עינוי סיני: מדוע פגעה המפלגה הקומוניסטית בבטן הרכה של טנסנט?

טנסנט קמה עם עיניים אדומות

זה לא סוד שממשלת סין אוהבת אהבת נפש את ענקיות ההייטק שלה; באידו, עליבאבא, וואווי, ZTE, אנט פיננשל ואחרות נהנות ממענקים, ליטופים רגולטוריים ושיתוף פעולה מצד מפלגת השלטון. אבל השבוע נפל דבר: טנסנט, חברת ההייטק השנייה בגודלה בסין (והשביעית בעולם), חטפה סטירת לחי מהממשלה. הדו"ח הרבעוני שלה הציג ירידה ברווחים - פעם ראשונה מזה עשר שנים לפחות - בגלל שהשלטון הסיני החליט שהגיע הזמן להחזיר עטרה לישנה: החל מהשבוע, לא יאשר השקת משחקים חדשים, עד שייבנה נוהל חדש לפיקוח ובקרה עליהם.

טנסנט מציעה שירותי שופינג, מוזיקה בסטרימינג, צ'ט, פרסום ואחרים - אך אפיק הרווח המרכזי שלה הוא דווקא גיימינג: ממשחקי מובייל פשוטים ועד למשחקים כבדים כ-PUBG ופורטנייט - שלטנסנט אחזקות משמעותיות בחברות שפיתחו אותם. כ-30% מהכנסות טנסנט מגיעות מהגיימרים, ועד לא מזמן הן רק צמחו וצמחו; כשהושק PUBG בסין, היה כה פופולרי שיצר תנופה ברכישות המחשבים. אנשים רצו וקנו מחשב רק כדי לשחק בו. פלטפורמת וויצ'ט שבידי טנסנט היא זירת קניות גדולה לטובין וירטואליים עבור המשחקים, כך שגם פעילויות אחרות של טנסנט תלויות במידת מה בפופולריות המשחקים.

אבל ממשלת סין לא אהבה את הרעיון: משחקי וידאו הם שעשוע, לא משהו יצרני - דבר שסותר את אידיאולוגיית המפלגה. זה לא הפריע לה יותר מדי בעבר - אך טרנד הבאטל רויאל, שביצע זינוק פופולריות עצום בשנה האחרונה, פשוט שבר את הכלים. יותר מדי אנשים מעבירים יותר מדי מזמנם במשחקים; מאו צה טונג מתהפך בקברו.

ואם לא די בכך, במשחקים הללו יש צ'ט פתוח בין גיימרים מכל העולם, ובאחרים פשוט שיחה חופשית תוך כדי משחק; צעירים חסרי משמעת מארה"ב ואירופה יכולים להמטיר רעיונות ליברליים בזמן שהם מסתערים יחד על איזה יעד מבוצר וירטואלי. ולכן, החליטה הממשלה להקפיא את אישורי המשחקים החדשים בסין, ולבנות נוהל חדש לכך. טנסנט, שרגילה ללחיצות ידה וחיוכים מהשלטון, לא זכתה להסברים ולוחות זמנים הפעם. במילים אחרות, היא לא יודעת מתי תוכל להשיק משחקים חדשים ואילו מגבלות יחולו עליהם - מה שגם מקשה על הפיתוח עצמו.

מדובר בצעד לא שגרתי בזירה הסינית; עד כה, השכיל השלטון להבין שחברות ההייטק הן מנוע צמיחה שבונה עבור סין יתרונות אסטרטגיים - כאלה בעלי השפעה על יחסיה עם ארה"ב ושחקנים גדולים אחרים. סין עדיין רוצה לתפוס את ההובלה בתחומי תקשורת הדור החמישי, הבינה המלאכותית, ייצור השבבים ועוד. וברור לה שהקידמה הזאת תגיע רק ממגזר ההייטק. כל ענקית טכנולוגיה זקוקה לתזרים הכנסות שתופח בהתמדה - ולשם כך צריכה גישה נוחה לארנקו של האזרח הקטן. ואיך מגיעים לשם? מספקים לו את מה שהוא אוהב. בעידן מקוון ודיגיטלי, אי אפשר להתעלם מיישומי פנאי למיניהם, לרבות משחקים. ולכן, יתכן שהמפלגה הקומוניסטית תצטרך לחשב מסלול מחדש.

לפגיעה בטנסנט משמעות פיסקלית, אך היא עדיין דרקון של חצי טריליון דולר המסוגל לחיות עמה. מצד שני, חישבו על המשמעות של פעולת המפלגה: מגזר ההייטק עדיין תלוי בה וחי עמה בשלום משום שכיבד את חוקיה. שינוי החוקים עלול לגרור האטה מתודית; פרויקטים שטסו במבער מלא יוקפאו עד ללמידת המצב החדש, אולי אף יבוטלו. ובמצב כזה, תושפע כלכלת סין לרעה - לשמחת היריבים בארה"ב.

