אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
זאת משילות: אין לנתניהו מי שיגיד לו שהוא טועה צילום: עמוס בן גרשום - לע"מ

ניתוח כלכליסט

זאת משילות: אין לנתניהו מי שיגיד לו שהוא טועה

ראש הממשלה בנימין נתניהו פעל מתחילת הקדנציה להחלשה,השתקה והכפפה של שומרי הסף של הכלכלה הישראלית. עכשיו, כשכלכלת הבחירות בעיצומה, נתניהו יכול לדחוף לבדו לפריצת הגירעון במיליארדי שקלים ולסיכון ההישגים שבהם הוא כה מתגאה

22.08.2018, 07:01 | אדריאן פילוט

בסוף השבוע האחרון, ההנהגה הכלכלית של ישראל קיבלה החלטה דרמטית, בהובלת ראש הממשלה בנימין נתניהו: להוסיף 3‑4 מיליארד שקל לתקציב הביטחון בכל שנה ולהצמיד את התוספת לצמיחה, בלי קשר לצורכי הביטחון.

החלטה זו היא הדוגמא הקיצונית ביותר עד כה לכך שההנהגה הכלכלית - בעיקר שר האוצר משה כחלון וראש הממשלה בנימין נתניהו - עסוקה כולה בכלכלת בחירות ומוכנה לבצע מהלכים מסוכנים כדי להרוויח קולות.

קראו עוד בכלכליסט

התוספת למערכת הביטחון, למשל, כרוכה בפתיחת תקציב המדינה שאושר רק לפני חמישה חודשים, תוך פגיעה קשה באמינות הפיסקאלית של הממשלה - זו שזיכתה את ישראל לפני שבועיים בהעלאה בדירוג האשראי. אם לא די בכך, נתניהו והאנשים בסביבתו הסבירו כי יש להעלות את יעד הגירעון מ־2.9% מהתמ"ג, יעד גבוה ממילא, ל־3.3%.

אז איך קרה שההנהגה הכלכלית התירה את הרסן? כלכלת בחירות היא תופעה מוכרת שחוזרת על עצמה לקראת כל מערכת בחירות. ובכל זאת, משהו השתנה. כשבוחנים את כוורת האנשים שחורצים את הגורל הכלכלי של ישראל בקיץ 2018, התשובה מתבררת במהרה: אין פקידים, אין שומרי סף, אין בולמים ומאזנים. חלקם נעלמו, חלקם הוחלשו או הושתקו וחלקם פנו לפופוליזם ושכחו את האחריות לטובת המשק לטווח הארוך.

משוואה עם נעלם

 

זה תקופה ארוכה שבנק ישראל והעומדת בראשו הנגידה קרנית פלוג נעדרים מהשיח הכלכלי. נקודת השבר הגיעה כשפלוג כתבה לנתניהו מכתב שבו ציינה כי אינה מעוניינת בקדנציה נוספת בתפקיד. קל להבין את פלוג, שהתנגדה באופן נחרץ למהלכים מרכזיים של כחלון, ושילמה על כך מחיר כבד. פלוג עברה דה־לגיטימציה ונוטרלה כמעט לחלוטין. בראיון לתקשורת, כחלון אמר עליה דברים חסרי תקדים בחריפותם: שהוא מצטער ששר האוצר הקודם יאיר לפיד הקשיב לדעתה וכי יוסיף להתעלם ממנה, כפי שעשה עד כה.

בדומה לפלוג, גם שומרי הסף המשפטיים הוחלשו. אבי ליכט, מי שכיהן כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה בתחום הכלכלי־פיסקלי, פרש מתפקידו במאי.

ליכט, שטיפל בסוגיות הכלכליות הרגישות ביותר בישראל ב־20 השנים האחרונות, אמר בנאום שנשא זמן קצר לאחר שהודיע על התפטרותו: "תמיד היו התנגדויות לעבודת משרד המשפטים, אבל בשנים האחרונות התפקיד, ועיקר הפעילות שלנו של שמירת סף, קידום אינטרס הציבור וזכויות אדם, נתפסים בקרב קהלים הולכים וגדלים - כולל בכנסת ובממשלה - כלא לגיטימיים".

לצד המוחלשים, יש את הנעלמים. למשל, נציב שירות המדינה - מנהל כוח האדם בשירות המדינה. התפקיד הקריטי הזה אינו מאויש כבר יותר משנה, שיא כל הזמנים. בינתיים, ממלא אותו באופן זמני אהוד פראוור, עובד ותיק במשרדו של נתניהו.

