וכיום בצפון הפלמי טוענים שהם מממנים את הדרום הוולוני מוכה האבטלה. מפלגות פלמיות אף דורשות עצמאות לפלנדריה, המחוז הפלמי. היחסים נותרו מתוחים לאורך המאה ה־20, ומאמני נבחרת הכדורגל היו צריכים לבחור את הסגל לפי המוצא האתני של השחקנים כדי שיהיה חצי פלמי חצי וולוני.

בכדורגל הלחצים הללו התחילו להשתנות בזכות כדורגלן בלגי שניתן להגדיר ככדורגלן החשוב בכל הזמנים, ז'אן מארק בוסמן. בוסמן, ששינה את הכדורגל כולו, לא קיבל שחרור מקבוצתו ליאז', אף שלא היה קשור בחוזה. הוא פנה לבית המשפט האירופי, וזה קבע שהוא, וכל כדורגלן בעתיד, רשאי לעזוב קבוצה באירופה ללא חוזה. בית המשפט קבע גם שהגבלת זרים אירופאים בקבוצות האיחוד אינה חוקית. זה שינה את כל הדינמיקה של הכדורגל האירופי, ואיפשר לשחקנים להיות אדונים לגורלם. זה הוביל גם את המועדונים הבלגיים לשנות את המודל הכלכלי שלהם ולהתמקד ב"יצירת" שחקנים ומכירתם לחו"ל, מה שהוביל מועדונים פלמיים וולוניים לגייס שחקנים מקומיים בלי קשר למוצא האתני שלהם. מאז הבלגים הם יצואנים מצטיינים של שוקולד, יהלומים וכדורגלנים משובחים, שמחוץ לבלגיה ממשיכים את חינוך הכדורגל שלהם ברמה גבוהה ומביאים את הידע לנבחרת, שמתנהלת בצורה הרבה יותר מקצועית מאי פעם.

שינוי נוסף בקרבות בין הבלגים התרחש בזכות הגירה. בתחילת 2012 כ־25% מהאוכלוסייה בבלגיה היו מהגרים. 49% מהם ממוצא אירופי כלשהו ו־51% ממוצא "לא מערבי". רבים מהבלגים החדשים לא ממש מתעניינים בכל מלחמות הפלמים־וולונים, אלא בשירותים אזרחיים כמו חינוך, בריאות ותשתיות. זה עוד יותר בולט בנבחרת הבלגית הנוכחית, שכ־48% ממנה מורכבת משחקנים שאינם פלמים או וולונים. כמו כן, לפי סקרים רוב הבלגים הצעירים פחות מתעניינים במוצא שלהם, ורואים את עצמם כאירופאים בלגים ולא כוולונים או פלמים.

הנבחרת הבלגית כיום מגלמת את השינוי בבלגיה. למאמן הספרדי בכלל לא איכפת מההיסטוריה. הוא רואה בכך שהוא לא דובר צרפתית או פלמית כ"יתרון - מאחר שאני מדבר את שפת הכדורגל". הוא מדבר עם שחקניו באנגלית (הוא שיחק ואימן בעיקר באנגליה) ורבים מהם משחקים באנגליה. מבחינתו אין "פלמים או וולונים" אלא "אינדיבדואלים מוכשרים". "דור הזהב", של הבלגים מורכב משחקנים כגון רומלו לוקאקו, וינסנט קומפאני, מרואן פלייאני, נאסר שדלי, עדנאן ינוזאי, אקסל ויטסל - כולם מהגרים או בני מהגרים בלי קשר למלך לאופולדד. יש בסגל בעיקר שחקנים שקיבלו חינוך כדורגל משובח שהוכתב מההתאחדות הבלגית לכל האזורים. בסגל מספר פלמים, שחלקם המשיך את החינוך באקדמיות כדורגל הולנדיות וגם וולונים, שחלקם המשיכו את דרכם המקצועית באקדמיות צרפתיות. כנראה שלכל אחד יש נטיית לב כלשהי - לכיוון הצרפתי או ההולנדי - אבל לא רואים את זה בנבחרת.

השראה: צרפת 98

אדן האזר, כוכב נבחרת בלגיה שגדל בליל הצרפתית, מצולם כילד, עם אחיו, לבוש בחולצות של נבחרת צרפת 1998, נבחרת שבגלל המצב הגאו־פוליטי בבלגיה מעניקה השראה לבלגים לקראת המפגש בחצי הגמר.

"נולדתי בבלגיה ב־1971", כתב הסופר הבלגי־אמריקאי לורן דובואה. "עברתי לארה"ב כתינוק אבל אימצתי את הנבחרת הצרפתית. קיבלתי השראה מההופעה שלהם במונדיאל 1998 עם שחקנים אהובים כמו זינאדין זידאן וליליאן תוראם, צרפתים ממוצא אחר. ראיתי איך מדינה עם עבר קולוניאלי יכולה להעניק למדינה שלנו אופק אחר. אני עדיין אוהב את צרפת, אבל בקיץ הזה אני אוהד את בלגיה". כלומר כמו שצרפת אז היתה כחולה, אדומה, לבנה, "שחורה" ומאוחדת, בלגיה רוצה להיות וולונית, פלמית, שחורה ומאוחדת.

בקיצור, "השדים האדומים" הם לא פלמים ולא וולונים. הם כדורגלנים, אירופאים, שמשחקים בנבחרת בלגיה, ואולי על הדרך מסייעים ביצירת זהות משותפת לכל השבטים החיים באזור הספציפי הזה של אירופה. וייתכן מאוד שזכייה שלהם במונדיאל תעשה משהו למדינה שאפילו קרב ווטרלו לא עשה.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות