מדיניות ההסתרה: לסכסוך בין הממשלה ומיקרוסופט יש סוף ידוע מראש

הגולשים בטוויטר לא התרשמו מהודעת משרד האוצר לפיה הופסק המשא ומתן עם מיקרוסופט לחידוש ההסכם לאספקת תוכנות החברה למשרדי הממשלה. אף שהפסקת המו"מ בידי מינהל הרכש הממשלתי מאיימת על הסכם בשווי 100 מיליון שקל, למשתמשים בטוויטר היה כבר ברור איך זה ייגמר: "הרבה לפני שהמדינה תעבור לחלופות למוצרי מיקרוסופט יהיו שלום עם כל הערבים, תחבורה ציבורית בשבת ונישואים אזרחיים", כתב @TheMokagi. "אני יכול להרגיע אותך. בכל חידוש מתנהלת מלחמת כיפוף ידיים כזו. זה חלק מהמו"מ", הוסיף @LaviShiffman. ונראה שהם צודקים מאוד.

מיקרוסופט מספקת כיום את כל מערכות ההפעלה, התוכנות המשרדיות והתוכנות לשרתים למשרדי הממשלה השונים. לטענת האוצר, הפסקת המו"מ נובעת מבקשת מיקרוסופט לעבור למודל רישוי חדש שיקפיץ את הוצאות המדינה בעשרות מיליוני שקלים בשנה. אי חידוש ההסכם לא רק ייטול ממיקרוסופט את אחד החוזים המכניסים שלה בישראל, אלא גם יאפשר לממשלה להיכנס לעידן חדש של שימוש במערכות מבוססות קוד פתוח.

מינהל הרכש ורשות התקשוב התחייבו לאתר פתרונות חלופיים, אולם הסיכוי שבסוף הדרך הזו שירותי הממשלה אכן יעברו לעידן חדש פתוח ושקוף הוא קלוש. וזאת לא רק מפני שלמדינה יש אורך נשימה ארוך מאד עד שהיא באמת תידרש להחליף את המערכות של מיקרוסופט.

האמת היא שלמדינת ישראל, או לכל הפחות לגופי השלטון שלה, אין אינטרס אמיתי להחליף את מערכות התוכנה. מדובר בהליך מורכב שדורש תכנון אסטרטגי ארוך טווח וידרוש תקציבים מיוחדים - בין היתר, לצורך הכשרה מחדש של עובדים והתמודדות עם תקלות לא צפויות. זה אתגר שכדי להתמודד איתו נדרשת שותפה גדולה ובעלת אמצעים כמו גוגל, שכלל לא בטוח שהפתרונות המקבילים שלה בכלל מתאימים למשרדי ממשלה.

ייתכן שמערכות קוד פתוח יכולות לענות בצורה טובה על הצרכים של משרדי ממשלה, וגם להביא לחיסכון כספי בטווח הארוך. אולם מעבר למערכות אלו כרוך בוויתורים מסוימים דוגמת הנוחות וההיכרות עם היכולות והתכונות של מוצרי מיקרוסופט. והוא גם צריך משהו אחר וחשוב יותר: רצון לעבור למערכות קוד פתוח והעדפה שלהן על פני מערכות קנייניות. רצון שכזה לא מגיע לבד אלא הוא חלק מתפיסה אידיאולוגית רחבה יותר, תפיסה שרואה בערכים כמו שקיפות, פתיחות ושיתוף ציבור חלק מהותי ויסודי מעבודת הממשל. וזו תפיסה שכיום לא רק שאינה מהווה חלק ראוי מפעילות הממשלה, אלא שאפילו אין לה תומך מובהק שדוחף ומקדם אותה בקרב משרדי הממשלה השונים.

היעדרה של תפיסה אידאולוגית זו ניכר היטב בהבטים שונים של פעילות משרדי ממשלה שונים. למשל, חוק חופש המידע. החוק נוצר על בסיס תפיסה אידיאולוגית שהמידע הממשלתי, פרט למקרים יוצאי דופן, צריך להיות פתוח וגלוי לציבור. בפועל, מרבית גופי הממשלה מנצלים אותו כדי לעכב, לדחות ולהשהות הנגשת מידע מבוקש, לפעמים תוך התעלמות מבישה מהחוק שמאלצת גופי חברה אזרחית לפנות לבתי משפט.

בינתיים, יוזמות אחרות כמו ממשל פתוח לפתיחת והנגשת מאגרי מידע לשימוש מפתחים, נמקות לאור חוסר רצון מובהק מצד משרדי ממשלה לשתף עמן פעולה באופן מלא. כך, באתר data.gov.il מצויה גישה לפחות מ-600 מאגרי מידע - פרומיל מהמידע העצום והמעניין שמחזיקים משרדי ממשלה. חלקם מספקים מידע לא מהותי כמו "סניפים של בנקים" או פירוט חברת שמספקות שירותי השכרת רכב. אחרים פשוט לא מעודכנים או בעלי רלוונטיות איזוטרית, למשל שערים ממוצעים של מטבעות יציגים מ-2001. אפילו מהלכי דגל כמו פרסום הקוד של אתרי ושירותי ממשלה שונים לא יצרו עדיין אימפקט רחב, ובינתיים רק משרד התיירות הצטרף לרשות התקשוב ופרסם את מאגרי המידע שלו בקוד פתוח.

שינויים, ככל שישנם, הם אטיים ומסורבלים. לא פעם משרדי הממשלה נדחפים אליהם כשהם צורחים ורוקעים ברגליים אחרי לחץ והצקות בלתי פוסקות מצד עמותות כמו הסדנא לידע חברתי או התנועה לחופש המידע. הקוד הפתוח, כאידאולוגיה וכשאיפה, לא מהווה חלק מערכי הליבה של מדינת ישראל. וכשזה המצב, ברור לכולם שההכרזה על הפסקת המגעים עם מיקרוסופט היא רק חלק מהמשא ומתן ולא עלייה על דרך חדשה ופתוחה.