בוכים בשני קולות

מיקרוסופט ואמזון הודיעו זה מכבר שישלבו את הסייעניות הקוליות שלהן - קורטנה ואלקסה - כדי לחדור לשווקים חדשים ולהתחרות בגוגל אסיסטנט. אתמול הודגם השילוב הזה בשטח: משתמשי ווינדוס 10 יוכלו לבקש מקורטנה לקרוא לאלקסה, כשמתחשק להם להזמין משהו מאמזון. אם תשאלו אותי, השותפות הזאת היא אחד הדברים היותר עצובים שקרו בתחום ההפעלה הקולית.

איך נראה השוק הזה? אפל היתה הראשונה להביא את הטכנולוגיה למיינסטרים, עם סירי. הסייענית שלה נולדה כדי להציג יתרון בתחום הממשק עבור האייפון - וזה עבד לה; גוגל באה אחריה כדי ליישר קו - וכדי להרחיב את איסוף המידע האישי שלה למיקוד פרסומות; מיקרוסופט הצטרפה עם קורטנה - כלי מתקדם בהרבה, שמסוגל להבין הקשרים ולבצע פעולות מורכבות במחשב ובדפדפן, אך השקתו התעכבה ולא ברור מה נועד לספק לחברה - ווינדוס שולטת בתחום המחשוב ואנשים לא היו עוברים ללינוקס כדי שיוכלו לדבר עם המחשב; ואמזון השיקה את אלקסה ברמקולים החכמים שלה - כדי למכור אותם ועל הדרך, להעלות את שיעורי השופינג הקולי. כיום ישנן סייעניות קוליות בכל סמארטפון, וקטגוריית הרמקולים החכמים צומחת בהתמדה.

אבל דווקא מיקרוסופט ואמזון, שהטכנולוגיה שלהן נמצאת בשלב מתקדם יותר משל גוגל ואפל, אוכלות קש: ווינדוס 10 מפעילה כ-700 מיליון מחשבים, אך לא ברור כמה מהמשתמשים מדברים עם קורטנה; היא נשענת על בינג, מנוע חיפוש נידח למדי, ולכן לא מסוגלת לבצע די פעולות ברשת. ופעולות במחשב? מה קל יותר, להגיד משפט ולקוות שהסייענית תקלע בול, או פשוט להקליק על אייקון וכפתור או שניים? ולכן, הערך שלה עבור מיקרוסופט מוטל בספק. אמזון, לעומתה, אמנם שולטת בשוק הרמקולים החכמים, אך בשבוע שעבר נודע שרוב מכריע של בעלי רמקול אלקסה לא ישתמש בו כדי לקנות דברים. המשתמש הסביר שואל אותה מה יהיה מזג האוויר או מבקש ממנה להשמיע לו מוזיקה.

ולכן נדחקו שתי החברות זו לזרועות זו. לשתיהן יחד אין מנוע חיפוש או תשתית שירותי אינטרנט פופולרית - רק חנות גדולה והרבה מחשבים. זה יכל לעבוד להן לו היה היתוך מלא של המוצרים, אבל הפיתרון שבחרו הוא תוכי עם פיצול אישיות: הן מצפות מהיוזר להגיד "קורטנה, הפעילי את אלקסה ובקשי ממנה להקריא לי ביקורת על מוצר", או "אלקסה, הפעילי את קורטנה ותשאלי אותה כמה שוקל לווייתן כחול". אין בזה היגיון; הסייענית החכמה אמורה לעבוד עבורנו כמשרתת אישית, לא כצוות משרתים שלכל אחד מגבלות משלו. בנוסף, שתי החברות הן יריבות מרות בתחום הענן, מה שמבטיח ששיתוף הפעולה הזה לא יוכל לשרת לקוחות תאגידיים.

אני מעריך שמיקרוסופט תחפש בעתיד שותפויות עם יצרניות חומרה שרוצות אלטרנטיבה לגוגל, וישמחו לבסס רמקולים חכמים על קורטנה. ואמזון? היא תמשיך לקדם את הרמקולים שלה, עד שגוגל תיטול את ההובלה. אסטרטגיית המוצר של גוגל היא "בנה תוכנה, תן לאחרים למכור אותה בשבילך", בעוד אמזון לא מרבה להכניס את אלקסה למוצרים של אחרים.

