אנדי רם: "במשחקי נבחרת הקהל הישראלי מוסיף 40% ליכולת"

"נודלתי באורוגוואי וראיתי לפני 30 שנה ויותר בטלויזיה את הטניסאי בוריס בקר וכבר אז חשבתי לעצמי שהלוואי גם אני אשיר את ההמנון. כבר בילדות אבא שלי לקח אותי למשחקי גביע דיוויס ואמרתי הלוואי ואייצג את ישראל, והנה ברבות הימים יצא לי לשחק וגם להופיע ולייצג וגם לזכות", כך לדברי הטניסאי אנדי רם באירוע Moneydail של קסם קרנות ו- etf מבית אקסלנס במסגרת שיחה שקיים עם עורך הספורט של כלכליסט, אוריאל דסקל.

"הקהל הישראלי מאוד מיוחד והייתי בכל העולם - אולי בגלל הצבא אולי זכות הקיום ויש משהו מאוד פטריוטי. קל לדוגמה את דודי סלע - הוא שיחק באוסטרליה במגרש צדדי והנה 200 ישראלים לוקחים דגלים עוטפים אותו ושרים לו הימנון. לא ראיתי שעושים את זה לרוז'ה פדרר ואין ספק שזה תמיד מביא צמרמרת", הוסיף רם.

כמאה אוהדי ספורט מושבעים התכנסו אתמול (ד') לאירוע חגיגי שנערך במשרדי LABS בקומה ה-60 בתל אביב, זאת במטרה לצפות בחצי גמר המונדיאל שהתקיים בין נבחרות קרואטיה ואנגליה. בפתיחת האירוע אמר מנכ"ל קסם אבנר חדד, "גוגל שווה מה שהיא שווה כי זה מה שקבע השוק. במדד נמצאת החכמה של כל השוק כולו וגם אם מישהו עושה מניפולציה המדדים בסוף ינצחו". לדבריו, לקראת המונדיאל קסם עשו מבחן שטח וסיכמו את המשכורת של כלל השחקנים במונדיאל, ואז דרגו את התוצאות מהגבוע לנמוך עם השוואה למיקום של כל נבחרת בטורניר". "תשאלו האם יש יש קשר בין השווי של השחקנים למקום של המדינה בטורניר. אז התשובה היא שכן - השחקנים הכי יקרים הם בצרפת, שיצאה בבדיקה שלנו במקום הראשון עם שווי מצרפי של 972 מיליון ליש"ט. אנגליה במקום השני עם 787 מיליון ליש"ט, בלגיה נמצאת במקום ה- 6 עם 679 מיליון ליש"ט וקרואטיה מקום 10 עם 327 מיליון ליש"ט. ולכן, חכמת ההמונים נכונה לא רק במדדים אלא גם בתחומים אחרים ומי שהיה מהמר על שני המקומות הראשונים בכל בית - היה פוגע בכל הפעמים חוץ מיפן ושוויץ", סיכם.

הטניסאי רם נשאל כמה הקהל מוסיף ליכולת, כי בגביע דיוויס ישראל ניצחה נבחרות יותר טובות.

"במשחקי הנבחרת בישראל הקהל הישראלי מאוד מפורסם. כולם ישובים על המגרש לפעמים זורקים דברים. ניצחנו פה נבחרות כי זה מפחיד הדחיפה של קהל. אם אמדוד את זה באחוזים זה 40 אחוז תוספת ליכולת. פעם כתבו עלינו לוזרים אחרי הפסד. בגביע דיוויס הגענו להתמודדות עם רוסיה החזקה והובלנו 2-0 במשחקים, כאשר השלישי היה שלנו. אם ניצחנו הדחנו אותם והם נבחרת חזקה מאוד. והנה אני לא נרדם בלילה חושב איך אני בורח מהמגרש אחרי שנפסיד. רבע שעה לפני המשחק עוד יש לי פרפרים בבטן. יוצאים למשחק צריך 3 מערכות. מנצחים 1 בקלות. 2 בקלות. משחקון להיסטוריה. בנבחרת כבר החביאו שמפניה. ואז מפסידים 2. מגיעים לרגע הזה שאתה מתעלה וזה הרגע הכי הכי יפה בקריירה, מילד בן 7 שחלם לייצג את ישראל למצב בו 11 אלף איש צורחים את השם שלך באולם נוקיה", אמר.

בכדורגל ליתרון הביתיות יש פחות משמעות מפעם. בדיוויס זה שונה?

"בוודאי. בגביע דיוויס שהוא בעצם טורניר בין נבחרות לאומיות אנחנו בוחרים את המשטח ואת התנאים מה שמתאים למארח".

מה המוטיבציה להיות ספורטאי מקצועי?

"המקור אצל ספורטאי שונה. לא הרבה יודעים אבל אבא שלי היה שחקן בבית"ר ירושלים ובגלל שלוש פציעות שלו הוא רצה שתפריד רשת ביני ליריב. הייתי נחוש והספורט היה דרך להיכנס לחברה. בגיל 12 כבר הובלתי את הדרוג בישראל וכולם חברים שלך בבית הספר".

