ים־יבשה: למה טריאתלון עדיף על התמקדות בענף ספורט אחד?

הטריאתלון הוא ענף שאמנם לא מעט נוהרים אליו, אך ספורטאים רבים עדיין חוששים ממנו. הטריאתלון, ענף ספורט המשלב שחיה, רכיבה וריצה, החל את דרכו בשנות השבעים כאימון אלטרנטיבי לאימוני ריצה קשים. בספטמבר 1974 נערך אירוע הטריאתלון הראשון ומאז הפך הענף להיות פופולארי מאוד. החל מאולימפיאדת סידני ב־2000 הוא אף נחשב לספורט אולימפי.

בטריאתלון ישנם מקצים שונים: מה”ספרינט” הכולל 750 מטר שחיה, 20 ק”מ רכיבה ו־5 ק”מ ריצה, ועד לתחרות איש ברזל שבה שוחים 3.8 ק”מ, רוכבים 180 ק”מ ומקנחים בריצת מרתון של 42.2 ק”מ. אז למה טריאתלון? ראשית, זהו ספורט “עגול” ומאוזן, הרבה יותר מרוב סוגי ספורט הסיבולת. הוא מאפשר לנו לעבוד על קבוצות שרירים רבות ושונות בגוף, ומכריח אותנו לשמור על גמישות — גם פיזית וגם מחשבתית. הטריאתלון מאפשר לנו “לברוח” מדי פעם מתקופות בהן אנו “רק” שחיין, רק” רוכב או “רק” רץ, מסיבות שונות: פציעה מגבילה, רצון לתת דגש על ענף מסוים, או סתם כי מתחשק לרוץ מרתון עם החבר’ה.

הטריאתלון גם מאלץ אותנו להתמודד עם החולשות שלנו: גם אם אנחנו רצים מהירים, נצטרך להתמודד עם קטעי השחייה או הרכיבה, שעשויים להוות עבורנו אתגר גדול. בנוסף, הוא מפגיש אותנו עם אנשים מענפים שונים — בים, בפארקים, בשטח ובכבישים. אז עבור מי שמחפש את האתגר הבא, חשוב למצוא את המסגרת המתאימה לאימון — לבד או בקבוצה. רק היזהרו: זה ממכר.