השקעה בסיכון גבוה: חוגג נכנס לתחום שמעך חזקים ממנו

סת' ג'ונסון היה קשר אנגלי מבטיח בתחילת שנות ה-2000. הוא גדל בדרבי קאונטי שקיבלה עבורו הצעה מלידס יונייטד - אחת מהקבוצות המבטיחות של אותן שנים.

לפני שסוכנו של ג'ונסון נפגש עם פיטר ריסדייל, יו"ר לידס, הוא הודיע ללקוחו שהוא צפוי לקבל העלאה יפה בשכר. מ-5 אלף ליש"ט בשבוע ל-13 אלף ליש"ט בשבוע. כשהחל המשא ומתן ריסדייל ניגש לעניין והכריז: "סלח לי, אני יכול להציע רק 30 אלף ליש"ט בשבוע". הסוכן, די בהלם מההצעה, לא הגיב. ריסדייל חשב שהעליב אותו ומיד העלה את ההצעה ל-37 אלף ליש"ט. הסוכן בקושי דיבר וסגר על עסקה בסביבות 40 אלף ליש"ט בשבוע.

ריסדייל היה איש עסקים חריף לפני הגעתו לכדורגל. הוא ניהל חברות תקשורת והשקעות והרוויח מספיק כסף כדי להוביל את קבוצת הניהול של לידס. ותחתיו הקבוצה הצליחה ואף העפילה לחצי גמר ליגת האלופות. ואולם, ההצלחה נבנתה על הלוואות, וחישובי ההכנסות היו אופטימיים במיוחד. ההוצאות, כפי שסיפורו של סת' ג'ונסון מעיד, היו מוגזמות. לא ממש קשורות למציאות. צי של 70 רכבי יוקרה לבנים כצבע החולצות של הקבוצה, אקווריום מלא בדגים טרופיים נדירים בצבעי כחול-צהוב של סמל הקבוצה, טיסות עבודה במטוסים פרטיים והוצאות גדולות יותר על פיצויים למאמנים מאשר על משכורות לשחקנים. כל הדברים הללו הביאו את המועדון לפשיטת רגל ולליגה השלישית. עד היום הקבוצה לא ממש התאוששה מהמכה. ריסדייל עצמו נשאר במשחק, תדמיתו הושחרה, הוא הורשע בעבירות פיננסיות והוא מזוהה לחלוטין - לא עם ההצלחה שלו כאיש עסקים, אלא עם הכישלון שלו כאיש כדורגל.

מה שכדורגל יכול לעשות

האמת, שאין שום דרך לדעת איך אדם מסוים ינהל קבוצת כדורגל. האמוציות העצומות שהמשחק הזה מייצר משנות אנשים. מטלטלות אותם עד כדי כך שלעתים הם שוכחים למה נכנסו למשחק בכלל.

הענף הזה - בכל העולם וגם בישראל - לקח את אנשי העסקים הכי מוצלחים בתחומם, מעך אותם, שבר אותם והשפיל אותם. אנשים שידועים כקרי רוח, מהוגנים ומסודרים הפכו לפקעת עצבים על היציע. ילדי פלא גאונים נראו כמו זקנים חסרי יכולת כשסיימו את דרכם בקבוצה. וככל שהמועדון גדול יותר ויש עליו יותר אור זרקורים, כך פוטנציאל הקריסה גדול יותר. וזה פרדוקס. רבים מהנכנסים לכדורגל רוצים את אור הזרקורים הזה. רבים מהם לא יודעים איך להתמודד איתו ונשרפים ממנו.

אין "זרקור" גדול יותר מבית"ר ירושלים.

טרפה וירקה

ולתוך אור הזרקורים הזה נכנס משה חוגג, איש עסקים ששמו התפרסם בעיקר בעיתונים ובאתרים הכלכליים, וכיום - בזכות רכישת בית"ר ירושלים (אם בדיקת הנאותות אכן תעבור בשלום) - שמו הוזכר, מוזכר ויוזכר בכל מקום. חוגג הפסיק להיות מישהו שעוסק בבלוקצ'יין, סטראטאפים וקרנות הון סיכון - הוא כיום משה חוגג, הבעלים של בית"ר ירושלים.

