המעצב נפל על הראש: הכירו את הטלפונים הכי מכוערים בעולם

לא פעם אמרו לי אנשים שכל הטלפונים נראים אותו הדבר; צבע קצת שונה, חומרים קצת שונים - אבל בשורה התחתונה זה תמיד מלבן עם מסך. בימים שלפני הסמארטפון, היה זה מלבן עם מסך וכפתורים. אבל אני לא מסכים עם האנשים האלה; יש טלפונים שנראים אחרת. יש טלפונים כל כך מכוערים, שנדמה שמי שעיצב אותם לא ראה מימיו יד, אוזן או טלפון.

אתר Android Authority ליקט כמה עיצובים גרוטסקיים במיוחד מהימים שלפני הסמארטפון. לפני שנצלול אליהם, נצביע ונצחק, אזכיר שאלה מכשירים שנועדו מראשיתם להיראות אחרת, לאתגר את טעמו האסתטי של המשתמש ולקסום למי שמחפש את הביזאר. כנראה שאף אחד לא צפה שהעיצובים הללו יהפכו ללהיטי מכירות, והם קרובים יותר לתלבושות הניסיוניות שמופיעות לפעמים בתצוגות אופנה.

 

סימנס Xelibri 6: שמתי לי פודרה

זהו מכשיר שהושק ב-2003, כשמאחוריו התפיסה לפיה אין דבר שנשים אוהבות יותר מקוסמטיקה ותמרוקים. לכן, זכה ה-Xelibri 6 בעיצוב של קופסת מייק-אפ. הכפתורים שלו הופרדו לשני צדדיו, כי כנראה שהמעצב החליט שנשים לא אוהבות להקליד טקסט בנוחות.

מוטורולה StarTac Rainbow: קצת צבעי הקשת 

הסטארטק היה מכשיר מעולה כשהושק ב-1996: טלפון קטן, דק, קל ועם סטייל מקצועי וענייני. אז שנה לאחר מכן, החליטה מוטורולה להשיק גרסה שנראית כהיפך הגמור: צעצוע לילדים. עם חמישה צבעים וסכימת צביעה שמזכירה מוצרים של פישר פרייס, לא זכתה המהדורה להצלחה. מהר מאוד הפך המכשיר לפרס בהגרלות של עיתוני נוער וחוברות קומיקס.  

טושיבה G450: שלילה כפולה

מכשיר ה-G450 היה ניסוי אמיץ ביותר של טושיבה: פיצול לוח המקשים לשניים, בצורה שתחייב שימוש תדיר בשתי ידיים. לצד הכשל ההנדסי הזה, זכה הטלפון בגוף מאורך ועגול, כמו שלט רחוק - מה שלא התאים לכל כיס סטנדרטי. חתיכת הישג, אם תשאלו אותי; לא כל אחד יכול להמציא מכשיר שיהיה לא נוח גם ביד וגם בכיס, בקטגוריה שכל הרעיון שלה הוא נוחות וניידות.

CEC F88: דיק טרייסי מתהפך בקברו המצויר

שעון-טלפון היה פנטזיה עבור ילידי שנות הארבעים, החמישים והשישים, שראו אותו בקומיקס הבלשי דיק טרייסי ודומיו. אבל כשנחשף המכשיר של CEC הסינית, אף אחד לא התלהב; הוא נראה כאילו הורכב בגראז' של חובבן והיה לא נוח בעליל. הדובדבן הרקוב שבקצפת היה לוח המקשים, ששולב בצד הרצועה; מי רוצה מקלדת שאי אפשר גם להשתמש בה וגם לצפות במסך בו זמנית?

Goldvish Le Million: גם יקר, גם מיותר 

המכשיר הזה לא רק מכוער, הוא גם היה צעצוע למיליונרים בלבד: מחירו עמד על 1.3 ומיליון דולר כשהושק ב-2006 - והכניס אותו לספר השיאים של גינס (בגלל תג המחיר; אין שיא עולם בכיעור). גופו כוסה ב-1,800 יהלומים קטנים, כפתורים צופו בזהב 24 קראט, גבו בעור ופלטינה והוא יוצר ביחידות בודדות. מתחת למכסה המנוע היה זה טלפון מתקדם לזמנו, עם מרחב אחסון של 4 גיגה-בייט, מצלמת 2 מגה-פיקסל ומסך של 176 על 220 פיקסל. כמובן שכל החומרים היקרים הפכו אותו לכבד מאוד ובלתי שמיש עבור האדם הסביר. מישהו בכל זאת קנה אותו, ולפי שמועות ברשת, מכר לאספן אחר ב-1.45 מיליון דולר.

