אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.

מבחן רכב

רכב להעמיס עליו: ענק קוריאני יורד לשטח

סאנגיונג רקסטון, רכב מסיבי עם שלדה חסונה, מתהדר בהילוך כוח, מזגן מקפיא ויכולת שטח. המחיר שלו אטרקטיבי בהשוואה למתחרים היפנים, ומערכות הבטיחות שלו מקוריות. עם זאת, הגחון שלו נמוך מדי, החילוץ מבורות אטי מדי, וגם הנדסת האנוש נשארה קצת מאחור

06.08.2018, 08:24 | תומר הדר

התצפית מראש מישור עמיעז אל מפעלי ים המלח היא אחת התצפיות היפות בישראל. רואים ממנה את מפעלי ים המלח (לא נוף יפה), את מה שנשאר מים המלח (היה פעם יפה), וביום טוב גם את ההרים של ירדן (של השכנים יפה). יש שלוש דרכים להגיע אל התצפית: דרך מפעלי ים המלח, שאפשר גם עם מכונית ליסינג; דרך נחל פרצים עליון, מסלול קשה שאסור לנסוע בו לבד בחום הזה; ודרך תחנת הדלק של עין תמר, שם עובר המסלול דרך נחל סדום בתוך קניון מרהיב שקירותיו עשויים מלח, שריד לאוקיינוס קדום שאפשר ללקק מהקיר אם ממש יש אומץ.

קראו עוד בכלכליסט

לא כל רכב יכול לעבור בנחל סדום בקניון המלח. נדרש הילוך כוח שמאפשר לעבור מכשולים בקלות. לא כל רכב חדש מהניילון עם שני נוסעים וציוד יכול לעבור שם. נדרש אחד משניים: מיצובישי פאג'רו או טויוטה לנד קרוזר, אחרוני הדינוזאורים שעדיין מיוצרים עם הילוכי כוח, שלדות חסונות והרבה יכולת. גם פאג'רו וגם לנד קרוזר אינם באמת חדשים. היצרנים שלהם מעדכנים אותם קלות בלבד מדי כמה שנים מכיוון שתקציבי הפיתוח נגמרו.

סאנגיונג רקסטון, צילום: אוראל כהן סאנגיונג רקסטון | צילום: אוראל כהן סאנגיונג רקסטון, צילום: אוראל כהן

נהיגה ברכב שטח אמיתי היא תחביב יקר. המחיר מתחיל ב־300 אלף שקל. אפשר לרכוש משומש, אך משומש יכול להיות רכב שסבל קשות בשטח, התפרק, נחבט ונחבל. אך יש גם סאנגיונג, שנוסע לאטו בתוך קניון המלח. מה זה סאנגיונג? יצרנית קוריאנית. לא לבלבל עם יצרנית הקטנועים סאן יאנג. סאנגיונג החלה את דרכה בבניית רכבים עבור חברת ג'יפ. אחר כך היא קיבלה ממרצדס זכויות להשתמש במנועים שלה. כיום היא בונה רכבי כביש־שטח, מיניוואנים ועוד רכבים שמצטיינים בעיקר בעיצוב לא שגרתי על גבול המכאיב בעין.

אפשר לחבר מיקרוגל

בניגוד ליצרנים רבים של רכבי שטח, סאנגיונג באמת מחדשת. בסאנגיונג רקסטון החדש הכל חדש: שלדה, מנוע של מרצדס, תיבת הילוכי וגם תיבת העברה. ברושם ראשון סאנגיונג רקסטון הוא רכב ענק, עם אורך 4.85 מטר ורוחב 1.96 מטר. זה שימושי במיוחד כשלוקחים ציוד, פחות שימושי כשיורדים לשטח. בפנים יש לו שלוש שורות של מושבים. השורה האחרונה מתקפלת וחושפת שטח מטען ענקי, וגם פתחי מזגן ליושבים בשורה השלישית. השורה השנייה מתקפלת חלקית גם היא, ויש לה פתחי מזגן ושקעי חשמל, אפילו שקע חשמל ביתי אמיתי אם רוצים להביא מיקרוגל. תא הנוסעים של רקסטון מפתיע לטובה. סאנגיונג בונה בעיקר רכבים עמידים, לא פחות מטויוטה ומיצובישי. קוריאנים אוהבים קשוח. אך גם פשוט בפנים. פשוט מדי. רקסטון שונה מבחינה זו, זה רכב שכיף לנסוע בו נסיעות ארוכות. לוח המחוונים שלו עוטף את הנהג בצורה משכנעת, כל הבקרות נגישות. השליטה על מערכת הארבע על ארבע מבוצעת באמצעות כפתור עגול בין המושבים. ההגה כבד ומלא תחושה, וכל הבקרות בהישג יד. עם זאת, יש מקומות שבהם הנדסת האנוש של סאנגיונג נשארה מאחור. מנגנון העברת ההילוכים הידנית, באמצעות כפתור קטן על ידית ההילוכים, מעצבן ולא שימושי, בטח לא בשטח; אין גג נפתח; השליטה במושבים ידנית ומערכת המולטימדיה שניכר שהותקנה בישראל מעט מסובכת לתפעול והבנה.