השואה כמשחק ילדים

המשחק My Memory of Us מספר על ילד וילדה שגדלים יחד ונהנים מחייהם, עד שארצם נכבשת בבת אחת בידי כוח זר רב עוצמה - כוח שמביא איתו אידיאולוגיה גזענית חדשה. אחד הילדים משתייך למיעוט אתני שמיד מוגדר כנחות ואף מסוכן, והוא נחטף אל מחנה ריכוז. (צפו רגע בטריילר שלו. כן, הקריין הוא סר פטריק סטיוארט הנפלא).

הנרטיב הזה מוכר היטב לישראלים, אך קצת יותר זר לקהל במדינות אחרות; זו אחת הסיבות שברגע שנוחת בארץ בכיר ממדינה אחרת, מיד לוקחים אותו לסיבוב ב"יד ושם".

כן, My Memory of Us הוא משחק שואה; במקום נאצים, יש בו רובוטים מרושעים ובמקום אדולף היטלר - את "מלך הרובוטים". הוא מיועד לילדים, וכדי להעביר את המסרים שלו על הסכנה שבגזענות לאומנית ודהומניזציית האחר, עליו להשאיר בחוץ אלמנטים היסטוריים. הסיבה היא שבעוד כאן בישראל מלמדים את השואה בצורה ישירה ומלאה מגיל צעיר, בחו"ל מסתכלים על תוכן כזה כבעייתי; כן, ילדים בכל העולם צריכים לדעת שאי שם בשנות הארבעים נרצחו ילדים כמותם במכונת מוות תעשייתית - אבל בגיל בו יוכלו להתמודד עם המידע הזה בלי לחוות נזק נפשי. משחקים שמציגים תוכני שואה והשמדת עם מקוטלגים ככאלה שמתאימים לגיל 16 ומעלה, ו-My Memory of Us מכוון לקהל צעיר יותר.

אני סבור שהמפתחת, Juggler Games, ראויה לכל שבח. משחקי וידאו הם דרך מדהימה להנחלת ידע והוראת ההיסטוריה. הם משלבים חוויה גרפית מוחשית עם הזדמנות להשתתף בסיטואציות מורכבות ומעניינות, בצירוף אלמנט מוסרי. לא כל ילד מרכז-אירופי שיקרא על מעורבות ארצו בחטאי העבר ישאל עצמו "מה הייתי עושה"; לעומת זאת, משחק וידאו מטיל אותו למצב בו עליו להחליט ולפעול. אני מקווה שיותר חברות יבחרו להשיק משחקים כאלה, שיכולים לשלב גם אקשן וגם נרטיב חינוכי חשוב - ולא רק משחקי צעצוע כמו פורטנייט ודומיו.

קצרצרים

1. אחת הקבוצות החביבות עלי בפייסבוק היא "צרות בהייטק", בה מקטרים עובדי חברות טכנולוגיה על שהקייטרינג לא הגיע הזמן, יש תור לבריכת הכדורים שבפאטיו או שבחדר המנוחה יש פלייסטיישן אבל המסך אינו 4K. מעניין מה היה כותב שם מייסד ווטסאפ יאן קום; הנ"ל הודיע באפריל שיעזוב את החברה - אך עדיין נדרש להגיע למשרד כדי לעמוד בתנאי הפרישה שיספקו לו מצנח זהב משובץ מצנחי זהב קטנים יותר, בסכום כולל של 450 מיליון דולר. יה, מסכן. אני בטוח שזה נורא מבאס עבורו.

 

 

2. דפדפן כרום של גוגל מתחיל לקבל תכונה חדשה, שתאפשר לו לפעול מהר יותר: במקום לטעון את פריטי העמודים אליהם גלשתם רק כשאתם גוללים אליהם, תתבצע הטעינה ברקע. תהיה זו האצה מורגשת: במקום לגלול ולחכות, תוכלו פשוט לגלול. המחיר: הדפדפן, שגם ככה זולל יותר זיכרון פעולה מכל אפליקציה פופולרית אחרת, יקבל תוספת תיאבון. לו יכלו שבבי RAM לדבר, הם היו בוכים.

 

 

 

3. נישאר עם גוגל: החברה הודיעה שתארכב קמפיינים פוליטיים שפורסמו דרך שירותיה השונים. המטרה היא להקל על חוקרים וארגונים שונים לקבל מידע על מודעות פוליטיות ולחפש שורשי פייק ניוז ומעורבות זרה. אבל החברה תארכב, בשלב זה, רק קמפיינים של מועמדים ספציפיים. כך עלול לחמוק אל הצללים מידע על קמפיינים שנועדו לקדם שימוש חופשי בנשק, איסור הפלות, שנאת זרים וסוגיות פוליטיות מהותיות אחרות.