השופט שחיפש את אמצע הדרך

מחר ייפרד בית המשפט העליון מהשופט אורי שהם בטקס מסורתי. שובל פסקי הדין שמותיר אחריו שהם מגלה שופט סולידי, שמרן ואפילו קצת משעמם בכתיבתו. שופט שלא יותיר להיסטוריה פסקי דין מרעישים ואפילו לא אמירות נוקבות, ערכיות, בנושאים טעונים שמרבית עמיתיו לא היו מחמיצים מלנעוץ בהם שיניים.

בכל זאת, זה שופט שכבש שתי צמרות מקצועיות מרשימות: את פסגת השיפוט הצבאי והאזרחי. את שירותו הצבאי סיים כתת־אלוף לאחר שכיהן כפרקליט צבאי ראשי וכנשיא בית הדין הצבאי לערעורים, ומחר הוא מסיים את הקריירה האזרחית כשופט בית המשפט העליון. בנובמבר יחליף את אליעזר ריבלין כנציב התלונות על השופטים. "השטח" כבר מגיב בחיוב לנוכח האיזון הסולידי שמאפיין את הנציב החדש.

השופט אורי שהם | צילום: עמית שאבי

שהם נולד בעיראק כאורי שהרבני. משפחתו שהיתה פעילה במחתרת הציונית עלתה לישראל ב־1951 והשתקעה בשכונת מחלול בתל אביב. כתובע הצבאי הראשי שימש כתובע של הש.ג. בליל הגילשונים, ב־1989 מונה לנשיא בית המשפט הצבאי לערעורים וב־1995 היה לפרקליט הצבאי הראשי. את שירותו סיים כתת־אלוף וכנשיא בית הדין הצבאי לערעורים.

השופט המאוים ביותר

כמקובל אצל הפצ"רים במיל’, מונה שהם ב־2001, לבית המשפט המחוזי. כך מונו לבתי המשפט המחוזיים הפצ"רים אמנון סטרשנוב, אילן שיף ומנחם פינקלשטיין. כולם הוזכרו בשלב כלשהו כמועמדים לעליון, רק שהם זכה.

כשופט פלילי במחוזי תל אביב התמחה שהם בפלילים ונהפך לשופט המאויים והמאובטח ביותר במערכת לאחר ששלח את ראשי ארגון הפשיעה שורפי מיפו לכלא לתקופת מאסר ארוכה.

לאחר פרישתו מהעליון של השופט אדמונד לוי ב־2012 נוצר הביקוש הקבוע לשופט מזרחי שיחליף אותו. שהם זיהה את ההזדמנות והיטיב לתמרן לתוכה. שמו המקורי, שהרבני, החל לעלות בשיח. במחוזי עבר למחלקה האזרחית כדי לגוון ולהעשיר את תחומי התמחותו. אבל, הקלף המרכזי ששיחק לידיו היה העדר מתחרים מזרחים. דווקא היה אחד, ומרשים ביותר, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר מני מזוז, אלא שברור היה שאין לו סיכוי להתמנות כל עוד בעליון מכהנת עדנה ארבל, שאותה האשים מזוז בתפירת תיק האי היווני לראש הממשלה אריאל שרון (ואכן, רק ב־2014 כשארבל פרשה, נבחר מזוז).

הרב יאשיהו פינטו | צילום: גדי קבלו

2012 היתה השנה של שהם, שנבחר בחבילה אחת יחד עם דפנה ברק־ארז, נעם סולברג וצבי זילברטל. חילוני, דתי, מזרחי ואשה. בהחלט תמהיל לתפארת הגיוון והפלורליזם בבית המשפט העליון.

בלי סדרות חינוך

לשהם כמעט שאין עמדות מיעוט. למעט עניין טכני אחד בכל פסקי הדין הלך שהם עם הרוב. שהם לא כתב פסקי דין מכוננים שלובנו בשיח הפוליטי, האידיאולוגי והחברתי. הנמקותיו ברובן טכניות ובעיקר כאלה שמקבלות את עמדת הרשויות והוא נטה לאשר את החלטותיהן ותקנותיהן. רוח ספקנית לא פיעמה בו ולא היה דחוף לו לעטר את החלטותיו בהערות "חינוכיות", מדריכות ומתקנות עולם.

למעט חריג אחד: בפסק דין שקיבל את עמדת היועץ המשפטי והפרקליטות לאשר את הסדר הטיעון עם הרב יאשיהו פינטו ולדחות את העתירה לפתוח בחקירה פלילית נגד תת ניצב אפרים ברכה, מצא שהם לנכון לבקר את הסתופפותם של אישי ציבור ובכירי המשטרה בחצרות רבנים. “לטעמי, מדובר בתופעה חברתית בלתי ראויה, וזאת בעיקר כאשר הרב שאליו נקבצים אישי הציבור, חורג מייעודו, ועושה שימוש במעמדו באופן שאינו עולה בקנה אחד עם הידע התורני ועם הסמכות ההלכתית שלו. לכך עשויות להיות השלכות שאינן תמיד חיוביות, עד כדי פגיעה באמון הציבור באותם גורמים בעלי מעמד במגזר הציבורי".

הסיוט הכי גדול לשופט

גם בהתבטאויותיו מחוץ לאולם לא יצר שהם כותרות מהדהדות. אחת הפעמים שבהם דיבר בגילוי לב, היה בכנס של ועד מחוז תל אביב, בריכוזן של ד"ר ענת פלג והשופטת ד"ר דפנה אבניאלי, שנושאו המשפט בעידן הדיגיטלי. שהם תיאר את הצרות שהוא וחבריו חווים באינטרנט: "מישהו כתב שהשופט אורי שהם הרשע שחרר ממעצר שחקן כדורגל זר ממכבי נתניה שנחשד ברצח. שופט מעצרים בבית משפט השלום ששמו גם שהם שחרר אותו, אבל את כל הנאצות והקללות אני ספגתי". על החווייה כשופט מזכה סיפר: "כשזיכיתי נאשם באונס, קיבלתי איחולים שיאנסו את הבת שלי ואת אשתי". שהם סיכם ש"הסיוט הכי גדול של שופט זה שטיוטה של פסק הדין תצא לאינטרנט, והכי גרוע אם תוצאת פסק הדין הפוכה לגמרי לטיוטה".

סמוך למינויו לעליון התייצב שהם לימין עורכי הדין כשמתח ביקורת על הצעת חוק שתטיל עליהם חובת דיווח בכל פעם שמתעורר אצלם חשד כי לקוח שלהם עובר עבירה של הלבנת הון: "הסכנה עלולה להיות כפולה. האחת, שלקוחות לא יוכלו לשים את מבטחם בעורכי הדין. זאת, מעבר לכך שהם יבחרו להם את המשרדים הנוחים יותר, שלא מדווחים. אני חושש שהם לא יפנו לעורכי דין בכלל אלא לאפיקים אחרים כדי להפיג את החשש שידווחו עליהם, זה לא רצוי; החשש השני הוא שהם לא ימסרו את המידע המלא, יגיעו ליעוץ מקצועי ויסתירו חלק מהדברים, ועקב כך יקבלו יעוץ לא נכון, ומכאן הדרך לתביעת רשלנות מקצועית נגד עורכי הדין היא קצרה".