תקופת מעבר בבאיירן. האם יש סיכוי לאלופה חדשה בגרמניה?

חברת Statista הגרמנית עשתה סקר בקרב 3,030 אוהדי כדורגל בגרמניה לקראת פתיחת עונת 2018/19 בבונדסליגה וגילתה כמה דברים. יש כ-45 מיליון אוהדים בגרמניה, למשל. כמו כן, 52% מהם אוהדים או "מחבבים" את בורוסיה דורטמונד. רק 17% שונאים או לא אוהבים את BVB. דורטמונד עקפה את באיירן מינכן בטבלת הפופולריות הגרמנית. פעם הבאוורים קיבלו 50%+ תמיכה/אהבה והרבה, יש לומר גם, שנאה - אבל אחרי שנים כקבוצה האהודה ביותר בגרמניה, באיירן צונחת למקום השני במספר אוהדים/מחבבים - 41%, כש-41% שונאים את הקבוצה. את באיירן שונאים אפילו יותר מאשר את RB לייפציג, הקבוצה ש"משחיתה" את חוק ה-50+1, שמחייב כל מועדון גרמני להיות בבעלות 50% + מניה של אוהדים.

הסיבה לשנאה לבאיירן פשוטה. הקבוצה שולטת ביד רמה בליגה הגרמנית וכבר שש עונות מסיימת את העונה במקום הראשון, כשברוב המקרים העונה "נגמרת" כבר במרץ. באיירן פשוט משמידה את היריבות - על המגרש ובשוק העברות השחקנים. הבווארים - שעבורם משחקים השחקנים הטובים ביותר שמגיעים לבונדסליגה - מרוקנים גם את היריבות מהשחקנים הטובים ביותר שלהן. כמו כן, באיירן היא בעלת תקציב הגבוה פי 2 לפחות מאשר המתחרה הכי גבוהה. אם פעם הפערים לא היו כל כך גדולים ובאיירן מדי פעם היתה שמה לעצמה רגליים, אז בעשור האחרון אין באמת איך לנצח אותה.

בגרמניה אף התחילו לתהות אם צריך לשנות את פורמט הליגה בשביל שיהיה לקבוצות האחרות סיכוי לזכות באליפות. "באיירן בפער אדיר מכל אחד אחר", אמר המנהל הספורטיבי של VfB שטוטגארט, מיכאל רשקה למגזין Die Welt. "אף מועדון לא יכול לקבל החלטות שיאפשרו להשתוות כלכלית, אסטרטגית או ניהולית לבאיירן. הם יכולים לזכות באליפות בלי לחגוג בעצם, כי זה נעשה כל הזמן. הדרך היחידה להפוך את המירוץ למרגש יותר זה על ידי פלייאוף - שינוי פורמט. כי עד שזה לא יקרה, הם יהיו דומיננטים, ירכשו את כל השחקנים הכי טובים וינצחו כל עונה". רשקה, לשעבר מנהל טכני בבאיירן מינכן, אומר שפלייאוף זה פורמט "ריאליסטי" לבונדסליגה.

קצת קשה לראות את זה קורה - כל עוד לא יובטח מקומה של באיירן מינכן בליגת האלופות. עם זאת, ואולי זה סיכוי מאוד קטן, ייתכן שהענקית הבווארית נכנסת לעונת מעבר, מה שיאפשר - אולי - זכייה של קבוצה חדשה באליפות. ספק גדול שזה יקרה.

הזכייה באליפות כבר לא אתגר

במועדון הבווארי מבינים שהם ממש כבר לא רואים בזכייה בבונדסליגה איזשהו אתגר גדול - אך נותרו די תקועים במקום בכל מה שקשור להשקעות חיצוניות שנועדו לסייע להתמודד נגד היריבות האמיתיות של באיירן מינכן - הענקיות האירופיות שלהן היא מפסידה מדי שנה בשלב הנוק-אאוט של ליגת האלופות.

ולמרות שבשנה שעברה באיירן שוב כשלה בניסיונות שלה להעפיל לגמר ליגת האלופות - מטרה מובהקת של המועדון - וקבוצות הענק, חלקן לפחות, התחזקו על ידי רכישת שחקנים מאוד יקרים בשנה-שנתיים האחרונות, הבאוורים לא יצאו למסע רכש בקיץ האחרון. ההיפך.

