העליון דחה בקשה לייצוגית נגד מידרוג: לא התרשלה כלפי משקיעי פטרוכימיים

בית המשפט העליון דחה בקשה לתביעה ייצוגית נגד חברת דירוג האשראי מידרוג. השופטת ענת ברון, בהסכמת נעם סולברג ודוד מינץ, אישרה את פסק דינה של השופטת רות רונן מהמחלקה הכלכלית במחוזי ת"א.

רונן דחתה את הטענה שמידרוג התרשלה כלפי המשקיעים בחברת מפעלים פטרוכימיים לישראל (מפ"ב) בכך שבדו"ח שפרסמה בחודש אוקטובר 2012 דירגה את סדרות אגרות החוב השונות של מפ"ב בדירוג אחיד, תוך התעלמות מהפערים שבין הסדרות בכל הנוגע לבטוחות שהועמדו לפירעונן.

בבקשת אישור הייצוגית שהגישה נעמי לביא, מתוארת התקופה שבין פרסום דוח אוקטובר 2012 ועד לפרסום דוח יוני 2013 כ"תקופת ההטעיה". אגב, בסופו של יום נקלעה מפ"ב למצב של כשל פירעון, ונוהלו ביחס אליה הליכים של הסדרי חוב. אולם בקשת האישור אינה מתמקדת בעניין זה אלא בנזקים שנגרמו על פי הנטען לציבור המשקיעים בתקופת ההטעיה.

ברון סמכה לחלוטין את פסיקתה על רונן. "מדובר בפסק דין בהיר ומנומק", כתבה, "אין מקום לשנות מקביעותיו העובדתיות של בית המשפט והתרשמותו מחוות הדעת של המומחים". בקשת האישור נתמכה בחוות דעת חשבונאית של פרופ' ירון זליכה לפיה דוח אוקטובר 2012 נערך תוך סטייה מן המתודולוגיה המוצהרת של מידרוג, וכך נגרמה ההטעייה. זליכה כימת את הנזק ב-423,934 שקל. רונן דחתה טענה זו וקבעה כי לא הוכח שמידרוג סטתה מן המתודולוגיה המוצהרת על ידה וכי הפרשנות של זליכה אינה היחידה שאפשרית.

ולגבי הדו"ח, נקבע שהוא מתייחס גם לשאלת יכולתה הצפויה של מפ"ב לעמוד בכל התחייבויותיה ממועד פרסומו, אוקטובר 2012, עד 2014, על בסיס מקורות קיימים, ואת האפשרות הצפויה להמשיך ולשרת את החוב מהרבעון השני של 2014 בהתבסס בין השאר על שיפור מצבה של בזן והציפייה לקבל ממנה דיבידנדים.

השופטת ענת ברון | צילום: עמית שאבי

כך נכתב בדו"ח בהקשר זה: 'לאחר השלמת העסקה למכירת האחזקה באבגול יסתכמו היתרות הנזילות של מפ"ב פרפורמה בכ-415 מיליון שקל. לעומת זאת, צורכי שירות החוב של החברה בחציון השני לשנת 2012 ובשנת 2013 כולה, מסתכמים בכ-150 מיליון שקל ובכ-240 מיליון שקל בהתאמה. מימוש האחזקה באבגול מותיר בידי מפ"ב מקורות נזילים לשירות החוב עד לתום רבעון ראשון 2014, כאשר שירות החוב החל מרבעון שני 2014, מתבסס על-פי התחזיות האחרונות של החברה, בין השאר על קבלת דיבידנד מבזן'".

לכן, טענה מידרוג שלא מתקיים קשר סיבתי בין העובדה שלא נערך דירוג דיפרנציאלי לסדרות אגרות החוב של מפ"ב, לבין מחירי אגרות חוב אלה בתקופה הרלוונטית. המומחה מטעמה פרופ' צ'יימברס הסביר בחוות-דעתו את האבחנה בין מצב 'רגיל' לבין מצב של כשל פירעון באמצעות השוואת מצבם של מחזיקי האג"ח השונים לנוסעים שממתינים בתחנה לאוטובוס. אם האוטובוס שעתיד להגיע הוא ריק, אין משמעות רבה למיקום של אדם מסוים בתור, שכן יהיו די מקומות ישיבה לכולם. באופן דומה, כאשר מצבה של החברה הוא טוב, ההנחה היא כי כל מחזיקי האג"ח - ללא קשר לשאלה האם אגרות-החוב שלהם מובטחות ובאיזו מידה - יזכו לקבל תשלום מלא. האבחנה רלוונטית למצבי הביניים שבהם האוטובוס כמעט מלא ומספר המקומות מוגבל. אז המיקום בתור הוא משמעותי, ועדיף מצבם של מחזיקי אג"ח מובטחים היטב לעומת מחזיקים שאין להם בטוחות בחברה. כשיש סבירות גבוהה לכשל פירעון - כשמספר המקומות מוגבל - יש משמעות לסדר הקדימויות ולמצבת הביטחונות המגבה את אגרות-החוב. כלומר, האוטובוס בתקופה הנטענת היה ריק ולא הייתה בעיה אמיתית במקומות ישיבה לממתינים בתחנה.

ומסכמת ברון: "גם אם נפלה טעות בשיקול הדעת של המשיבה בשאלה אם נדרש היה להפעיל במסגרת דוח אוקטובר 2012 את מתודולוגית כשל פירעון, אם לאו - ואיננו קובעים כך - בכל מקרה לא מדובר ברשלנות מצידה, לא כל שכן חמורה או כזו המצדיקה ניהול הליך ייצוגי נגדה". הערעור נדחה, ועל התובעת הוטלו הוצאות בסך 50 אלף שקל".

את המבקשת נעמי לביא יצגו עורכי הדין אמיר שאשא וליאור צמח.

את מידרוג עורכי הדין דרור סוברנסקי, צבי אגמון, יורם סמואל וליאור הינקוס.