חקר ביצועים: השבוע של בזוס וחברות האשראי

הבנקים מחפשים קונים

חברות האשראי - פשוט הנפיקו

בנק הפועלים ובנק לאומי מסתובבים עכשיו ומחפשים קונים לחברות של כרטיסי האשראי שלהן, ישראכרט ולאומי קארד. לא מעט מאמץ וכסף מושקעים בחיפוש הזה, שמייצר גם קצת רעש, וכולו מיותר. הבנקים לא ירוויחו יותר ממכירת השליטה בחברות: פרמיית השליטה, זו שהובילה קונים לשלם יותר כדי לקבל שליטה בחברה, כבר כמעט לא קיימת במגזר הפיננסי, ולכן המחיר מקונה אחד יהיה זהה למחיר בשוק, אם לא נמוך ממנו. מהלך חכם הרבה יותר להפרדת חברות האשראי מהבנקים, כנדרש בחוק, יהיה פשוט להנפיק אותן במלואן לציבור. זה לא רק יבטיח שהמשק כולו ימשיך ליהנות משקיפות מקסימלית של שתי חברות האשראי הגדולות, אלא גם יכול להיות דלק חשוב לבורסה המקומית ולכספי הפנסיה שלנו, במקום הנפקות שנויות במחלוקת של אג"ח אמריקאי. הציבור ירוויח, והבנקים ירוויחו, תדמיתית אם לא גם כלכלית. עכשיו רק צריך שמישהו ידאג לעשות את זה.

גלית חמי

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

שרי אריסון | צילום: אוראל כהן

הערבים נשארים בחוץ

מחיר למשתכן - אנטי־חברתית

הנה עוד נתון אחד טרי שחושף את עומק האפליה נגד ערבים, בלי שום קשר לחוק הלאום: רק 0.5% מהזוכים במחיר למשתכן הם אזרחים ערבים, ורק 3% מהקרקעות שהועמדו לחכירה בפרויקט נמצאות ביישובים ערביים. הביורוקרטיה הישראלית בנויה כדי להפלות, להדיר, לחזק את החזקים ולהחליש את החלשים, שהם לא רק ערבים כמובן. היא מקצה משאבים באופן לא שוויני. גם מחיר למשתכן נותנת סבסוד גדול יותר למי שיכול לקנות דירה יקרה יותר ומשאירה פירורים לפריפריה. היא אמנם חוללה שינוי בשוק הנדל"ן, אבל חשוב לזכור את התמונה הרחבה בפעם הבאה שמישהו מנסה למכור אותה כאיזו מהפכה חברתית.

אורי תובל

משרד הפנים מתחיל לטפל

התמוטטות המצוק - הימנעו ממלחמות

משרד הפנים סוף סוף מזרז את הטיפול בסכנה שבהתמוטטות מצוק החוף של ישראל, והחל ללחוץ בעניין על הרשויות המקומיות החולשות על המצוק ועל משרדי הממשלה. המשרד שלח השבוע מכתב נחרץ לרשויות בדרישה שיזדרזו להכין תוכניות עבודה למיגון המצוקים, אבל עוד לפני שזה תויק כבר חזרנו אל השיח הישן וחסר התוחלת שבו השלטון המקומי והמרכזי מגלגלים את האחריות זה על זה. לא צריך לתת לבלגן הזה לעכב את העבודה, החלוקה פשוטה וברורה: על הערים להכין תוכנית עבודה, ובהקדם, ועל האוצר לממן אותה, ובהקדם. וכדאי שמשרד הפנים ימשיך להיות מי שדוחק בכולם, לפני שבניינים בהרצליה ובאשקלון יתחילו ליפול.

נמרוד בוסו

מצוק החוף באשקלון | צילום: גדי קבלו

ביהמ"ש יורה להסיר פוסטים

חוק פייסבוק - כרסום משמעותי בחופש

חוק הפייסבוק, שהגיע השבוע לקריאה שנייה ושלישית בכנסת, הוא רק המהלך האחרון במתקפה כוללת שמובילה המדינה על חופש הביטוי ברשת ועל פרטיות הגולשים. החוק, ביוזמת השרים איילת שקד וגלעד ארדן, מאפשר לבקש מבית המשפט שיורה להסיר מהרשת תכנים שפרסומם מהווה עבירה פלילית, כולל העלבת עובד ציבור או פגיעה ברגשות דתיים. בפתח כבר עומד האיום הבא, חוק הסייבר, שבין השאר יחייב חברות תקשורת ואינטרנט להעביר נתונים למאגר מידע לא מפוקח. לכל החוקים האלה יש מטרה אחת: להגדיל את הפיקוח והשליטה של המדינה על הפעילות המקוונת שלנו, כלומר להפוך אותנו לפחות חופשיים. וכל חוק כזה שמאושר מסיר עוד לבנה מהמגדל הרעוע גם ככה של זכויות הפרט, עד שיקרוס לגמרי.

