המאיירת שהפכה שיר של מרים ילן שטקליס לספר

המאיירת איה גורדון נוי אוהבת מאוד לקרוא ספרי ילדים ואת מרים ילן שטקליס היא אוהבת במיוחד. הספר “יש לי סוד” היה מהפופולריים על מדף הספרים שלה ובתוכו השיר “מעשה בילדה בודדה” הנפתח במשפט “ירח, ירח, ספר לי סיפור”.

לרגל יום הולדתה ה־118 של ילן שטקליס שיחול בספטמבר היא זכתה להגשים חלום ולהפוך את השיר־סיפור לספר מלווה באיורים המשווים ליצירה הקלאסית אווירה רעננה ואופטימית.

הספר “מעשה בילדה בודדה” רואה אור בימים אלה בהוצאת דביר בעריכת יעל גובר. אחרי שאיירה עשרות ספרים בהם “איפה מתחבא הצחוק” של שולה מודן ו”נונה ומחק האוויר” מאת אורית גידלי, הרגישה גורדון נוי בשלה להציע בעצמה את היצירה של ילן שטקליס לאיור.

איה גורדון נוי. “כילדה מאוד אהבתי להיות לבד ורק חיכיתי לזה" | דנה טל שגב

“בתור מאיירת, כל הזמן דגדג לי גם לכתוב, וחיפשתי טקסטים שירגשו אותי”, מספרת גורדון נוי. “בסוף אני תמיד חוזרת אל מרים ילן שטקליס כי יש בה משהו שפורט לי על נימי הרגש, אני קוראת את השירים שלה והגרון חנוק, אני משחזרת את חוויות העלבון שיש בילדות”.

בהוצאת הספרים לא התלהבו בהתחלה מהרעיון מאחר ומדובר כביכול בשיר עצוב על ילדה שנשארת לבד, אבל גורדון נוי המשיכה לאייר לעצמה.

“החוויה שלי היתה שזה אומנם לא שיר שמח אבל הוא גם לגמרי לא עצוב. אני כילדה מאוד אהבתי להיות לבד, יש בלבד הזה של ילדים עולם של פנטזיה וזה הצית לי את הדמיון. האיורים של צילה בינדר בספר המקורי לא סיפקו אותי והרגשתי שיש שם עוד הרבה מה לספר. מהר מאוד הגעתי לקונספט שהילדה לא זזה מהבית והכל קורה בראש שלה ובניתי את הכל סביב הכורסה בסלון. רציתי לעגן את זה במשהו מציאותי ויומיומי שכל ילד נתקל בו ומשם לצאת כל פעם לפנטזיה”.

שיעמום לפיתוח הדמיון

גורדון נוי (46) היא בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, זוכת פרס יוסי שטרן לאיור וציון לשבח במסגרת פרס מוזיאון ישראל לאיור ספרי ילדים על הספר “אלף בית” על פי שירה של נעמי שמר.

הספר של מרים ילן שטקליס

היא אם לארבעה בנים והכורסה מהספר קיימת באמת בסלון ביתה. עוד אלמנט שלקוח מחייה האישיים הוא הילדה. “לקחתי את עצמי גם מבחינה ויזואלית, הייתי ילדה עם שתי צמות, היו לי שלושה אחים אבל מאוד אהבתי להיות לבד ורק חיכיתי לזה. להיות לבד זה לא רע, זה לבד עם עצמי במובן הטוב של המילה”.

גם כאמא חושבת גורדון נוי שזה טוב שילדים לפעמים משתעממים ובוהים כי זה מפתח אצלם את הדמיון. “אצלנו בבית הכורסה היתה תמיד מקום לפתח את הדמיון, היא לפעמים היתה ספינה והיו בה סערות, או בית על העץ, וכל ילד לקח אותה לעולם שלו. הכורסה היא מקום מגן שנותן תחושת ביטחון ומתוכה אפשר לעוף על כנפי הדמיון, כך גם בחרתי לאייר את השיר”.

סגנון העבודה שלה הוא בטכניקה של מסגרות וקולאז’. “אני מתכננת את האיור בקווים מאוד כלליים וכך אני יכולה לשחק ולהזיז דברים, לעשות חיבורים חדשים ולשחק עם החומרים עד שאני מגיעה למקומות שמפתיעים אותי”.

בדרך כלל היא מאיירת בעזרת המחשב אבל הפעם התהליך היה שונה. “הפרויקט הזה ידני לחלוטין מה שאפשר לי להיות הרבה יותר אינטואיטיבית. העבודה היתה מהבטן ומאוד כיפית. אני מאוד אוהבת לעבוד ידני ומרגישה לפעמים שהמחשב מוציא את הנשמה של האיורים. עברתי תהליך עם הספר הזה ובשנתיים האחרונות אני מחפשת ללכת יותר עם האמת האמנותית שלי וללכת יותר על איכות מאשר על כמות”.

דני והסבון שבכה מאוד

גורדון נוי מאוד רוצה לפתח את תחום הכתיבה שלה. “יש לי במגירה כמה טקסטים והתחלות אבל זה לא מספיק בשל ולכן הלכתי חצי דרך ולקחתי טקסט שאני מאוד אוהבת. מרים מצליחה לשחזר את הרגש המאוד ראשוני ולא מעובד שיש לילדים שאני מאוד מזדהה איתו. יש המון שירים שהיא כתבה לילדים קיימים כמו נורית או דני, אבל אומרים שהשיר הזה הוא על עצמה, על תהליך היצירה כמשוררת ואיך היא מגיעה להשראה ולסיפור”.

לילן שטקליס לא היו ילדים ויחד עם זאת היא כתבה כמה משירי הילדים היפים והמרגשים, בהם “הסבון בכה מאוד”, “בובה זהבה” ו”דני גיבור”. “כנראה שככה היא שימרה את הילדות שלה”, מסכמת גורדון נוי, “עם כל התחושות הלא מעובדות של ילד. אולי כי היא לא הפכה למבוגר האחראי היא נשארה שם. היא כתבה את השיר על עצמה, על הבדידות”.