מאור כהן הוציא אלבום חדש: “בסופו של דבר אנחנו בדרנים”

"אני תמיד זוכר שמייקל ג’קסון עשה פרסומת לפפסי, אז אם לו מותר – גם לי", צוחק מאור כהן, האיש שאתם רואים בערך בכל הפסקת פרסומות כפרזנטור של חברת פיצה, ולאחרונה גם בפרסומת משעשעת למשקה פירות שאי אפשר להתחמק ממנה. “עם כמה שזה רציני להיות מוזיקאי, ולא משנה כמה רצינית המוזיקה שלך, בסופו של דבר אנחנו בדרנים”, אומר כהן, “אנחנו לא רופאים או מנתחי מוח. באנו לשחק עם הרגשות של האנשים ובסוף הערב כולם הולכים הביתה לענייניהם. כך גם בטלוויזיה, אין בזה שום דבר אישי”.

כהן הוא גם שחקן (“הפרלמנט”, “מסודרים”), גם מצחיקן (“ארץ נהדרת”) ובעיקר מוזיקאי מאז שהוא זוכר את עצמו, סלט שכזה. “המוזיקה תמיד תתפוס אצלי משהו הרבה יותר אינטימי ואישי מהמשחק”, הוא מסביר. “זה תמיד היה אצלי כך, גם בתור ילד. אהבתי להצחיק ומצד שני אהבתי מוזיקה ואמרתי לעצמי שאני לא הולך לדכא שום חלק בי”.

אך לא על המשחק, לא על הפרסומות, ואפילו לא על חוש ההומור המיוחד שלו התכנסנו כאן, אלא לכבוד “מקום שקוף” — אלבום הסולו החמישי של כהן שיצא לא מזמן. את האלבום הפיק מוזיקלית אופיר קנר שמנגן איתו כבר זמן רב (“הכרנו דרך פיטר רוט, הם למדו יחד בתיכון ופיטר הביא אותו לנגן”).

יותר מכל אלבומיו הקודמים, בחדש יש שילוב של כהן מכל התקופות: פופ מעודכן, רוק בועט של פעם מהעולמות של “זקני צפת” או “הזבובים”, הגשת השירה המדויקת כפי שעשה באלבומו משירי בודלר, את הקריצה של “הבליינים” ולסיום גם רוק רך וערום יותר, כמו באלבום הסולו הראשון שלו.

 

“אנחנו בדרנים”

בעצת המפיק שלו, השירה היא זו שמחזיקה את האלבום. “כיוון שמרבית השירים אכן מאוד שונים, היה חשוב שיהיה קו מקשר, שהשירה תהיה השלד שמחבר את כל האיברים”, הוא אומר. “הריפים של הרוק אלה דברים שמגיל 17 ועד אינסוף יהיו איתי”.

איפה יותר כיף, כחלק מלהקה או כסוליסט?

“כמו בכל דבר גם כאן יש פלוסים ומינוסים. עם להקה זה הרבה יותר קל נפשית, זה לא עליך. אתה כמו בקבוצת כדורגל - הפסדת אז הקבוצה הפסידה, ניצחת אז הקבוצה ניצחה. המעמסה הנפשית הרבה פחות כבדה. מצד שני אתה צריך לדעת לוותר, יש עוד אנשים להקשיב להם, לדעת שלא רק הטעם שלך קובע ושהדברים לא יקרו בדיוק כמו שאתה רוצה. זה גם עניין של ריענון, אחרי הרבה פעמים שאתה לבד פתאום להיות עם להקה זה וואוו, אבל אחרי - זה גם קצת מעייף”, הוא מסכם.

גם אתה מרגיש שמה ששולט כיום במיינסטרים זה פופ עם מלל רדוד?

“יכול להיות שזה עכשיו מגזים קצת ונהיה באמת פופי מדי ואין כמעט מקום לדברים שהם קצת אחרים, אבל זה היה שינוי שהתבקש. מצד שני יש לך עכשיו את ההיפ־הופ שרק פורח ומביא דברים חדשים. אני חושב שכרגע הצד היותר כאילו־בועט של הנוער הולך לכיוון הזה. לא מתבטא דרך רוק. הנוער מתבטא היום הרבה יותר דרך היפ־הופ וכל הסוגות הקרובות למיניהן”.

כהן הוא מהבודדים המופיעים על המסך הקטן בהפסקות הפרסומות של תוכניות הריאליטי השונות, ולא בתוכניות עצמן. בעוד אביב גפן, רמי פורטיס, אסף אמדורסקי, עברי לידר ועוד מוזיקאים בני דורו מככבים כשופטים ואפילו מתחרים ביניהם. כהן לא רואה כל בעיה עם הבחירה שלהם. “אני חושב שצריך להתייחס לזה מה־זה בקלילות, כי זה תמיד היה חלק מעולם הבידור”, הוא אומר. “אצלנו תמיד היתה איזושהי ארשת של כבוד למוזיקאים כמשהו רציני מאוד. אבל אם תסתכל בחו”ל גם שם המוזיקאים משתתפים בתוכניות ריאליטי. ואתה יודע, גם הביטלס השתתפו בכל מיני תוכניות חידונים באנגליה. אני חושב שטוב להבין שזה שואו ביזנס ולהוריד את הנפיחות שעשינו ממוזיקה”.

 

אז למה אתה לא משתתף?

“אני יכול להגיד לך שאפילו התעניינתי או למעשה התעניינו בי, שאהיה חלק מאיזה משהו, אבל מבחינת האופי גם הם הבינו מהר מאוד שאני לא בנוי לזה. גם אני נחמד מדי, וגם כי אני עושה צחוק מכל דבר, וזה נראה לי יותר מידי רציני ואני לא כזה”.

כהן, 44, נשוי פלוס שניים, כבר מזמן לא הילד התל אביבי הפרוע של זקני צפת או הזבובים. לפני שנתיים עבר עם המשפחה לרמת גן. “האמת שהשינוי לא כזה גדול כמו שחשבתי”, הוא מסביר. “עברנו בעיקר כי רצינו דירה ויכולנו להרשות לעצמנו ברמת גן. הרבה יותר נוח לגדל פה ילדים. פחות אנשים ברחובות, פחות טררם, והאמת שזה יותר נוח כי אני מגיע לתל אביב רק בשביל הדברים החשובים באמת. באופניים אני תוך רבע שעה בתל אביב והכל סבבה”.

העברת לרמת גן את ארון הדיסקים?

“איפסנתי אותם אצל ההורים שלי”, הוא צוחק. “וגם את התקליטים. אני זקן, יש לי תקליטים מפעם פעם. תשמע, היום אני שומע הכל באיימיוזיק ואני שומע הרבה יותר מוזיקה מאז שזה ביד שלי. היום אני יכול לרפרף ואני שומע מוזיקה חדשה, דברים שלא הכרתי וזה מעיף ת’ראש”.

אז האלבום הבא שלך כבר יהיה באוויר?

“מבחינתי יותר מתאים למוזיקה להיות רק באוויר, זה כל היופי במוזיקה, שאין לה פיזיות. שיר, כשאתה מסיים אותו הוא נעלם, וזה מה שיפה, כי מוזיקה לא אמורה להיות משהו פיזי”.