הפנסיות הלא חוקיות לנבחרי ציבור: לרסן את היכולת לבזוז את הקופה

את פרשת הפנסיות הרטרואקטיביות שניתנו לנבחרים ברשויות המקומיות משקף היטב סיפורו של אמנון כהן, איש ש"ס שכיהן כסגן ראש עיריית רמלה, ולימים נעשה ח"כ מטעם ש"ס ויו"ר ועדת הפנים. ב־2012, בעת שכיהן כיו"ר הוועדה, הוא קיבל משר הפנים אלי ישי, איש מפלגתו, בקשה להכשיר בדיעבד תשלומי פנסיה שניתנו שלא כדין לכמה נבחרים ברשויות המקומיות מאז שנת 2005.

כהן סירב בתוקף: "מצידי, שכל מי שקיבלו כסף שלא כדין יחזירו את הכסף, ומי שלא יחזיר ‑ צריך להעמיד אותו לדין". כהן כנראה לא ידע אז שעם השישה שנהנו מההטבה, נמנה גם הוא עצמו.

רוב הנהנים מהפנסיה הבלתי חוקית הזו החלו לקבל תשלומים חודשיים של 5,000‑7,000 שקל כבר בגיל 45, בעודם ממשיכים בקריירה ציבורית עם משכורת נאה. את החשבון שילמו הרשויות המקומיות, חלקן חלשות כמו ג'וליס וטבריה.

חמש שנים אחרי הסירוב של כהן, חברי הכנסת כבר איבדו את הבושה. ועדת הפנים, הפעם בראשות דודי אמסלם מהליכוד, אישרה בקשה מחודשת של שר הפנים דרעי, והכשירה את המשך התשלום. אפילו כהן הפך את עורו, והתנגד לצו הביניים של בג"ץ נגד התשלום.

"נבחר ציבור שיוצא אחרי כמה שנים עם 5,000‑7,000 שקל, זו הפנסיה שלו, זה מטה לחמו", הסביר אמסלם, והמחיש את הגישה שלפיה הח"כים הם רק עוד סקטור שמחלק לעצמו כמה שיותר הטבות. אותה גישה שהתבטאה גם בהחלטת ועדת הכספים השנה להצמיד את שכר השרים לשכר הממוצע, מה שהממשלה מסרבת לעשות לקצבאות ביטוח לאומי.