"פוליטיקאים שתוקפים בבוטות שופטים, פונים למצביעים פוטנציאלים"

"יש פוליטיקאים שמרשים לעצמם לתקוף בצורה בוטה ומכוערת שופטים, שכן אין הם שבעי רצון מהחלטותיהם ומפסקי דינם. כיום הכול מותר, הכול פרוץ. פוליטיקאים אלו, כך נראה לי, אינם מכוונים את דבריהם אל השופטים, אלא הם מדברים אל ציבור המצביעים הפוטנציאלים שלהם", כך אומר שופט בית המשפט העליון בדימוס יורם דנציגר בריאיון פרישה לכתב העת של לשכת עורכי הדין, "עורך הדין".

דנציגר מכוון בין היתר לפסק דינו שנמצא כעת בדיון נוסף, שאסר על המדינה "לסחור" בגופות של מחבלים. "באותו עניין עסק פסק הדין בשאלה אחת בלבד: האם מסמיכה תקנה 133 (3) לתקנות ההגנה את המפקד הצבאי להורות על קבורה ארעית של גופות מחבלים לשם החזקתן לצורכי משא ומתן לשחרור הנעדרים והשבויים שבידי החמאס? מצאתי כי תקנה זו אינה מקור סמכות לפעולת המפקד הצבאי".

שופט בית המשפט העליון בדימוס יורם דנציגר, בעת כהונתו | צילום: דודי ועקנין

דנציגר הוסיף על המאמצים לפגוע בבית המשפט העליון: "בשנים האחרונות מתחזקים הקולות הקוראים לצמצם ולהגביל את סמכויותיו של בית המשפט העליון. אין להשלים עם מגמה נפסדת זו ואין לתת לה יד, שכן בית המשפט העליון הוא הערובה האיתנה היחידה לשמירה קפדנית על שלטון החוק, על ערכיה החוקתיים של מדינת ישראל ועל זכויות האדם".

על מאמציה של שרת המשפטים איילת שקד לשנות את זהותו והרכבו של בית המשפט העליון אמר דנציגר: "בית המשפט העליון לא אמור 'לשקף' את 'רצון העם'. בית המשפט העליון, כערכאה הבכירה ביותר במערכת המשפט, אמור להיות מורכב מהטובים שבשופטים. עם זאת, יש לברך על כך שהשופטים המצוינים המתמנים לבכירה שבערכאות 'ישקפו' את פניה המגוונים של החברה הישראלית".

"לא שולל שבישראל כלואים חפים מפשע"

דנציגר היה בעמדת המיעוט שזיכתה את רומן זדורוב ולאחרונה מונה בידי שרת המשפטים לעמוד בראש הוועדה לבחינת הרשעות שווא. "זוהי אכן פרשה יוצאת דופן מבחינת היקף ההתעסקות התקשורתית והציבורית", אומר דנציגר על זדורוב, "אבל אנחנו לא יכולים לעסוק בה לעומק שכן זו אחת מאותן פרשות שתגענה אולי למשפט חוזר, ואני לא חושב שזה נכון שמי שצריך לקבל החלטה אם להורות על משפט חוזר בבוא היום יושפע באיזושהי דרך מדעתו של שופט שישב בהרכב".

ולעניין הרשעות השווא. "אם בארצות הברית ובאנגליה נמצא שאנשים שלא ביצעו עבירה יושבים בכלא, אני לא יכול לשלול את האפשרות הזו לגבי ישראל", אומר דנציגר, "קח למשל, את פרויקט החפות האמריקאי שהחל לפני כשלושים שנים. כתוצאה מפרויקט חשוב זה נמצא שכ-1,500 אנשים הורשעו בביצוע עבירות שהם לא עברו. אציין כי על חלקם נגזר עונש מאסר עולם ועל חלקם עונש מוות. באנגליה נמצאו בשני העשורים האחרונים כ-350 מקרים דומים שבהם בוטלו הרשעות לאחר תום המשפט. אם זה המצב בארצות הברית ובאנגליה, האם אפשר לשלול את קיומן של הרשעות שווא בישראל?"

ומהרשעות שווא לשאלת "מעצרי שווא"? דנציגר: "זה נכון שמערכת אכיפת החוק בישראל מבצעת מעצרים בכמויות שאולי הן בלתי סבירות, ובפרט בהתחשב בכך שברוב המקרים, למרות שעצרו את האנשים, לא מוגש נגדם כתב אישום. אפשר אולי ללמוד מכך שהמשטרה והפרקליטות מפעילות מערכות של סינון ובדיקה פנימית באופן שבסופו של דבר מוגשים כתבי אישום רק נגד חלק מהאנשים שנעצרו, וזה אומר שהמערכת שלנו בריאה. מצד שני, אפשר לטעון כי אם ברוב המקרים לא מוגשים כתבי אישום נגד מי שנעצרו, הרי זה מעיד שיש מעצרים רבים שהם מיותרים".