הקבוצה החתימה את לאון גורצקה, כוכב שאלקה הצעיר, בהעברת בוסמן (ללא תשלום פיצוי לשאלקה). באיירן גם החזירה את סרג' גנאברי מהשאלה בהופנהיים ואת רנאטו סאנצ'ס מהשאלה בסוונסי. גנאברי (23) וסאנצ'ס (21) הם צעירים ומבטיחים ועדיין לא מימשו את הפוטנציאל שלהם. שחקן עם פוטנציאל אדיר נוסף שיגיע לבאיירן הוא אלפונסו דיוויס מוונקובר ווייטקאפס (MLS). דיוויס נרכש ב-10 מיליון יורו שצפויים לגדול ל-15 מיליון יורו תלוי הצלחות והישגים שלו. הוא שחקן התקפי בן פחות מ-18 ונחשב לכוכב העתיד של נבחרת קנדה. הוא יצטרף לגרמנים רק בינואר.

האם זה רכש מספיק טוב כדי להפוך את באיירן לאלופת אירופה? חסן סליהמיצ'יץ', המנהל הספורטיבי של באיירן מינכן, חושב שכן, והוא גם מקבל את התמיכה של האנשים החזקים ביותר במועדון. "המטרה שלנו היא לזכות בכל התחרויות", אמר ל-Sport Bild. "ואנחנו רוצים שהמועדון יתנהל אחרת בזמנים המשוגעים שאנחנו נמצאים בהם. סכומי העברות לא הגיוניים נזרקים באוויר. יש לנו סגל מצוין עם שחקנים טובים מאוד שאנחנו סומכים עליהם".

אבל נראה שיש משהו עמוק יותר מ"אנחנו סומכים על הסגל" - וזה קשור דווקא לתוכניות של באיירן מינכן לעונת 2019/20. לפי דיווח במגזין קיקר האמין, באיירן מינכן מתכננת השקעה גדולה ברכש בקיץ 2019. הקבוצה כבר הבטיחה את החתמתו של חאמס רודריגס (הוא מושאל עד סוף העונה הבאה ואז יירכש עבור 42 מיליון יורו) ובנג'מין פאבר, מגן שטוטגארט. כמו כן, המועדון חייב למצוא מחליפים לכוכבי הקבוצה בעשור האחרון - אריאן רובן ופרנק ריברי. שניהם עלו לבאיירן מינכן כ-20 מיליון יורו כל אחד. כיום, שחקנים יצירתיים כאלו שמנפקים כ-30 שערים/בישולים בעונה, עולים הרבה-הרבה-הרבה יותר מ-20 מיליון יורו. יותר כמו מינימום 60 מיליון יורו. כך שבאיירן מינכן מתכוננת לעזיבת רובן את ריברי וגם מתכננת להעזיב, למכור, שחקנים כגון תיאגו אלקאנטרה וג'רום בואטנג בסכומים שיסייעו לממן את הרכש הגדול. ייתכן גם, שזו העונה האחרונה של רוברט לבנדובסקי, הכובש המוביל של באיירן מינכן שכמו הקבוצה, כושל מדי שנה בליגת האלופות מול הקבוצות ברמה הגבוהה ביותר. זה קורה לאחר שבאיירן סירבה לשחרר את לבנדובסקי הקיץ.

"הנשיא אולי הנס והמנכ"ל קרל היינץ רומינגה דיברו על זה מוקדם מאוד. ההחלטה התקבלה מהר - לא נשחרר את רוברט", הסביר סליהמיצ'יץ' ל"בילד". "הוא החלוץ הטוב ביותר בעולם לפי דעתי, זה נהדר לראות אותו איתנו".

העניין הוא ש"האיתנו" הזה שונה מאוד מהתקופה עם יופ היינקס, פפ גווארדיולה או קרלו אנצ'לוטי. וייתכן מאוד ששחקנים כגון לבנדובסקי, רובן, ריברי ואפילו אלקאנטרה ובואטנג לא ימצאו את עצמם בגיל הנושק לשלושים או אפילו לארבעים ב"איתנו" החדש בבוואריה. יש לציין שהקבוצה מכרה הקיץ את ארתורו וידאל בן ה-31 עבור 18 מיליון יורו לברצלונה.

מי שאחראי על האווירה החדשה בבאיירן הוא ניקו קובאץ', המאמן החדש של באיירן מינכן, שהגיע אחרי תקופה מוצלחת באיינטרכט פרנקפורט. בפרנקפורט הקבוצה של קובאץ' שיחקה כדורגל קבוצתי, קולקטיבי, ממושמע ולא תלוי יכולות טכניות אינדיבדואליות אלא בתנועה מסונכרנת של השחקנים.

