חקר ביצועים: השבוע של זיהום המים, מכירת סודהסטרים והחופש הגדול

נתניהו: בשירות השירות החשאי

ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע כי מעתה תקציב הביטחון יהיה 6% מהתוצר, בלי קשר לגובה התקציב הכולל, כך שהוא יגדל בכל שנה ב־4-2 מיליארד שקל. מלבד הפגיעה בהוצאה האזרחית והגדלת הגירעון, יש כאן שחיקה נוספת של השקיפות, קונספט שממילא לא ממש קיים בנוגע לתקציב הביטחון. אין דרך לדעת, למשל, אם השינוי נגזר מכך שהצבא ביקש עוד תוספת, בניגוד להסכם יעלון־כחלון. וחמור מכך: נתניהו הדגיש שהתוספת תשרת גם את המוסד והשב"כ. אחרי שכבר הגדיל דרמטית את תקציבי השירותים החשאיים (הם כמעט הוכפלו, ככל הידוע), יש לנו כעת ראש ממשלה חזק שמזרים עוד מיליארדי שקלים לא שקופים לגופים החשאיים הנתונים למרותו. וזה בהחלט מטריד.

אורי תובל

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

בנימין נתניהו | צילום: אלכס קולומויסקי

החופש הגדול: הגיע הזמן לחקור

מחקר חדש של בנק ישראל מצא שהפחתת הקצבאות הביאה לעלייה משמעותית ביציאה לעבודה של הורים במשפחות מרובות ילדים. הממצאים חשובים, אבל לא מרעישים ולא מחדשים. אם כבר בנק ישראל בוחר להתעמק במשולש הכלכלי הנפיץ הורים־ילדים־כסף, כדאי שיחקור את הטלטלה המכונה "החופש הגדול". כמה גדלות ההוצאות של הישראלים ביולי ובעיקר באוגוסט, על קייטנות, נופשים, בייביסיטר, סרטים, ציוד לבית ספר ובריכות, למשל? לא הגיע הזמן שהבנק המרכזי של ישראל יכמת את הנזק למשק שגלום בחודשיים האלה, ואת השחיקה שהם יוצרים במצבן הכלכלי של משפחות (בהכנסה הפרמננטית שלהן)? לא כדאי להתחיל לחשב, ולהציג למקבלי ההחלטות, נתון קשיח שאומר כמה כסף ייחסך אם יקצרו סוף סוף את החופש הגדול?

אדריאן פילוט

צילום: שאטרסטוק

זיהום המים: כפני הממשלה

זיהום במעיין הזכיר השבוע עד כמה הממשלה מזניחה את הציבור. מילא ש"השמפניה של הטבע" זכתה למכה תדמיתית, אבל מה עם משק המים כולו, שסובל מתת־השקעה ומאזהרות שלפנינו משטר מים של צנע? זה מאפיין לא רק את המים אלא את כל התשתיות: תכנון קצר רואי, שליפות מהמותן והתעלמות מבעיות עמוקות וידועות. ישראל מתייבשת? נקים עוד שני מתקני התפלה, באיחור דרמטי. אין גז? נלך על חיבורים, בלי לתכנן שימוש מושכל. יש פקקים? נשקיע ברכבות, שעד שיעבדו כבר לא מאוד יועילו. ממילא כל אלה ייכנסו לפעולה רק בעשור הבא, וזו תהיה בעיה של מישהו אחר. אם כבר פרויקטים ארוכי טווח, רצוי שהם יהיו יעילים וחכמים; הדור הבא יעמוד בנדוניה הזאת. אבל כך נראית הנהגה של מלא משילות, ואפס אחריות.

ליאור גוטמן

מנכ"לים אחרים: עם אג'נדה עד האקזיט

ביום שבו פפסיקו הודיעה על קניית סודהסטרים ב־3.2 מיליארד דולר נסגרה סופית עסקה אחרת, זו שבה סיילספורס קנתה את דאטורמה ב־850 מיליון. אלה עסקאות בענפים שונים לגמרי (משקאות לצריכה המונית מול ניתוח נתונים דיגיטליים עבור משווקים), אבל יש ביניהן דמיון שכדאי להתעכב עליו. את סודהסטרים מנהל דניאל בירנבוים, את דאטורמה רן שריג. שניהם בוגרי קורס חובלים, ובעיקר — שניהם מרבים להשמיע עמדות בנושאים חברתיים ואף פוליטיים ולפעול לקידום האג'נדות שבהן הם תומכים. בירנבוים יצא לאחרונה נגד אפליית ההומואים בפונדקאות, התנגד לגירוש הפליטים ומעסיק פלסטינים ובדואים (אבל גם ספג ביקורת על יחס החברה לעובדים). גם שריג הוביל את החברה לתמוך במאבק על הפונדקאות, והיה מהפעילים הבולטים במחאה נגד גירוש הפליטים. בעולם הניהול הישראלי, שבו המנכ"לים נוטים ללכת על ביצים ונראים כאילו אין להם בכלל שום עמדה, בירנבוים ושריג הם חריגים. מתברר שזה לא מפריע לעסקים.