נקודת זכות חשובה לסאנגיונג: מערכות בטיחות מקוריות. למתחרים מיפן אין מערכות בטיחות מקוריות בחלק ניכר מן הגרסאות. נחמד לנסוע ברכב כה גדול ולהרגיש בטוח באמת, ולא נתון לחסדם של צפצופי התרעה.

בשטח התחושה מעורבת. מחד מדובר ברכב גדול, שסוחב ציוד רב. מאידך גדול אינו תמיד טוב בשטח. הגחון, על מכלוליו הרגישים, בולט קדימה, ופגיעה מאבן מזדמנת יכולה להשאיר את רקסטון בהמתנה לגרר. גם הישבן בולט החוצה והרבה, ובטיפוס בעליות הוא נחבט באבנים. מלבד זאת, בקרת המשיכה של רקסטון אטית מדי ולא מגיבה בזמן. זאת בניגוד לרכבי שטח חדישים, שלהם בקרת משיכה שמזהה מתי הרכב תקוע ומסייעת לו, היא מאתרת איזה גלגל זקוק לכוח כדי להיחלץ וישר מעבירה כוח, גורמת לנהג להיראות טוב. בקרת המשיכה של רקסטון משאירה לנהג את המשימה, ולכן הוא צריך לקחת תנופה ולסכן את המכלולים והגחון הפגיע. עדיף להשקיע בערכה שתגביה את רקסטון, זה כנראה יפתור בעיות רבות.

מבט מבפנים, צילום: אוראל כהן מבט מבפנים | צילום: אוראל כהן מבט מבפנים, צילום: אוראל כהן

מעבר לכך, רקסטון משייט היטב בשבילים. למרות המסה הניכרת הוא יודע להתמודד יפה מאוד עם השבילים המהירים של מישור עמיעז. בכביש מה שקובע זה המסה והמתלים. חלק מרכבי השטח האמיתיים מצוידים בסרן חי, כלומר בקורת מתכת שבקצותיה הגלגלים. זה חסון, זה טוב לשטח, זה רע לכביש. אחרים מצוידים בציריות, יותר נוח אך גם יותר שביר. לרקסטון יש סרן חי מאחור וציריות מקדימה. לכן בכביש הוא מספק חוויה מעורבת. החלק האחורי מקפץ על כבישים משובשים, החלק הקדמי בולע מהמורות היטב. נוסעים מאחור לא יאהבו את הקפיצות, נוסעים מקדימה יתאהבו בנוחות. ושוב, ערכת קפיצים משודרגת תעשה כאן פלאים.

קשיחות על חשבון דיוק

המנוע של מרצדס, שמשולב ברכב, אינו החזק ביותר וגם לא המתקדם ביותר. הוא כן שקט, גמיש מאוד, והופך את השיוט ברקסטון בדרך אל היעד לחוויה נעימה ביותר, כזו שאינה דורשת מן הנהג מאמץ תמידי, שלעתים אופייני לרכבי שטח גדולים בניסיון להילחם ברוחות, בשיבושי כביש ובמאמצים להשאיר את הרכב על הכביש. גם בעיר רקסטון בסך הכל נוח, כמובן בהתחשב בעובדה שמדובר ברכב ענק. אל תבנו על חניה בקלות או על תמרון פשוט בחניונים. ההיגוי מעורפל מעט, אי אפשר לצפות מרכב קשוח שיהיה גם מדויק. זה מחיר קטן לשלם עבור שימושיות.

האם רקסטון מסוגל להילחם ביפנים? על הנייר יש לו בדיוק את מה שיש להם: שלוש שורות מושבים, הילוך כוח, מזגן מקפיא ויכולת שטח. בפועל הוא מעט נופל מהם בפינישים הקטנים. במסלול הקשוח של נחל פרצים היפנים כנראה ידרשו פחות זמן ופחות מחשבה כדי להתגבר על מכשולים מזדמנים. אך לרקסטון יש יתרון חשוב: המחיר. הוא עולה 240 אלף שקל, סכום נמוך משמעותית ממחירם של היפנים. עבור מי שלא מתכוון לרדת לשטח כדי לפרק את הרכב לחתיכות, אלא סתם ליהנות מנופים, רקסטון מהווה חלופה מעניינת, שמחירה הנמוך לא משקף נחיתות משמעותית מהיפנים ברמת האיכויות.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות