בנק ישראל: הוספת סימן קריאה מזהיר לקרנות הנאמנות לא השפיעה על המלצות הבנקאים

היועצים הפיננסים בבנקים לא הושפעו מרפורמת סימן הקריאה של רשות ניירות ערך שיצאה לדרך ב-2010 – כך עולה ממחקר שביצע בנק ישראל.

במרץ 2010 חייבה לראשונה רשות ניירות ערך את מנהלי הקרנות להוסיף סימן קריאה לקרנות שבהן הוחזקו איגרות חוב בדירוגים נמוכים או ללא דירוג כלל במטרה להצביע על הסיכון הגלום בהן. זאת על רקע מסקנות משבר 2008 שגרר ירידות חדות בשוק האג"ח הלא מדורגות.

בסוף אותו החודש נוספו ל-110 קרנות סימן קריאה, ומאז קרנות המחזיקות חשיפה לאג"ח לא מדורגות מחויבות להתהדר בסימן מזהיר זה.

(ארכיון) | צילום: שאטרסטוק

אלא שבדיקת בנק ישראל מצאה כי הרפורמה לא הובילה לשינוי שיטתי של הדירוג הפנימי שהבנקים מעניקים לקרנות הנאמנות. הבנקים כזכור הם הגורם המתווך בין הקרנות ללקוחות בהיותם היועצים הפיננסים של הציבור שממליצים לו באילו קרנות לבחור. יתרה מכך, שיעור הקרנות שקיבלו סימן קריאה ודירוגן הפנימי הופחת במרץ 2010 לא עלה על שיעור הקרנות שלא קיבלו סימן ודירוגן הופחת – כלומר המדיע ששימש יועצים פיננסים להכוונת לקוחות לקרנות נאמנות כלל לא הושפע מקיום הסימן.

מה שכן העלה המחקר הוא שהוספת סימן הקריאה הפחיתה משמעותית מבחינה סטטיסטית ומבחינה כלכלית את ההשקעות בקרנות המושפעות בימים שבאו בעקבותיה, זאת אף שהצעד רק הבליט את הסיכון בהן, כלומר הוא לא התלווה לשינוי בגורמי היסוד שלהן או במידע הזמין למשקיעים. הרפורמה השפיעה הן על היצירות בקרנות והן על הפדיונות מהן – אך השפעה הכלכלית התבטאה בעיקר בירידה ביצירות החדשות בקרנות. כלומר פחות כסף חדש נכנס אליהן.

לפי בנק ישראל, הניתוח מעיד שרגולציה שמתמקדת בהצגת המידע יכולה להשפיע על תפישת הסיכון של המשקיעים ועל התנהגותם לפחות בטווח הקצר גם אם אינה מגבילה את השקעות הגופים הכפופים לרגולטור ואפילו לא מרחיבה את דרישות הגילוי למשקיעים. בשלב זה בבנק ישראל בחרו שלא לבדוק השפעה ארוכת טווח יותר של רפורמה כזו לחודשים ואף שנים.