Bang & Olufsen Serene: פארם-פון

הטלפון הזה, שפותח בשיתוף עם סמסונג, נראה כמו משהו שאפשר למצוא במחלקת הקוסמטיקה של סופר פארם ודומותיה: תיבת איפור שחורה. גם המכשיר הזה יועד לנשים, וכמו העיצוב המשונה של סימנס, גם הוא היה בלתי שימושי בעליל: הכפתורים שלו היו קטנים מאוד והקשו על הקלדה - וגם רחוקים זה מזה, גופו היה פצפון והקשה על שימוש ביד אחת, ולא יכולתם לגשת לכרטיס ה-SIM שלו בלי מברג מיוחד שנמכר איתו. ציר המסך נפתח במנוע חשמלי ייעודי, שנטה להיתקע ולהשבית את הטלפון. התענוג הזה הושק ב-2005 ועלה כאלף יורו, כסדרה מוגבלת ומיוחדת.

מוטורולה V100: קצת טלפון, הרבה איתורית

המכשיר הזה, שהושק אי שם ב-2000, זכה בגוף עבה מאוד, עשוי פלסטיק שקוף שמזכיר צעצועים זולים ביותר. הגוף כלל בתוכו נצנצים, כדי שאנשים יוכלו להבחין בו מרחוק ולצחוק על בעליו. הוא היה מעין שילוב של איתורית וטלפון נייד, שכלל שלושה משחקים, ביניהם טטריס. ילדים אולי אוהבים משחקים, ומבוגרים רוצים טלפון עם מקלדת שיתאים גם לעבודה - וכך הצליח ה-V100 להחטיא את שתי המטרות.

נוקיה 7280: מי צריך כפתורים

  

אם עד כה סתם טיילנו בממלכת הביזאר, עתה אנו מגיעים לארמון: הכירו את ה-7280 של נוקיה מ-2004. כן, זה טלפון; לא ליפסטיק, לא דיסק און קי. החברה הפינית יצרה המוני דגמי טלפונים נהדרים בשנים עברו, אך ה-7280 היה משהו אחר: מסך זעיר בתוך גוף מרובע ומאורך, ללא כפתורים. במקומם, היה על המשתמש לסובב חוגה קטנטנה כדי להקליד או לחייג. היה לו זמן סוללה טוב מאוד, שהתחבר היטב עם העובדה שכל פעולה בו פשוט ארכה הרבה יותר מהסביר, משום שהצריכה התעסקות רבה עם החוגה הזערורית.

 

 

Sierra Wireless Voq Professional: כשאחד ועוד אחד הם אפס

אי שם בתחילת שנות האלפיים, רצתה כל חברה להיות בלקברי (RIM, בשמה הקודם) ולהשיק מכשירים עם מקלדת מלאה. כשנחשף ה-Sierra Wireless Voq Professional, התלהבו כתבי הטכנולוגיה: היה זה טלפון בעיצוב מאורך, בעל מקלדת שנשלפת, וכך משלבת את יתרונות הגוף הצר עם ממשק של מכשירים רחבים יותר. העניין הוא שה-Voq היה גדול כטלפון אלחוטי, כבד, עבה וגס למראה. הגימור הכסוף נתן לו סטייל של צעצוע, והוא הושק ב-400 דולר, יקר יחסית ל-2004. הטלפון יועד לשוק העסקי ותמך ברשתות VPN, בכרטיסי זיכרון והיה לו מסך 2.2 אינץ'. אבל כל מעלותיו נמוגו מול מימדיו העצומים - ומול העובדה שלא נוח להקליד על משטח שחציו דק ותלוי על ציר, וחציו כבד ומחובר ללבנה מאורכת.

 

 

 

סימנס Xelibri 2: הכישלון המושלם

את הרע ביותר שמרנו לסוף: רשימה זו נפתחה במכשיר של סימנס, שהראה כמה השקיעה החברה בעיצובים מוזרים ולא שימושיים. אבל ה-Xelibri 2 הוא השיא: גוף קטן שמזכיר טמגוצ'י או שלט רחוק של אזעקת מכונית, כפתורים זעירים שלא מאפשרים הקלדת טקסט סבירה ומסך פיצי באיכות ירודה.

 

 

 

סימנס מכרה אותו (וגם את ה-6) כאביזר אופנה סלולרי, בדוכנים מיוחדים בבוטיקים נחשבים. המילה "מכרה" מופיעה כאן כמעט בטעות; ליין Xelibri נחשב לפלופ עצום, על אף הוצאות שיווק גדולות, הסתייעות במעצבי אופנה והרבה כוונות טובות. הסיבה היתה פשוטה: מתחת למכסה המנוע, היה זה טלפון די גרוע, שהיה יקר יחסית לסלולרי סטנדרטי ומאוד מעצבן לשימוש.

 

 

מאז שנות האלפיים למדה תעשיית המובייל שלא להמר על עיצובים פראיים, ושסוגיית הפונקציונליות חשובה יותר מכל סטייל יוקרתי ומהפכני. ולכן כל הטלפונים של ימינו נראים בערך אותו הדבר. יש חריגות פה ושם, כמו HTC שהשיקה השנה שני מכשירים שקופים - אך כולנו רוצים סמארטפון נוח, נאה ופשוט. ואת זה עדיין מספקת התצורה המלבנית טוב יותר מכל רעיון ביזארי.