האם מנדלבליט הוא אדם עליון?

היועמ"ש אביחי מנדלבליט אדם עליון. הוא לא אוהב כמו אדם רגיל, לא שונא, לא כועס ולא מקווה. למנדלבליט אין רגשות אנושיים, חולשות או מחויבויות כמו לכל אחד מאתנו, הוא מגזע אחר. את האמת הזו קבע בית המשפט העליון, כשאישר לאחרונה את המפגשים בארבע עיניים בינו, ראש התביעה, לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו לגביו המליצה המשטרה להגיש כתבי אישום חמורים ושהוא, מנדלבליט, גם מקורב לו וגם מוביל נגדו את החקירה ואמור להכריע בעניינו.

הפסיקה דרמטית מכיוון שהיא מחריגה את מנדלבליט לעומת כל ראש עיר, קצין צבא, שר, שופט או אדם אחר, שבנסיבות דומות היה מועמד לדין (על הרבה פחות מזה נשלחה הביתה באותו שבוע השופטת רונית פוזננסקי-כץ). 

היא דרמטית כי היא מפלה, אי-שוויונית ומנוגדת לתחושת הצדק הטבעי.

היא דרמטית כי היא מנוגדת לנורמות של שקיפות, לעקרון שהצדק צריך גם להיראות, לעקרון של דוגמה אישית, היא מבטלת לחלוטין את העיקרון של ניגוד עניינים, היא מנוגדת לתרבות הבסיסית של מינהל תקין ולכל מה שבית המשפט מטיף לו שנים.

היא דרמטית כי בית המשפט לא מנמק את החלטתו. "חזקה עליו" נכתב, ביטוי שרוב הציבור לא מבין ומי שמבין לא יוכל לטעון נגדו כי אינו מנומק.

הנשיא דונלד טראמפ אמר שגם אם יירד לשדרה החמישית ויירה בעובר אורח תמים, תומכיו ימשיכו להצביע לו, האם על הגיבוי של העליון לכל פעולה חריגה של היועמ"ש אפשר לומר דברים דומים?

ניגוד עניינים

ארבע שכבות של ניגוד עניינים יש ליועמ"ש ועל כולן דילג בית המשפט.

הראשונה, ניגוד העניינים המובנה בין כפל תפקידיו כיועץ לממשלה וכראש התביעה.

השנייה, העובדה ששימש כמזכיר הממשלה, למעשה נושא כליו של נתניהו ועבר ללא תקופת צינון לעמדת התובע שלו.

השלישית, עיסוקו הישיר באירועים ואנשים להם היה חשוף אישית בתפקידו הקודם לגביהם יש לו ידע ודעה מוקדמים ובנסיבות רגילות היה עליו לתת עדות כפי שעשו רוב הגורמים בלשכה באותו זמן.

הרביעית, העובדה שלמרות כל אלו הרחיב והעמיק את מעורבותו דווקא בנושאים בהם הוא מצוי בניגוד עניינים חמור מבלי שנדרש לכך בחוק. כך למשל התעקש לטפל אישית בענייניה של שרה נתניהו ובכל נושא הקשור במשפחה למרות שלא כך נהגו יועצים קודמים (למשל מול הנשים של ברק ווינשטיין) וכך בפגישות האישיות עם החשוד.

האם פגישות ההתייחדות הן חלק הכרחי מתפקידו? מתברר שלא. היועמ"ש לשעבר מיכאל בן יאיר הסביר שמעולם לא נפגש עם רה"מ בארבע עיניים וכי הייעוץ הוא לממשלה ולא לרה"מ עצמו. ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק ציין גם הוא שלא ניפגש ביחידות עם היועמ"ש וכך נהג גם היועמ"ש לשעבר מני מזוז מול אהוד אולמרט.

ללא תקופת צינון

מנדלבליט עשה קמפיין כדי להיבחר ונעזר בין היתר בעד המדינה כיום, ניר חפץ. הוא הובא לאישור באופן חריג מאוד כמועמד יחיד בניגוד לכל נורמה ציבורית של חובת מכרזים ואושר למרות התנגדות נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס. הוא נכנס לתפקיד ללא תקופת צינון למרות הנסיבות הקיצוניות ועסק מייד בחקירות הבוס והמקורבים הקודמים שלו, כולל פרח לרנר, ארי הרו, שרה, יאיר נתניהו, דוד שמרון, יצחק מולכו ניר חפץ וכל סביבתו החברתית והמקצועית הקודמת.

הנחקרים, עדי המדינה, כולם ידידיו ומכריו. האירועים הנחקרים, רובם מזמן שהותו בלשכה.

האם עו"ד שהפך שופט יכול לדון את השותף שלו למשרד שזה עתה עזב? ואם הצטרף למשטרה  האם יוכל לחקור אירוע פלילי במשרד שבו היה שותף עד לאחרונה?

סמוך לכניסת מנדלבליט לתפקידו הוגשו מספר עתירות ונדחו בנימוק של "חזקה עליו". הנימוק קשה לעיקול אבל ניתן לקבלו אם הפרשנות היא שבית המשפט מאמין כי היועמ"ש מבין את הרגישות הציבורית והמצב המיוחד ולכן ינהג באחריות ובשקיפות וידיר עצמו ממצבים רגישים.

ומה עשה היועמ"ש? ההפך הגמור, הוא העמיק והרחיב ברגל גסה את המצבים של ניגוד עניינים עד בלי גבול באופן מחשיד שקשה לדמיין למעלה מהם במדינה דמוקרטית.

אמון מותנה

את ההחלטה הראשונה של "חזקה עליו" עם כניסתו לתפקיד ניתן לראות כאמון מותנה. נותנים לך אשראי אבל היה זהיר בדרכיך. ההחלטה האחרונה מתעלמת מכך שהיועץ הפר את האמון שניתן לו בהחלטה הראשונה.

"חזקה עליו"? נניח שבמשחק כדורגל השופט ממונה על ידי מאמן אחת הקבוצות לאחר שהיה עוזרו האישי בשנים האחרונות. נניח גם שהשופט ישר כמו סרגל, האם הקהל יקבל את החלטותיו? ועכשיו נניח שאחרי כל אלה השופט מסתודד ברגעי מחלוקת ביחידות עם אותו מאמן

חברו והבוס הקודם שלו, האם הצופים יתנו בו אמון? האם לא יתקוממו?

זו דרישה שהציבור אינו יכול לעמוד בה.

בית המשפט נוהג להחיל את מבחן האדם הסביר. האם אתם נפגשים ביחידות עשרות פעמים למאות שעות שיחה אפילו עם הקרובים אליכם ביותר? ואם כן האם במאות שעות התייחדות לא תדברו על חוויות משותפות (בזק, צוללות)? על משפחה וידידים (שרה, יאיר, שמרון שאול אלוביץ')? על מה שבאמת מטריד אתכם ויקבע את גורלכם (העמדה לדין)?

שופטים בדימוס, פרקליטים בכירים, קציני משטרה, מנהיגי ציבור יוצאים בחריפות חסרת תקדים נגד התנהלות היועמ"ש. אין זה משנה כלל אם הסיטואציה נוצלה באמת לרעה, שכן הנזק לאמון הציבור כבר נעשה.

על כולנו להרכין ראש בפני בית המשפט להגן עליו ולכבד את פסיקותיו, אבל טוב יעשו העותרים אם יערערו, טוב יעשה בית המשפט הנכבד אם יטה אוזן וישקול שוב את פסיקתו.

 

הכותב הוא בעל השליטה בעיר החדשה