בית"ר ירושלים שטרפה וירקה החוצה אנשי עסקים כגון ארקדי גאידמק וגד זאבי, שככל הידוע הם בעלי הון גדולים מחוגג.

זה קורה בגלל שמדובר במוסד היסטורי - ספורטיבי, פוליטי. עם מאות אלפי אוהדים ועם פוטנציאל למיליוני אוהדים בישראל. קבוצה שמציבה קשיים פוליטיים (רק נסו לדבר על החתמת שחקן ערבי), מקצועיים (צריך בעצם לבנות את המערך המקצועי מחדש), כלכליים (איך ממלאים את אצטדיון טדי, מביאים חסויות, מייצרים תוכן?) וחברתיים (הקהל של בית"ר מגוון ובתוכו צדדים קשוחים במיוחד).

חוגג אומר את הדברים הנכונים ("אני אמנם על הנייר הבעלים של בית"ר, בפועל הקבוצה לא שלי, היא שייכת לעיר ולאוהדים") וטוען ש"כדורגל זה לא עסק". לפי חוגג, "אני לא בא לפה כדי להרוויח, לא מהנדל"ן ולא מהקבוצה".

לא ברור מה חזונו לקבוצה ולמה בכלל רכש את הקבוצה. הוא אוהד הפועל באר שבע וברצלונה. הוא מבטיח לפעול בשקיפות אך שקיפות אינה בדיוק הצד החזק בעסקיו.

הוא טוען שהבעלים של הפועל באר שבע, אלונה ברקת, היא ההשראה למהלך שלו, והתסריט הטוב ביותר מבחינתו הוא להיות "אלונה של בית"ר".

אבל גם לברקת לקח זמן עד שהדברים הסתדרו. הרבה כסף נשרף בדרך, ובבאר שבע היתה הרבה יותר סבלנות מאשר בירושלים. הסיטואציות לא דומות כלל.

יזם לא שגרתי בתחום בעייתי

חוגג ידוע כיזם מאוד לא שגרתי שמאמין באמת ובתמים שהוא הולך להיות אחד מהאנשים החשובים והמשמעותיים ביותר בתחום הבלוקצ’יין. יוזמות קודמות שלו התחילו כהצלחה גדולה והמון יח"צ בזכות קישורים לידוענים ומשקיעים מסין ומקזחסטן. חלק מהיוזמות כשלו ונעלמו. חלק הפכו לכסף שמושקע ביוזמות של אחרים. חלק הצליחו והפכו את שמו של חוגג למוכר ביותר בקהילה שרצה להיות מוכר בה.

הוא מגיע לכדורגל עם המון קשרים - במשחק ומחוצה לו. לפי הערכות הוא גם מגיע עם הרבה מאוד כסף. לא ידוע מה הוא מתכנן לבית"ר ירושלים וכמה כסף הוא מוכן להשקיע בקבוצה. וחשוב עוד יותר, לא ידוע איזה סוג של תרבות ניהול הוא מתכנן לקבוצה שלאורך השנים מנוהלת על ידי היציע.

חוגג, שבעבר זלזל בהשכלה רשמית וטען שהוא תלמיד וחוקר טוב (הגיוון הרב בהשקעותיו ועסקיו מלמד שהוא לא חושש להיכנס לתחומים חדשים), מגיע לתחום חדש לחלוטין מבחינתו, תחום שמעך רבים לפניו. תחום שימעך רבים אחריו. חוגג יודע מה היא השקעה בסיכון גבוה, שמניבה תשואה גבוהה. בית"ר ירושלים, הוא בטח כבר זיהה, היא השקעה בסיכון גבוה לחוגג, לארנקו של חוגג, למי שחוגג רוצה להיות.