צילום: איי פי
רהוט, אינטליגנט וציני: פרנק זאפה בלי מוזיקה
סרט הדוקו על פרנק זאפה, שישודר לראשונה בארץ בשבת, מוכיח כי הפרסונה שלו חשובה יותר מהמוזיקה
הסרט התיעודי “פרנק זאפה: במילותיו” מ־2016, שישודר בארץ לראשונה ביום שבת הקרוב, הוא לא סרט ביוגרפי, אלא סרט על דעות ורעיונות. זאפה הוא אחד מעמודי התווך של הרוק האמריקאי, אך הסרט, שישודר בסלקום tv, לא מלמד אותנו איפה ומתי הוא נולד, מי היו הוריו, נשותיו או ילדיו. גם מבחינה מוזיקלית, הסרט מזכיר כמה משיאי הקריירה שלו, אך לא מספר לנו את הכרונולוגיה של ההתפתחות המוזיקלית שלו, לא עוקב אחרי הדיסקוגרפיה הענפה שלו ולא מפרט מי היו חברי להקתו, Mothers of Invention. והכי חשוב: אין בסרט הזה זכר ל”ראשים מדברים”.
לא מרגיש בנוח
אף אחד לא נזכר באנקדוטות משעשעות על חייו או מספר לנו עליו דבר. הבמאי הגרמני תורסטן שוטה עבד על הסרט הזה במשך שמונה שנים, בהן ליקט חומרים ביסודיות, ושילב בסרט אך ורק חומרי ארכיון היסטוריים וראיונות עם המוזיקאי עצמו. מלבד המראיינים ששאלו אותו שאלות לאורך השנים, וגם הציגו אותו בתור “גאון אקסצנטרי”, “אגדת רוק” או “דמות מפיסטופלית ששרה טקסטים מלוכלכים”, אנחנו שומעים כמעט רק את זאפה מדבר. אף שהוא ציין שהוא לא מרגיש נוח בסיטואציה המלאכותית של ראיון, אותה הגדיר כ”שני צעדים מהאינקוויזיציה”, תמיד היה לו מה להגיד: על אמריקה, על פוליטיקה, על תרבות, על מוזיקה, על כלכלה ועל סמים.
פרנק זאפה תמיד התלונן שבאמריקה כולם יודעים מי הוא, אבל אף אחד לא יודע מה הוא עושה. עברו 25 שנה מאז שהוא מת, בגיל 52 בסך הכל, ועבור מעריציו המושבעים זאפה היה, ועודנו, אליל נדיר ומיוחד. זאפה מן הסתם לא היה אוהב את הטענה הזאת, אבל האמת היא שלא צריך לאהוב את המוזיקה שלו, או אפילו להכיר אותה, כדי לאהוב אותו. זאפה ראה את עצמו כמלחין מודרני, ממשיך דרכם של אנטון וברן, אדגר וארז ואיגור סטרווינסקי, כלומר אמן שהמוזיקה שלו יותר חשובה מהכל. אבל מפרספקטיבה של זמן, כנראה שהפרסונה שלו בכל זאת היתה חשובה או מעניינת יותר מהמוזיקה שלו, והסרט, אולי מבלי להתכוון, רק מדגיש את העובדה הזאת.
ציני ורהוט
זאפה נגע במגוון רחב של ז’אנרים מוזיקליים, מפופ עד אוונגרד, ועבור רבים, המוזיקה שלו היא לא פחות מפורצת דרך וגאונית. אבל בשביל כל היתר, כנראה עדיף היה אילו הוא היה סטנדאפיסט או פרשן פוליטי. למי שסולד מקקופוניות ניסיוניות מחד וממוזיקה קומית מאידך — שני קצוות של מוזיקה מרגיזה שזאפה התמחה בהם — אפילו עדיף לא להכיר את המוזיקה שלו. להקשיב לו מדבר, לעומת זאת, זה תענוג נדיר. הציניות שלו הקדימה את זמנה בשני עשורים לפחות. קשה לחשוב על כוכב רוק יותר רהוט, אינטליגנט, מצחיק ומעניין ממנו. וקשה לדמיין יצירה תיעודית עליו שמנצלת את העובדה הזאת טוב יותר מהסרט הזה.
תגובה אחת לכתיבת תגובה