מאיר אורבך

מימין: רמון לגוארטה מנכל פפסיקו ודניאל בירנבאום מנכ"ל סודה סטרים | צילום: עמית שעל

זבידה: צריך לעלות כיתה

לפני שלוש שנים חברת הנדל"ן כלכלית ירושלים עוד היתה בשליטת אליעזר פישמן, ובמרחק של צעד וחצי מהסדר חוב. מי שהוביל אותה בשנים הקשות ההן היה המנכ"ל דודו זבידה, אבל השבוע התברר שזבידה הוא גם מי שהצליח לאושש אותה. הדו"חות הטריים מציגים חברה רווחית, המניה שלה מטפסת, האג"ח שוב נסחרות בתשואות נמוכות. זבידה הוא לא איש נדל"ן, אלא רואה חשבון; העבודה שלו, לפיכך, התמקדה בבעיות הפיננסיות של החברה. זה עבד מצוין, אבל זה כבר לא מספיק. בשביל לעשות יותר מלהתמודד עם איומים ולשקם את החברה, בשביל לממש בה פוטנציאל גדול יותר, זבידה צריך מעכשיו להוכיח למשקיעים שהוא לא רק פיננסייר, אלא גם נדל"ניסט.

יניב רחימי

דוד זבידה

אירופה ויוון: תגדירו נורמלי

"עשיתם זאת! ברכות ליוון ולעם היווני שסיימו את תוכנית הסיוע הפיננסי", צייץ השבוע נשיא המועצה האירופית דונלד טוסק, עם סיומה של תוכנית החילוץ השלישית של יוון והגדולה ביותר של מדינה אי פעם, בהיקף של כ־290 מיליארד יורו. טוסק שיבח את הסולידריות האירופית שאפשרה את החילוץ הזה, ואחרים באיחוד הדגישו שיוון היא עכשיו "מדינה נורמלית". כך נראית הנורמליות של יוון: 43.6% מהצעירים מובטלים, האוכלוסייה התכווצה ב־3% בגלל הגירה שלילית וירידה בילודה, עיקולי בתים נהפכו לעניין שבשגרה, ראש הממשלה אלכסיס ציפרס אמר לפני חודשיים שהבנקים במדינה "זומבים", ויחס החוב־תוצר יגיע השנה לשיא חסר תקדים ובעייתי של 191.3%. אבל המועצה האירופית עשתה וי, אז הכל בסדר.

תמר טוניק

דונלד טוסק | צילום: אי פי איי

כיבוש הקוטב: הרווח שבשינוי האקלים

הקיץ הזה חם במיוחד גם בחוג הארקטי. טמפרטורות של יותר מ־30 מעלות הקנו לענקית הספנות הדנית מרסק הזדמנות להצליח בניסוי מהפכני: לראשונה היא תנסה להשיט ספינת משא מנמל ולדיווסטוק שבקצה הדרום־מזרחי של רוסיה לקצה הצפון־מערבי של המדינה, לסנט פטרסבורג. הספינה, שיצאה השבוע, אמורה לשוט דרך מיצר ברינג והקוטב ולחסוך שליש מזמן ההפלגה הנדרש בנתיב הרגיל, דרך תעלת סואץ אל הים התיכון ומשם אל האוקיינוס האטלנטי והים הבלטי. השאיפה למצוא נתיב שיט שיקצר את הדרך מאסיה לאירופה אינה חדשה; במאה ה־17, למשל, הספן הנרי הדסון ניסה לעשות בדיוק את זה והגיע למקום שבו נמצאת כיום ניו יורק. עכשיו, אחרי 400 שנה, מהפכה תעשייתית (אחת לפחות) ושינוי אקלים שכבר גובה מחיר כבד בנפש ובכסף, זה אולי סוף סוף יקרה. רק חבל שבדרך לא נגלה יבשת חדשה.

רן אברמסון

קומדיות רומנטיות: הבמה של השינוי

שני סיפורי הצלחה מפתיעים העסיקו את הוליווד בשבוע האחרון: "Crazy Rich Asians", שמוצג בקולנוע, ו"To All the Boys I Loved Before", שמוקרן בנטפליקס. אלה שתי קומדיות רומנטיות שמבוססות על ספרים ושמספרות על גיבורות ממוצא אסייתי. בראיונות שנתנו הבמאי והבמאית הם סיפרו שהקושי העיקרי שעמד בדרכם היה ההתעקשות של האולפנים להלבין את הקאסט; הם סירבו כמובן, וגם הלכו על קאסט לא ממש מוכר. כעת ההצלחה של שני הסרטים (הראשון הכניס 36 מיליון דולר בפחות משבוע, הפתיחה הטובה ביותר לקומדיה רומנטית זה שלוש שנים) יכולה לשנות את היחס של כל התעשייה לעוד מיעוטים. וזה לא מפתיע כשחושבים על ההיסטוריה של הז'אנר הרומנטי בספרות ובקולנוע: הוא הראשון, וגם כיום כמעט היחיד, שמתמקד באנדרדוג — בנשים באופן כללי ובסיפורי סינדרלה באופן ספציפי, ועכשיו הרחבה אתנית של העניין היא טבעית למדי.

הגר רבט