איך צבע ורוד וטסטוסטרון קשורים לניצחון על המגרש?

במהלך שיחה עם פורום האוהדים של נוריץ' סיטי, המנהל הספורטיבי של הקנריות, סטיוארט וובר, חשף שחדר ההלבשה של הקבוצה האורחת בקארו רואד נצבע ב"ורוד עמוק" - צבע שמשתמשים בו בבתי כלא אמריקאים כדי להוריד תחושות אגרסיביות ולעורר אמפתיה והבנה. מנגד, חדר ההלבשה של נוריץ' צבוע בלבן ומקושט במשפטים מעוררי מוטיבציה. 

לפי מחקר של ד"ר אנדרו בייליס מאוניברסיטת איסט אנגליה, מדובר על "יתרון שולי" לקבוצה המארחת אבל טען שהטקטיקה הזו יכולה לעבוד נגד נוריץ' אם הוורוד מייצר תחושות חיוביות אצל הקבוצה האורחת, יש סכנה שהוא יהווה יתרון. עם זאת, הצבע הוורוד כן נוטה לרכך את רמות הטסטוסטרון, או את התגובות של ההורמון אצל גברים - לפחות לטווח הקצר (יש אפילו תאי כלא לשיכורים אלימים שצבועים בצבע וורוד).

טסטוסטרון הוא קריטי לספורט. הורמון הטסטוסטרון מיוצר בכמויות גבוהות אצל הגבר באשכים, בהשפעת ההורמון LH המיוצר בבלוטת יותרת המוח, ואצל האישה, בכמויות קטנות, בשחלות. לטסטוסטרון יש השפעה כבירה בספורט ולא רק בגלל, אבל המון בגללו, מפרידים בין ספורט נשים לספורט גברים. הטסטוסטרון אחראי לכך שלגברים יש מאסת שריר גדולה יותר, קיבולת ריאות טובה יותר, לב חזק יותר וכו'. ולכן ילדות וילדים יכולים לשחק יחדיו עד גיל 12-13 בערך ואז גיל הבגרות מתחיל וכמויות הטסטוסטרון משנות הכל.

לקבוצות בית יש יתרון טבעי מבחינת הטסטוסטרון. מחקרים מראים שבמשחקי כדורגל שחקני הקבוצה המארחת מייצרים עד 17% יותר טסטוסטרון משחקני הקבוצה השנייה. הסיבות לכך כנראה פרימיטיביות מאוד וקשורות באינסטינקט הבסיסי של שמירה על להקה/קהילה/שבט וכו'. בעולם הכדורגל, שבו כל פרט קטן עושה את ההבדל בין ניצחון להפסד, הבדל של 17% ברמות הטסטוסטרון יכול להיות משמעותי.

אותם 17% הללו הם חלק ממכלול שהופך את הקבוצות המארחות לפייבוריטיות. אבל חשוב לציין שמדובר במכלול של דברים שמובילים ליתרון ביתי. האם הצבע הוורוד בחדר ההלבשה של האורחת מנמיך את רמות הטסטוסטרון של השחקנים האורחים? זה לא מוכח באופן וודאי. ובכלל, לפי בייליס, היתרון של נוריץ' נמצא דווקא בחדר ההלבשה שלהם, בגלל האיזכורים בחדר ההלבשה לזהות ולאופי של הקבוצה. לפיו, אפילו אזכורים עדינים בחדר ההלבשה, למשל סמל הקבוצה, יכולים להיות בעלי אימפקט חיובי על הגיבוש של הקבוצה ועל הרצון שלהם לעבוד עבור חבריהם לקבוצה.

לפי בייליס: "יש מספר הוכחות לכך שתזכורות על זהות הקבוצה משפרות את הגיבוש של הקבוצה. כששחקנים מזדהים זה עם זה בצורה טובה, זה משחרר הורמון שנקרא אוקסיטוצין - "הורמון האהבה", אותו הורמון המופרש אצל נשים וגברים בזמן אורגזמה. אוקסיטוצין משמש גם כמוליך עצבי (נוירוטרנסמיטר) שממלא תפקיד בקשרים חברתיים, ולפי מחקרים עדכניים, עשוי להשפיע על יצירת האמון הבין-אישי. לפי בייליס, ההורמון בחדר ההלבשה יכול לסייע לשפר ביצועים ספורטיביים אך "השחקנים צריכים להיות מאוחדים מאחורי מה שמנסים לעשות או שהם יחשבו שכל עניין הצבעים בחדר ההלבשה והסיסמאות הם עניינים טיפשיים".

בנוריץ' לא ממציאים משהו חדש בעצם. בהרבה קבוצות פוטבול קולג'ים בארה"ב השתמשו בטכניקה הזו של צביעת חדר ההלבשה בוורוד. בארה"ב אסרו את הטקטיקה הזו כי היתה "יעילה" מדי.

יש דרכים אחרות להשפיע פסיכולוגית-הורמונלית על היריבה. משהו שהוא חלק מיתרון ביתי שולי שעשוי להשפיע לטובה על המארחת (איכות המגרשים, הסטנדרניזציה של תנאי המגרש, הנסיעות הקלות יותר ועוד צמצמו את השפעת יתרון הביתיות בשנים האחרונות) .

בסטמפורד ברידג' של צ'לסי ארגזי החפצים של השחקנים בחדר ההלבשה של הקבוצה האורחת נמצאים ממש על הרצפה. הכדורגלן האורח שם צריך לרדת על הברכיים בשביל להשתמש בארגז הקטן. זה עניין מתוכנן לכאורה, כיוון שהוא מעביר את האורחים לתנוחה פרימיטיבית של כניעה. עד כמה זה משפיע באמת על האורחים? העונה האצטדיון של צ'לסי הוא כבר לא המבצר שהיה פעם, מבצר עם שיא של 86 משחקים ללא הפסד; ז'וזה מוריניו לא הפסיד יותר ממאה משחקים רצופים כמאמן בשתי קדנציות באצטדיון. אז עד כמה תנועת הכניעה של השחקנים היתה משמעותית? זה רק חלק קטן מהסיפור של המונח החמקמק "יתרון ביתיות". מדובר בשאלה מורכבת שקשורה לאינסטינקים קדמוניים, מדעי הספורט והיחס של הקהל. זו שאלה גדולה בהרבה מהצבע של חדר ההלבשה של היריבה.

אגב, ווסט ברומיץ', הקבוצה הראשונה שהיתה בחדר ההלבשה הוורוד של נוריץ' סיטי ניצחה את המארחת 3-4.