אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
יוני רועה מסלסל ומבקר את היוצרים צילום: דורון עדות

יוני רועה מסלסל ומבקר את היוצרים

בתוך ים של יצירה והופעות, גם עם שלומי שבת ושריד חדד, ממשיך יוני רועה לבקר את הכותבים הצעירים הפעילים היום: “אין חוכמה בטקסטים ואין עומק"

27.08.2018, 08:22 | אלעד בילו

“אני יותר מדי עסוק בשביל להיעלם”, צוחק המוזיקאי יוני רועה כשהוא נשאל לאן נעלם. “אני עובד, מופיע כל הזמן. זה שאני לא על המסך לא אומר שנעלמתי. אנשים היו רגילים לראות אותי בכל שבוע בטלוויזיה, פתאום לא רואים אז חושבים שנעלמתי. אז לא, אני חי וקיים”.

יותר מכך, הוא ממש עסוק. הוא כותב בלי סוף - שני שירים שכתב לשרית חדד, למשל, עתידים לצאת בקרוב - ונמצא בעצמו רגע לקראת אלבום חדש שעליו עבד בארבע השנים האחרונות. הוא גם הפיק ועיבד מוזיקלית את המופע האחרון של שלומי שבת וכעת עובד איתו על אלבום חדש. ובעיקר הוא מופיע המון.

יוני רועה, צילום: דורון עדות יוני רועה | צילום: דורון עדות יוני רועה, צילום: דורון עדות

רק לפני שבוע אירח את שימי תבורי וחיים משה בחיפה, וביום חמישי יארח בירושלים את אביהו מדינה, זהבה בן, ניסים סרוסי ועוד במופע “סלסול ישראלי” שיחבר בין מזרח למערב ושבו יבצעו קלאסיקות מכל הזמנים. ”מתחילים ב’ערב של שושנים’ וזה מגיע עד ל’מהפכה של שמחה’”, אומר רועה. ההפקה היא של אגף התרבות והאמנויות בעיריית ירושלים (כניסה חופשית).

באך, לד זפלין, תמוז

לתוך כל העשייה הזו תוסיפו את “גולת הכותרת, אחת הגאוות הגדולות”, כהגדרתו, בית הספר ”סיטאר” למקצועות המוזיקה שהקים בנתניה, עיר ילדותו ומגוריו, שאותו הוא מנהל.

“לפני כמה שנים באתי למרים פיירברג, ראשת העיר נתניה, ואמרתי לה שכשהייתי ילד היתה לי בעיה”, הוא מספר. “רציתי ללמוד מוזיקה והמקום היחיד שהיה ונשאר עד היום זה הקונסרבטוריון. הפגישה הראשונה היתה עם מורה רוסי. באתי עם הגיטרה והוא מתחיל להחדיר לי לראש מוזיקה קלאסית - באך ומוצארט. אחרי חצי שנה אני מבקש להגיע לרוק, ללד זפלין, לדיפ פרפל, לתמוז, לחלונות הגבוהים, ונאמר לי ש‘אין דבר כזה, יש רק קלאסי’. עברו השנים, ברוך השם הצלחתי בתחום, אז אמרתי לראשת העיר שאני רוצה לפתוח בית ספר. יהיה בו מסלול קלאסי קצר אבל מיד אחר כך יהיה אפשר ללמוד בו ג’אז, רוק, אר־אנ־בי, הכל. יש לי שיטת לימוד קצרה ועניינית ואנחנו כבר חמש שנים על המפה. המקום הזה הוא סגירת מעגל”.

אביהו מדינה , צילום: יובל חן אביהו מדינה | צילום: יובל חן אביהו מדינה , צילום: יובל חן

אהלן, מה שלומך, יש שיר

בבית הספר שלו רועה מנסה להנחיל גם ערכים וידע למוזיקאי העתיד. ”היום הכתיבה הפכה להיות כמו שיחת טלפון”, הוא אומר, “אהלן, מה שלומך, ויש שיר. אין חוכמה בטקסטים, אין עומק, אין העשרה ספרותית, אין תחכום. מנגד, אני לא יכול לבוא בטענות לדורות שגדלים על ‘האח הגדול’. הכל השתנה, וזה סבבה, אבל צריך שיהיה איזון. בכל זאת, אין דמיון בין הכתיבה של אביהו מדינה, כתיבה נכונה של אנשים שהראש שלהם מלא, לבין הכתיבה היום, של אנשים שאין להם סבלנות. אני לא פוסל את השירים הקלילים האלה, אבל זה לא יכול להיות הטון המוביל של הדור הצעיר”.

רועה (55) כתב אין סוף שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל, והוא גם אחראי לספר “סלסול ישראלי” שיצא לפני עשור וחצי וכולל תווים לשירים ים־תיכוניים ועד היום נחשב למוצר מבוקש ועוסק בהתפתחות המוזיקה הישראלית והים־תיכונית משנות הארבעים ועד היום.

מהו בעצם הסלסול הישראלי?

“רק בארץ מסלסלים סלסולים ערביים, טורקיים או יוונים אותנטיים - כמו שמסלסלים הישראלים, כלומר לא עושים את זה בדיוק כמו שצריך אלא זו האינטרפרטציה שהיא קיבוץ הגלויות שיש באותו זמר. ואז נוצר איזשהו סלסול שמאוד מאפיין אותנו שאין לו אח ורע באזור הים התיכון”.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות