השימוש התכוף של ארה"ב בסנקציות יפגע במעמד הדולר

סנקציות כלכליות שהטיל הבית הלבן מטלטלות מספר גדל והולך של מדינות מאז הפך דונלד טראמפ לנשיא.

המגמה מעידה על הנכונות של טראמפ לפעול לבדו בזירה הבינלאומית, גם במחיר של מתיחות מול בנות בריתה של ארה"ב ואי־יציבות גלובלית. הנזק שספגו בשבוע שעבר המשק הרוסי והטורקי בעקבות הטלת סנקציות מצד ארה"ב עורר מחדש חששות באשר לעמידותם של השווקים המתעוררים.

נשיא טורקיה ארדואן ביום שישי. תקדים בברית נאטו | צילום: איי פי

המחלוקת בין וושינגטון לאנקרה על מעצרו של כומר אמריקאי, שגררה הודעה של הבית הלבן על הכפלת מסי היבוא על פלדה ואלומיניום מטורקיה, האיצה את נפילת הלירה הטורקית, שאיבדה מתחילת השנה 41.4% מערכה לעומת הדולר. הרובל הרוסי איבד 6% מערכו מאז השבוע שעבר, אז הודיע הבית הלבן על סנקציות חדשות בעקבות ניסיון ההתנקשות במרגל רוסי לשעבר על אדמת בריטניה. על פי החשד, ניסיון הרצח בהרעלה בוצע בהוראת הקרמלין.

מדינה נוספת שהרגישה את נחת זרועו של הבית הלבן היא איראן. בשבוע שעבר חידשה ארה"ב את הסנקציות על טהראן, לאחר שטראמפ הודיע במאי על פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין. הסנקציות הוטלו למרות התנגדות נחרצת מצד בנות ברית כמו האיחוד האירופי, שאף הודיע שיגבה כל חברה אירופית שתמשיך לעשות עסקים באיראן.

השימוש בסנקציות כלכליות כאמצעי לחץ אינו חדש עבור ארה"ב, במיוחד מאז התקפות הטרור של 11 בפסטמבר 2001. אבל, ממשל טראמפ משתמש בסנקציות בתדירות חסרת תקדים. בשנה שעברה הוסיף משרד האוצר האמריקאי 944 אישים, חברות וארגונים לרשימת הסנקציות שלו - הכמות הגבוהה ביותר מאז 2001. לפי הערכת פירמת עורכי הדין גיבסון, דאן אנד קרצ'ר, עוד 1,000 ישויות יצורפו לרשימה עד סוף השנה. "מדובר כמעט בסערה מושלמת", אמר ג'ון סמית', לשעבר ראש מחלקת פיקוח על נכסים זרים במשרד האוצר האמריקאי. "יש משברים גלובליים שארה"ב רוצה להשפיע עליהם, יש קונגרס שהאמון שלו בכוונות הממשל אינו גבוה, במיוחד לגבי רוסיה, ויש ממשל שנכון להתעמת לא רק עם יריבים, אלא גם עם ידידים", הוא מסביר.

כך למשל, החלטת טראמפ להטיל סנקציות על שני שרים בממשלת הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן בעקבות סירוב טורקיה לשחרר ממעצר כומר אמריקאי, היא צעד חסר תקדים שנקטה מדינה החברה בברית נאטו נגד מדינה חברה אחרת.

דניאל טננבאום, גם הוא בכיר לשעבר במחלקת הפיקוח על נכסים זרים במשרד האוצר האמריקאי, מסביר שטראמפ משתמש בסנקציות כמו "טיל כלכלי" שהשפעתו מיידית. "יש לנו נשיא שאוהב להשיג תוצאות במהירות ויש לנו סנקציות שרק האיום בהן יכול להשפיע דרמטית על כלכלת המטרה", הוא הוסיף. ריצ'ארד נפיו, מומחה לסנקציות כלכליות מאוניברסיטת קולומביה שבניו יורק, מצביע על הסנקציות שהטילה וושינגטון באפריל על האימפריה העסקית של האוליגרך הרוסי אולג דריפסקה כדוגמה למנטליות "רה קודם, שאל שאלות אחר כך" של הבית הלבן. הטלטלה בשווקים הפיננסיים שהגיעה בעקבות הסנקציות הללו הביאה את ארה"ב לחפש דרכים לריכוך השפעתן.

פיטר הרל, ממכון המחקר "המרכז לביטחון אמריקאי חדש" (CNAS) מציין כי בהשוואה לממשלים קודמים, "הממשל האמריקאי הנוכחי כמעט שלא מודאג מכך שהסנקציות אינן רב־צדדיות". היוצאת מן הכלל היחידה כמעט, אומר הרל, היא צפון קוריאה. במקרה הזה טראמפ עבד בתיאום עם מועצת הביטחון של האו"ם כדי להגביר את הלחץ על פיונגיאנג. מומחי מדיניות חוץ רבים הודו שהאסטרטגיה הזו היא שהצליחה להביא את שליט צפון קוריאה קים ג'ונג און לשולחן המשא ומתן.

דניאל פריד, לשעבר מתאם הסנקציות הבינלאומיות במשרד החוץ האמריקאי, סבור שהשימוש התכוף של טראמפ בסנקציות יוצר סיכונים לטווח הארוך. בין היתר, הסנקציות נותנות למדינות תמריץ להשתמש פחות בדולר, כדי לרכך את השפעתן. "אנחנו מסתכנים בשימוש יתר בסנקציות, וזה עלול לפגוע ביעילותן ככלי לחץ".