עומר כביר

ביקור מכה גלים

טראמפ באירופה - את מי הוא משרת

המדיניות של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין היא רלטיביזם אסטרטגי, הסביר ההיסטוריון פרופ' טימותי סניידר ל"מוסף כלכליסט". לפי סניידר, ההיגיון של פוטין אומר: "במקום עולם שבו יש יותר לכולם, בואו ניצור עולם שבו יש פחות לכולם. באופן יחסי, מצבה של רוסיה ישתפר כך בהשוואה לשאר". בשבועיים האחרונים היה אפשר לראות בפעולה מדיניות דומה, אבל עם טוויסט מפתיע: נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שבמסע האירופי שלו התקוטט עם מנהיגי נאט"ו, הגחיך את ראש ממשלת בריטניה, וצידד בפוטין ולא בשירותי המודיעין של ארצו. זה היה מסע שהחליש בריתות ומנהיגים, וכך לכאורה חיזק את ארצות הברית, כלומר רלטיביזם אסטרטגי בפעולה. אלא שארצות הברית היא היא זאת שכוננה את הסדר שטראמפ מערער, המדינות שהוא מתעמת איתן הן בנות הברית שלה, והממסד שהוא תוקף הוא זה שבראשו הוא עומד. בסופו של דבר, הרלטיביזם האסטרטגי האמיתי כאן נותר זה של פוטין, היחיד שבאמת המשיך להתחזק מכל הבלגן הזה.

אורי פסובסקי

שביתה והון היסטורי

בזוס - מוגן

אמזון החלה למכור ב־16 ביולי 1995, ונוהגת לציין זאת בפריים דיי, יום המכירות הגדול ביותר שלה. השבוע החגיגות הופרעו בשביתות של עובדים במרכזי ההפצה בפולין, ספרד וגרמניה (השוק הגדול של אמזון מחוץ לארצות הברית), במחאה על תנאי עבודה מסוכנים לבריאות. אמזון לא הגיבה לטענות, רק מסרה שהשובתים מחזיקים ב"משרות מצוינות". באותו יום פורסמה גם רשימת המיליארדרים של בלומברג, והתברר שמייסד אמזון ג'ף בזוס הוא לא רק העשיר ביותר כיום, אלא העשיר ביותר בהיסטוריה של העת החדשה, עם 150 מיליארד דולר. לזה כנראה התכוונו השובתים כשאמרו ש"אמזון מתעשרת על חשבון בריאות העובדים". אבל בטענה הזאת, ובנתון על ההון של בזוס, טמון גם הכישלון הידוע מראש של המחאה: אמזון כל כך גדולה, כל כך חזקה, כל כך עשירה, שכל מחאה של עובדים היא מבחינתה רק עוד באג קטן, שום דבר שבאמת מסכן את המנגנון.

תמר טוניק

מייסד ומנכ"ל אמזון ג'ף בזוס | צילום: בלומברג

הסכם שלום היסטורי

אריתריאה ואתיופיה - תקווה ועריצות

בקרן אפריקה נרשמה השבוע היסטוריה, כשנשיא אריתריאה איסייאס אפוורקי נחת באתיופיה וחתם על הסכם שלום עם ראש הממשלה אביי אחמד. אפוורקי, ששולט במדינה כ־25 שנה, כמעט מאז קבלת העצמאות, הוא רודן שלפי האו"ם מוביל "משטר פחד קיצוני ומעשים שלעתים מגיעים עד כדי פשעים נגד האנושות". כעת ההסכם עם אתיופיה מעניק לו לגיטימציה בינלאומית שמעולם לא זכה לה. מהצד האתיופי, אחמד נבחר רק במרץ בזכות תמיכה אדירה של צעירי אתיופיה, שעבורם הוא נושא מסר של תקווה. אחרי כניסתו לתפקיד, למשל, הוא ביטל את ההגבלות על האינטרנט והתקשורת. ההסכם עם אריתריאה צפוי להעניק לאתיופיה גישה לים ולהגביר את העניין בה מצד משקיעים זרים, מה שאמור להוביל ליצירת משרות וצמיחה. ככה זה, מחיר התקווה של עם אחד הוא לפעמים היעדרה אצל עם אחר.

רן אברמסון