אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
פראדה עם סנפירים: חומר הגלם החדש שמשרת את בתי האופנה הגדולים צילום: Martin Laugesen

פראדה עם סנפירים: חומר הגלם החדש שמשרת את בתי האופנה הגדולים

מפעל קטן בצפון איסלנד אחראי לחומר גלם ייחודי: עורות דגים שלא נוצלו לתעשיית המזון, שמהם מכינים נעליים, ז’קטים, חגורות וארנקים

22.08.2018, 08:32 | רוני דורי
במבט ראשון היא נראית כמו נעל ספורט מהוקצעת מן המניין, לכל היותר עם טקסטורה מעניינת. סמל של נייקי, בולמי זעזועים, שרוכים דקים. במבט שני הטקסטורה מעלה בדמיון עור נחש. רק כשחוקרים לעומק מגלים שבנעל הזו מתממש אחד הפרדוקסים המרתקים של עולם האופנה - מצד אחד, העור שהיא עשויה ממנו משתייך בתערוכות מקצועיות לקטגוריית “אקזוטי”, לצד עורות של מינים מוגנים של נחשים וסלמנדרות מחוות גידול ייעודיות; ומצד שני, אף בעל חיים לא נהרג למטרת הפשטת עורו בתהליך. זה, על רגל אחת, כל הסיפור של עורות הדגים בתעשיית האופנה.

נישאים על גלי הקיימות, בתוספת משב הרוח הרענן שהם מביאים עמם (כן, הם מאבדים את הריח בתהליך העיבוד), עורות הדגים שוחים ללא מפריע בשנים האחרונות בזרם הראשי לאופנה העילית. פראדה, גוצ’י, דיור, וג’ימי צ’ו עשו שימוש בעורות דגים כבר כשפרצו לשוק ב־2014, ונראה שהמגמה הולכת וגוברת. ואחרי שגוברים על הרתיעה הראשונית, בעצם יש בזה היגיון - אם יש ז’קטים מעור פרה, אז למה שלא יהיו גם ז’קטים מעור דגים?

חגורה שיוצרה במפעל אלטנטיק לת’ר באיסלנד, צילום: Martin Laugesen חגורה שיוצרה במפעל אלטנטיק לת’ר באיסלנד | צילום: Martin Laugesen חגורה שיוצרה במפעל אלטנטיק לת’ר באיסלנד, צילום: Martin Laugesen

השאלה הזו רלבנטית במיוחד לאור השינויים העולמיים בתעשיית הדגים למאכל, שגדלה על פי הערכות שונות פי שלושה בעשורים האחרונים. ניתן לייחס את הגידול הזה, אולי, לכך שדגים עדיין אינם מוכרים באופן נרחב כבעלי חיים שחשים סבל, ולמעשה, גם צמחונים רבים חוטאים מפעם לפעם באכילת דג. על הרקע הזה, הולכים ומתגברים לאחרונה קמפיינים של פעילים לזכויות בעלי חיים נגד צריכת דגים, שמדגישים את ההיבטים המוסריים, הבריאותיים והסביבתיים השליליים של התעשייה הזו. ככל הנוגע לשימוש בהם בתעשיית האופנה - ייתכן בשלב מסוים, רגע לפני או אחרי שהתחרות עליהם בין תעשיית המזון לתעשיית האופנה תוביל לעליית מחירים, תתעורר גם השאלה האתית על שימוש אופנתי בעורות דגים. אבל בינתיים, כל עוד המין האנושי אינו ממתן את צריכת הדגים שלו, הפרקטיקה הרווחת היא שניצול מלא של החיה שהומתה הוגן יותר מאשר אכילה של חלקה וזריקתם של השיירים.

ארנק מעור דגים מתוך עבודת הגמר של סלבה פנסטר משנקר , צילום: נמרוד סונדרס ארנק מעור דגים מתוך עבודת הגמר של סלבה פנסטר משנקר | צילום: נמרוד סונדרס ארנק מעור דגים מתוך עבודת הגמר של סלבה פנסטר משנקר , צילום: נמרוד סונדרס

השימוש בעורות דגים, יש לציין, אינו עניין חדש — כבר לפני מאות שנים נהגו הנורדים, והאיסלנדים בפרט, להתקין לעצמם נעליים מעורות דגים, אולם היות שהעורות הללו רק נוקו ויובשו, הם לא היו עמידים מספיק. כך היה גם כשעורות הדגים נכנסו לראשונה לתעשיית האופנה באמצע המאה הקודמת, כפתרון יצירתי: בעקבות המחסור בעורות רגילים שנגרם כתוצאה ממלחמת העולם השנייה, פנה מעצב הנעליים האיטלקי סלבטורה פרגמו לעורות דגים, אך גם במקרה הזה התוצאה לא היתה מספקת.