השפעתם של נציב שירות המדינה והיועצים המשפטיים על הגירעון, תקציב הביטחון וההוצאה האזרחית אינה ישירה, אך עדיין דרמטית. הנציבות והנציב, שמנהלים את הליך האיוש של תפקידים בכירים, אמורים לדאוג לכך שהאנשים הראויים ביותר ישבו בצמתי ההשפעה הללו. באשר ליועצים המשפטיים, אלה יכולים למנוע דיונים, ליזום דיונים ולדרוש הסברים על החלטות שצפויות להתקבל. בלעדיהם, הליכי החקיקה מופקרים לידי נבחרי הציבור.

תפקיד קריטי נוסף שמאויש על ידי ממלא מקום הוא מנכ"ל משרד ראש הממשלה. המנכ"ל הזמני הוא איש אמונו ומקורבו של נתניהו יואב הורוביץ.

קודמו בתפקיד אלי גרונר, שנחשב לעובד ציבור מסור, עזב במפתיע לפני שלושה חודשים. גרונר, שלא נחשב מקורב לנתניהו, היה מנודה בלשכת ראש הממשלה וגורמים בסביבת נתניהו דאגו להציגו כאיש חלש.

בדומה למנכ"לי המשרד לפניו הראל לוקר ואייל גבאי, גרונר דאג לשמור על המסגרות התקציביות. בין היתר, הוא קידם את חוק הנומרטור, שנועד לדבריו "לא לאפשר לפזר הבטחות בלי להצביע על מקור תקציבי ולהיכנס לחוב שלא נוכל לצאת ממנו".

גם קודמו בתפקיד גבאי, שסומן כאויב מספר אחד של מערכת הביטחון, פעל באותו כיוון: "חייב להיות קיצוץ במערכת הביטחון", אמר. "הסיבה שתמיד מנשבות רוחות מלחמה ביולי היא כי זו בדיוק התקופה שמכינים את התקציב לשנה הבאה".

רה"מ בנימין נתניהו ושר האוצר כחלון. עסוקים בכלכלת בחירות, צילום: אלכס קולומויסקי רה"מ בנימין נתניהו ושר האוצר כחלון. עסוקים בכלכלת בחירות | צילום: אלכס קולומויסקי רה"מ בנימין נתניהו ושר האוצר כחלון. עסוקים בכלכלת בחירות, צילום: אלכס קולומויסקי

רוח המפקד

 

לצד המושתקים והנעלמים, יש את אלה שפשוט עושים את מה שהבוס אומר, בתקווה שירוויחו כמה נקודות פוליטיות.

מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד הסביר בסוף השבוע האחרון שהתוספת לביטחון לא מהווה בעיה תקציבית. באב"ד הגדיל ואמר כי התוספת לא מפרה את ההסכם בין כחלון לשר הביטחון לשעבר משה יעלון, שלפיו מערכת הביטחון תקבל המון כסף בתמורה לשקט תעשייתי עד 2020.

אלא שההפתעה האמיתית מגיעה מכיוון פרופ' אבי שמחון, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה. המועצה הזאת, שאותה ייסדו פרופ' מנואל טרכטנברג ופרופ' יוג'ין קנדל כגוף מקצועי לחלוטין, שינתה כיוון תחת שמחון.

בסדרה של ראיונות שהעניק בשבוע האחרון, שמחון הצהיר שלצורך מימון התוכנית של נתניהו יש לפתוח את התקציב, להגדיל את הגירעון ולהימנע מהפחתת תקציבים אחרים - הפוך מכל מה שקודמיו בתפקיד אמרו אי פעם. בנוסף, שמחון הסביר באותם ראיונות כי דעתם של פקידים בכירים שמתנגדים לתוספת אינה רלבנטית ורמז כי קולם לא צריך להישמע בשלב זה.

שמחון, אגב, ניסה ב־2012 להיבחר לרשימת הליכוד לכנסת, אבל הגיע רק למקום ה־53.

האחראי העיקרי למצבה של ההנהגה הכלכלית של ישראל הוא נתניהו, שמנהל מלחמה בשומרי הסף הכלכליים. בתחילת הקדנציה הוא עוד טרח להסתיר את המאבק הזה, אולם נראה שהתמריץ לעשות זאת מאחורי הקלעים נעלם.

אלא שבעבר הלא רחוק, נתניהו בעצמו היה שומר הסף האולטימטיבי של כלכלת ישראל. ביולי 2012 ובאפריל 2014, בתפקידו כראש הממשלה, הוא תמך בעלאת מסים. ב2012, אז הגירעון יצא מכלל שליטה והמשק היה בסכנה, הוא הוביל את המהלך הזה בעיצומה של תקופת בחירות.

נתניהו הנוכחי היה מנטרל את נתניהו הקודם וגם היה מפטר את נתניהו שר האוצר, שב־2003 הפחית את החוב, חתך את הגירעון ואפילו דרש להקטין את התקציב הביטחון.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות