בג"ץ נתן לממשלה את החבל לתלות את עצמה

כשבג"ץ נתן לממשלה אורכה כל כך נדיבה להעברת חוק הפטור מגיוס עד אמצע דצמבר הוא העביר מסר ברור: אם הממשלה הזאת תתפרק זה לא יהיה בגללנו ואם חוק הגיוס לא יעבור זה לא יהיה בגללנו.

צריך לזכור הכנסת סיימה למעשה להכין את הצעת חוק הפטור של משרד הביטחון לראייה שניה ושלישית. לקואליציה יש חודשיים עד תחילת כנס הקיץ של הכנסת כדי למצוא פשרה וחודשיים כדי להעביר את החוק. בפועל כל שדרוש הוא שתי ישיבות, ישיבה אחת בוועדה שמכינה את החוק וישיבה שניה במליאה. כך שאם תהיה הסכמה, לא צריך חודשיים, מספיק שבוע.

בפועל כמובן לא תושג הסכמה בנושא חוק הגיוס ולכן כל השאלה שעומדת בפני ראש הממשלה בנימין נתניהו היא על איזה נושא הוא רוצה ללכת לבחירות שיערכו בחורף הקרוב. כלומר בג"ץ בעצם נתן לממשלה חבל מספיק ארוך לתלות את עצמה.

כי מעבר למחלוקת על חוק הגיוס, האמת היא שהקואליציה הזו איבדה את רצון הקיום שלה והסדקים בה הולכים ומתרבים. הסיבה לכך פשוטה: עבור כל השותפות זו הייתה הממשלה הטובה ביותר שלה יכלו לקוות. אבל כל יום שעובר מקטין את התקופה שמרוויחות השותפות מהמשך קיום הממשלה ומגדיל את החשש מהבוחר.

בנימין נתניהו ויעקב ליצמן | צילום: עמית שאבי

שלא יהיה ספק, למרות שהחוק הוכן על ידי ועדה של מערכת הביטחון, מדובר בחוק בלתי שוויוני ביותר. הסיכויים שלא יפסל על ידי בג"ץ נראים נמוכים מאוד. אבל כדי שיגיע לשם, הוא צריך קודם לעבור. נראה שזה יקרה רק אחרי הבחירות כשמשתתפי הקואליציה הבאה לא יצטרכו לחשוש מהבוחר.

שלושה מדדים חשובים לקביעה אם חוק הפטור מגיוס מספיק שוויוני או לא הם: יעדים ראליים, סנקציות אמתיות ומשמעותיות ופקיעה של החוק אם לא עומדים ביעדים. בפועל הצעת חוק שהגיש משרד הביטחון כמעט נטולת שיניים וגם אלו שיש רעועות המיוחד. על פי ההצעה בשנתיים הראשונות לחוק תהיה תקופת הסתגלות, שבה כלל לא יהיו סנקציות. זאת, בנוסף לכל תקופות ההסתגלות שכבר עברנו בחוקים קודמים באותו נושא. מדובר בהסתגלות לאין קץ.

יעדי גיוס נמוכים במיוחד

בחוק מוצעים יעדי גיוס נמוכים במיוחד שגדלים בקצב קרוב לגידול הטבעי בחברה החרדית, כלומר יעדים שצה"ל והחרדים יצטרכו להתאמץ כדי לא לעמוד בהם. הסנקציות הכלכליות יוטלו רק מהשנה השלישית בצורת קנסות מתקציב הישיבות. אלא שהמפלגות החרדיות יוכלו להקדים ולהגדיל תקציב זה. כלומר מדובר בסנקציות שעלולות להתגלות כפיקטיביות.

מצד אחד המצב הצעת החוק כל כך טוב מבחינת החרדים. מהצד השני יש עתיד טוענת בעיקשות שאינה נתפסת בהגיונו של האדם הסביר, שזה חוק נפלא שמזכירי את החוק שלהם מהקדנציה הקודמת. אז מה הבעיה? על פי החוק יש אפשרות תיאורטית, כמעט דמיונית, שהחוק יפקע ואז חוזרים לעקרונות הרגילים של חוק שירות ביטחון כלומר לסנקציות פליליות למשתמטים. זה יכול לקרות רק אחרי שש שנים: שנתיים הסתגלות, שלוש שנים רצופות שבהן לא עומדים ב-85% מהיעדים ועוד שנה שבה אפשר להעביר חוק אחר.

למרות זאת מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל הטילה וטו. היא לא מוכנה להסכים אפילו לאפשרות הכי תיאורטית לסנקציות פליליות.

מן העבר השני ישראל ביתנו ויש עתיד לא מוכנות לכל שינוי בחוק, שיערער את הטענה שלהם שזה חוק שמקובל על מערכת הביטחון. כיוון שהחרדים בכל מקרה לא יכולים לתמוך בחוק, הקואליציה זקוקה לקולות יש עתיד. הטענה של יש עתיד שהחוק הזה מזכיר את החוק שלה מבוססת בין היתר על האפשרות של חזרה לסנקציות הפליליות. שתיהן לא יכולות להרשות לעצמן להתפשר לפני הבחירות. ולכן החוק לא יעבור.

אחת הטענות שעלו בחודשים האחרונים היא שלציבור פחות אכפת מנושא השוויון בנטל. ספק אם יש לטענה הזאת ביסוס ובהחלט יתכן שמה שחסר לציבור בעניין הזה הוא מנהיגות. מה שברור זה שכל המפלגות הפוליטיות מתרחקות ממחלוקת עם המפלגות החרדיות כמו מאש. הן היו מאוד רוצות לשכנע את התקשורת שזה לא רק הן שלא אכפת להן מהאפליה בין דם לדם אלא גם הציבור.