“ידידותיים לסביבה”

 

המקריות הזו היא מוטיב חוזר. חברת עורות הדגים האיסלנדית Atlantic Leather התמחתה בהתחלה בכלל בעורות כבש מקומיים, עד שב־1991 השוק הוצף על ידי סוחרים רוסים והביקוש לעורות כבש ירד בכל רחבי העולם. שלוש שנים לאחר מכן החל המפעל לעבד עורות דגים משיירים של תעשיית המזון בלבד, בטכניקה חדשנית וידידותית לסביבה שכללה ניקוי בסבון כלים, השריה בליים ובחומרים טבעיים אחרים שמסירים ממנו את הקשקשים, השומן הטבעי והריח, ריכוך בשמנים צמחיים ושמני דגים וצביעה בצבעים ידידותיים.

מנהלת המכירות של המפעל: “עורות הדגים שלנו הם תוצר לוואי של תעשיית המזון, חומר גולמי שהיה נזרק לפח”, צילום: Atlantic Leather מנהלת המכירות של המפעל: “עורות הדגים שלנו הם תוצר לוואי של תעשיית המזון, חומר גולמי שהיה נזרק לפח” | צילום: Atlantic Leather מנהלת המכירות של המפעל: “עורות הדגים שלנו הם תוצר לוואי של תעשיית המזון, חומר גולמי שהיה נזרק לפח”, צילום: Atlantic Leather

איפשהו בתהליך גם בעיית העמידות נפתרת, אף שסטיינון גונסטיינדוטיר, מנהלת המכירות של Atlantic Leather, טוענת שעורות הדגים חזקים מטבעם הודות ליישור הסיבים שלהם, ועל כן מתאימים במיוחד לנעליים, תיקים או תכשיטים; “השמים הם הגבול כשזה מגיע ליצירת פלטפורמות חדשות לפונקציונליות בעור דגים”, היא אומרת בראיון ל”כלכליסט”. יתרון נוסף ללקוחות מתעשיית האופנה הוא שעורות הדגים מגיעים ביריעות קטנות, כך שאין חובה להתחייב לכמויות גדולות מהם.

כיום, המפעל המשפחתי השוכן בעיירה קטנה (אוכלוסייתה מונה כ־2,500 איש) בצפון־מערב איסלנד בשם סאוד’אורקרוקור, הוא מיצרני עורות הדגים הגדולים והמובילים בעולם. עיקר פעילותו היא בייצור עורות סלמון, קוד וזאב ים אטלנטי בצבעים עזים ומבריקים, וגולת הכותרת שלו היא בעור סלמון כביס, ועם לקוחותיו נמנים פראדה, פרגמו, אלכסנדר וונג, פומה ונייקי. “בקטגוריית עורות היוקרה אנחנו די זולים”, גונסטיינדוטיר מודה, “אבל באופן כללי, בהשוואה לעורות רגילים, עורות דגים הם יקרים יותר.

ג’קט עור דגים של פרנקי סילקבורג. השאלה האתית עוד לא התעוררה , צילום: Martin Laugesen ג’קט עור דגים של פרנקי סילקבורג. השאלה האתית עוד לא התעוררה | צילום: Martin Laugesen ג’קט עור דגים של פרנקי סילקבורג. השאלה האתית עוד לא התעוררה , צילום: Martin Laugesen

“עורות הדגים שלנו ידידותיים לסביבה בשני אופנים: הם תוצר לוואי של תעשיית המזון, ועושים שימוש בחומר גולמי שאחרת היה נזרק לפח, ותהליך הייצור שלהם נמנע מחומרים מזיקים ועושה שימוש במימן מתחדש (אחת התקוות העולמיות לאנרגיה בת־קיימא בתעשייה — ר”ד) ובאנרגיה גיאותרמית. זה מאוד חשוב לנו קונספטואלית, גם מוסרית וגם שיווקית. עם המודעות הציבורית הגוברת לקיימות, יותר ויותר יצרנים מחפשים פתרונות בתחום הזה במוצרי העור שלהם”.

נעל של נייק מעור דגים. תהליך העיבוד מנטרל גם את הריח נעל של נייק מעור דגים. תהליך העיבוד מנטרל גם את הריח נעל של נייק מעור דגים. תהליך העיבוד מנטרל גם את הריח

 

בארץ שוחים נגד הזרם

 

ומתי עורות הדגים יעשו עלייה לארץ? אין לדעת. בבוטיק “הלגה עיצובים” בכיכר המדינה, שמייבא ארצה פריטים של פראדה, אלכסנדר וונג, מיו מיו, דריס ון נוטן, ז’יוונשי ועוד, לא מכירים את התופעה. אורי להבי, מנכ”ל ומנהל אמנותי של מותג מוצרי העור דניאלה להבי, דווקא נתקל בעורות דגים בתערוכות שונות בחו”ל, ומכיר בעלייתם בשנים האחרונות, אך אינו מתכנן שימוש בהם בקרוב. “זה לא נראה לי משהו שמתאים כל כך למותג שלנו”, הוא אומר. “זה טיפה בלינגי מדי בשבילנו, אנחנו יותר מתחברים לדברים שנראים טבעי יותר. עורות דגים מגיעים ביריעות קטנות יותר ועל כן מתאימים יותר לתיקי ערב קוקטיים או לנעליים מחודדות”.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות