ביקורת הצגה: בין עליונים לתחתונים

את המחזה “אל נקמות” כתב הסופר והמחזאי היהודי שלום אש ב־1906. הוא עלה שנה אחר כך באירופה, ועורר סערה גדולה כאשר הוצג בתחילת שנות העשרים בברודוויי.

אף שצונזרו ממנו קטעים שנחשבו אירוטיים ופרובוקטיביים לתקופה ההיא, התקשורת זעמה והיו כאלה שדרשו מהמשטרה לעצור את כל המעורבים בהפקה בטענה שהיא משמיצה את הדת היהודית.

מדובר בקלאסיקה יהודית, מחזה חתרני המכיל בתוכו את החומרים שמהם מורכבת דרמה טובה. החיבור בין אש, יוצר שלא חסך בביקורת על החברה והדת היהודית, לעיבוד החדש של דני רוזנברג ואיתי טיראן (שגם ביים) הוליד הצגה רווית יצרים, חטאים ותשוקות, כזו שהופכת את הבטן.

“אל נקמות". לחיות בשני עולמות - יהודי למעלה בית בושת למטהצילום: דניאל שריף | צילום: דניאל שריף

זונות במרתף הבית

גיבור המחזה יענקל שפשוביץ’ מנסה לעשות את הבלתי אפשרי ולחיות חיים כפולים בשני עולמות מנוגדים מבחינה ערכית: העולם העליון המייצג את הקודש שהוא הבית, המשפחה, הדת והמצוות, והעולם התחתון המייצג את הטומאה - בית הבושת שהוא מנהל במרתף הבית, עולם אכזר ואפל של סרסורים וזונות.

הוא רוצה לחתן את בתו היחידה הטהורה רבקהל’ה לתלמיד חכם ובכך לגאול את עצמו ואת אשתו (זונה לשעבר) מהכתם שדבק בהם בקהילה ולזכות במחילה. לשם כך הוא רוכש ספר תורה כדי לקבל את ברכת הרב, אולם כשרבקהל’ה מגלה את העולם שלמטה, נרקמת מערכת יחסים בינה לבין אחת הבנות שמשבשת את תוכניותיו של אביה ומובילה לשיאים דרמטיים.

יענקל, שהקפיד להפריד בין שני העולמות, מבין שלעולם לא יוכל לחזור בתשובה ולזכות במחילה (“הקדוש ברוך הוא הוא אל רחום וחנון, אבל גם אל נוקם ונוטר”), עד לרגע שבו הגבולות בין שני העולמות מיטשטשים לגמרי והוא אומר על בתו “היא יורדת למעלה או עולה למטה”. האם באמת אפשר לאחוז בשני העולמות? זו השאלה המשמעותית שעולה מהמחזה.

טיראן יצר תיאטרון במיטבו מלא גוונים ומקצבים, מסעיר רגשית וחזותית השם דגש על הצד האנושי של הדמויות. הוא חידד את הניגוד בין העולם הדתי שמקמץ בחמלה ואנושיות לעולם הזנות המלוכלך, שדווקא בו הבנות מחפשות חום ואהבה. מלאכת הבימוי נעשתה בדיוק ורגישות תוך הקפדה על הפרטים הקטנים. החל מעיצוב הבמה המבריק של ערן עצמון, קובייה מסתובבת מורכבת משתי קומות המייצגות את שני העולמות שנחשפים בהדרגה, התלבושות המרשימות של מוני מדניק, התאורה של נדב ברנע והמוזיקה הערבה לאוזן של דורי פרנס.

מגלה את התשוקה

את דמותו מלאת הניגודים של האב - אלים ומלטף, חוטא וחוזר בתשובה - מגלם אלון דהן במשחק מגוון ונוגע ללב. ג’וי ריגר מצוינת ומרגשת כרבקהל’ה, גם כילדה התמימה והמפוחדת של אבא וגם כאשה צעירה המגלה את המיניות והתשוקה הבוערות בה, כשלצדה אנסטסיה פיין הנהדרת בתפקיד מאנקה היצאנית שכובשת את ליבה. הלנה ירלובה שמגלמת את האם, טובה בעיקר כשהיא מנסה להציל את בתה בכל מחיר, וערן מור מצוין ואגרסיבי בתפקיד הסרסור.

יואב לוי וערן שראל המוכשרים מאוד מייצגים את הצד הרבני, ואורי רביץ מצטיין בסצנה אחת מרגשת במיוחד. את שלוש הזונות מגלמות ירדן ברכה, נטע פלוטניק ומיה לנדסמן, שחקנית יוצאת דופן שמרסקת את הלב. הרגע בו היא פוחדת לישון לבד בלילה מעורר חמלה ואמפתיה לדמותה.