הימור אבל..

קובאץ' הוא מינוי של סליהמיצ'יץ' - "המנהל הספורטיבי הכי טוב שאני מכיר", לפי קרל היינץ רומיניגה. וזה הימור על שינוי כיוון משמעותי של באיירן מינכן.

סליהמיצ'יץ', שמקפיד על משמעת ופרטים (הטיל איסור חמור על עישון אחרי שמאמן הכושר של קרלו אנצ'לוטי, ג'יובאני מאורי, נתפס מעשן במרפסת המלון - "זה בלתי מתקבל על הדעת, מאמן כושר שמעשן - אנחנו משחקים ספורט כאן, הוא חייב להוות דוגמה. חוץ מזה, חדר ההלבשה הסריח"), קיבל את המנדט מההנהלה למצוא מחליף ליופ היינקס ומצא את הנפש התאומה שלו, חברו לשעבר לבאיירן מינכן - ניקו קובאץ'.

קובאץ', כמו סליהמיצ'יץ', מקפיד על פרטים קטנים ומשמעת ברזל. לפי דיווחים בגרמניה, אין יותר טלפונים סלולרים מחוץ לחדר ההלבשה במתחם האימונים של הקבוצה - בסאבנר-שטראסה. בתוך השבועיים הראשונים שלו, לא כל השחקנים עמדו באיסור החדש. קובאץ', בתמיכת סליהמיצ'יץ', הבטיח להעניש את מי שמשתמש בסלולריים. "השימוש בסלולריים בחדר ההלבשה בסדר, אבל בכל מקום אחר במתחם הוא אסור", אמר קובאץ' לבילד. "אם אנחנו אוכלים ביחד השחקנים צריכים לדבר אחד עם השני, לא לשחק עם הפלאפונים שלהם. אפילו בלאונג' או עם הפיזיותרפיסטים, השחקנים צריכים להיות רגועים - לא לסבול מהסחת הדעת של הטלפונים שלהם".

מלבד איסור על סלולריים, קובאץ' מסתמך מאוד על ניתוח אנליטי של ביג דאטה וקבוצותיו פועלות לפי תבניות תנועה מחושבות מראש ומותאמות ליריבה. והוא חושב שהחזקת כדור - כלי שבאיירן מינכן השתמשה בו ביעילות מירבית בבונדסליגה, אך כשלה עימו באירופה - היא "כלום בלי מהירות". שחקניו של קובאץ' לא יוכלו ליהנות על הכדור ונדרשים לרוץ. ומהר. "בלי מהירות, החזקת כדור היא כלום", כתב בטור שלו ב'פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג, "ואם שחקנים נמצאים גבוה בצד של היריבה ועסוקים באין סוף יצירת קומבינציות של מסירות, החזקה בכדור עשויה להיות מסוכנת כי במקרה של איבוד כדור, היא נותנת ליריב חללים שלתוכם היריב יכול לפרוץ בהתקפה מתפרצת".

איינטרכט פרנפורט של קובאץ' ניצחה כך את באיירן מינכן בגמר הגביע הגרמני בעונה שעברה. באיירן סבלה מהתקפות מתפרצות כאלו גם תחת פפ ואנצ'לוטי - בעיקר בליגת האלופות.

בשביל הכדורגל שקובאץ' רוצה צריך שחקנים מהירים וחזקים - ולא בטוח שהשחקנים שהובילו את הסגל של באיירן בשנים האחרונות מתאימים לתפיסת הכדורגל הזו. "פעם אמרו 'הגדולים' אוכלים את 'הקטנים'" כתב קובאץ', "היום זה המהירים אוכלים את האיטיים. המגמה הזו ברורה וטובה עבור שחקנים שיכולים לשלב מהירות ויכולת טכנית. הם אלו שעושים את ההבדל בכדורגל - כי הם יכולים לייצר משהו כשאין להם הרבה מקום לעשות זאת. וכל משחק המעבר תלוי קודם כל על מהירות".

לא ברור כמה הבאיירן החדשה יכולה להצליח באירופה עם הסגל הנוכחי. אבל עם התמיכה של סליהמיצ'יץ' והשינוי הגדול שמתכננים ב-2019, באיירן מינכן עשויה להיראות שונה לחלוטין בשנים הבאות. כדי שזה יקרה ב-2019, קובאץ' יצטרך - לכל הפחות - לזכות באליפות. וכאמור, לא אמורה להיות בעיה עם זה.