בנקודות האלה הרבה ילדים נופלים?

"לפעמים. בסוף כיתה ז' קיבלתי את ההחלטה הכי משמעותית ואמרתי שאני רוצה לעזוב את הבית ולעבור לפנימיה כי הבנתי שאני רוצה להיות מקצוען וחוג טניס לא מספיק. עברתי לוינגיט עם 6 שעות אימון כל יום".

ומה עושים עם השחיקה ואיך שומרים על הדרייב?

"אז בגיל 14 מתחיל להתחרות בחו"ל עם בני הגיל שלי כמו נדאל וג'וקוביץ'. אלה אנשים שכבר הרוויחו מאות מיליונים אז אתה שואל מאיפה המוטיבציה והם שמים לעצמם מטרה של תארים או הצלחות. זה הרבה כסף אבל בתוך המשחק אתה לא חושב שהנה תכף ארוויח 200 אלף דולר".

אתה שם אתגרים לעצמך ?

"טניס הוא ספורט מיוחד. נקודה, ואז 25 שניות מנוחה. אם אתה סוכם הכל זה ספורט של 20 דקות על שעתיים ברוטו של משחק. אז אתה שם לעצמך מטרות קטנות למשל לאיפה הולך הכדור ולאיפה הסרב".

כשיש יריב חלש? מה עושים? משחק עם עצמך?

"תלוי בשחקן. קחו את נדאל למשל - אם היריב שלו טיפה מוריד את הראש הוא מוריד אותו 6 אפס כל פעם. פדרד לא מנסה לדרוס אלא לשבור משחקון פעם 1 ואז לשייט. יש מאה דרכים להגיע למאה הגדולים בעולם כל אחד יש לו דרך אחרת וכל אחד מתאמן אחרת. המשותף שכולם עבדו מגיל צעיר יום אחרי יום, שעות על שעות ואז כשהם גדלים מדהים לראות שיש המון דרכים להגיע למקום ראשון בעולם. סאפין למשל כשרוני אבל לא מתאמן. לעומתו פדרד עושה אימון טניס קטן אבל כושר הרבה".

קבוצתיות - כשהגעת לדיוויס זה היה אחרת. לא היה גיבוש. אז מה מחבר בין ספורטאים?

"הצטרפתי בשנת 2000. הנבחרת הייתה מפולגת עם כוכב אחד שהחליט הכל ואכל יותר טוב במלונות יותר טובים. נכנסתי מס' 3 וכל הזמן הקטינו אותי. גם הקפטן שהוביל עבד ככה כי זו הייתה המנטליות. ב-2003 הכוחות השתנו כי 5000 איש באו לראות אותנו - אנדי ויוני - משחקים בחצי גמר וימבלדון".

ומה זה אומר?

"כשהתחלנו לשים את האגו בצד. כולם מקבלים אותו כסף כולם אותו מלון כולם אותו דבר. ביחד כולם מקבלים אותו דבר - מפסידים יחד מנצחים יחד. לפעמים צריך להוריד אנשים לקרקע ומדברים עם השחקן הבעייתי. ועם כל אחד צריך לדבר אחרת והרבה אנשים שלא מבינים ששחקן מעל קבוצה זה לא עובד ואם שחקנים ממורמרים זה לא יצליח לכולם"

מי הקבוצה הכי טובה במונדיאל?

לרם, שנולד באורוגוואי, יש תשובה מנצחת. "כמובן שאורוגוואי (צוחק) . אנשים לא זוכרים אבל הם זכו פעמיים ב-30 וב-50. הביחד שלהם מוצלח והקהל קיבל אותם למרות ההפסד בחצי גמר. אתה רואה שהם נתנו הכל. מה שלא ראית אצל מסי או נאימר. הקהל מרגיש את זה".

מה מיוחד בנחברת צרפת שכבר בגמר?

"שילוב מושלם של כשרון וקבוצתיות. גם להם יש כשרונות על שאתה חייב אותם, אבל יש להם הכל ויש מנהיג שהוא המאמן שזכה במונדיאל".

מי ינצח בפאב בקרבות האוהדים?

"קרואטיה. מי שראה את ג'ובאני רוסו באולפן של ערוץ 1 לא יודע שאחרי שהם זכו במשחק האחרון הוא רץ לכל הכיוונים ובעט בכל מני אביזרים שם, עד שהוא פגע בעצמו והיו צריכים לקחת אותו מהאולפן לביה"ח בילינסון בפ"ת כדי שיטפלו בו. כדורגל זה אחלה ספורט וחבל שלא מביאים אותו לישראל. לעולם לא נהיה מעצמה עד שלא נשקיע, ותמיד נשאר עם הבלחות רגעיות כמו עמרי כספי ב-NBA, בניון בכדורגל וזאבי בג'ודו".