הטיפול הרפואי לפלסטיניות: בג"ץ משרטט גבולות למנופי הלחץ הצבאיים

"האפשרות לעשות שימוש בחולה הזקוקה נואשות לטיפול רפואי מציל חיים, ואשר אין כל טענה כי היא עצמה מעורבת בפעילות נגד מדינת ישראל, כמנוף לחץ אינה תואמת את ערכי מדינת ישראל, ואינה יכולה לעמוד מבחינה משפטית", כך חתם השופט עפר גרוסקופף את פסק הדין של בג"ץ מתחילת השבוע, שביטל החלטה של הממשלה לאסור כניסת חמש נשים, קרובות משפחה של אנשי חמאס בעזה, למזרח ירושלים לקבלת טיפול רפואי בבתי החולים אוגוסטה ויקטוריה ואלמקסאד. הנשים חולות סרטן וזקוקות לטיפול רפואי מציל חיים. הסירוב של שר הביטחון אביגדור ליברמן נועד, לטענת המדינה בבג"ץ, להפעיל על חמאס מנופי לחץ להחזרת גופותיהם של הדר גולדין ושאול אורון והאזרחים הישראלים שנמצאים ברצועה.

פסק הדין מצטרף לשורה ארוכה של עימותים בין בג"ץ לבין הצבא סביב גבולות הפעלת הכוח. הקרוב לענייננו הוא פסק הדין המפורסם בעניין "קלפי המיקוח", שבו הורה בית המשפט העליון לשחרר אזרחים לבנונים שהוחזקו כמנופי לחץ לשחרורם של שבויים ונעדרים. השופטים גייסו את המשפט הבינלאומי ואת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו כדי להציב בפני הממשלה והצבא את האיסור לפגוע בחפים מפשע כדי להשיג מטרות, נשגבות וחיוניות ככל שיהיו.

ואכן, השופט עוזי פוגלמן התייחס בהרחבה לנקודה זו וגייס את המקורות היהודיים, אולי כתגובה לטענות פוליטיות צפויות שלפיהן בית המשפט העליון מעדיף שוב את הערכים הדמוקרטיים על פני היהודיים. "שומה עלינו לזכור", כתב פוגלמן, "את העיקרון שלפיו 'איש בעוונו יישא ואיש בחטאו יומת'. וכדבר הנביא: 'הַנֶּפֶשׁ הַחטֵאת הִיא תָמוּת בֵּן לֹא-יִשָּא בַּעֲוֹן הָאָב וְאָב לֹא יִשָּא בַּעֲוֹן הַבֵּן צִדְקַת הַצַּדִּיק עָלָיו תִּהְיֶה וְרִשְׁעַת רשע (קרי: הָרָשָׁע) עָלָיו תִּהְיֶה' (יחזקאל, יח, כ)".

גם השופט יצחק עמית הביא נימוקים שיהדפו ביקורת אפשרית על פסק הדין: "המדינה לא מתבקשת להעניק טיפול רפואי לעותרות. המדינה לא מתבקשת לממן את הטיפול הרפואי בעותרות. המדינה לא מתבקשת למצוא עבור העותרות מקום לקבלת טיפול רפואי. המדינה לא מתבקשת לפעול להצלת חייהן של העותרות. המדינה לא מתבקשת לאפשר לאדם ממנו קיים סיכון ביטחוני להיכנס לארץ. המדינה מתבקשת אך ורק לא למנוע מהעותרות לקבל טיפול רפואי בבית חולים פלסטיני על חשבון הרשות הפלסטינית".

השופט עוזי פוגלמן. גייס את המקורות היהודיים לכתיבת פסק הדין | צילום: אוהד צויגנברג

הסיפור הזה משיק להחלטה נוספת של בג"ץ המצויה כיום בדיון נוסף בבית המשפט העליון – האיסור להשתמש בגופות מחבלים לצורכי משא ומתן. השופט יורם דנציגר, בדעת רוב, הצליח להרגיז את שרת המשפטים איילת שקד כשאסר על הצבא להשתמש בהוראה כללית המסמיכה אותו להורות על קבורת גופות כמנוף הפעלת לחץ במשא ומתן. בדיוק כמו שהצבא השתמש בזמנו בחוק המעצרים המנהליים כדי להחזיק אזרחים כבני ערובה וקלפי מיקוח.

שר הביטחון אביגדור ליברמן. שיטה פסולה | צילום: אוראל כהן

ההחלטה הנוכחית מתכתבת בעקיפין עם פרשה נוספת: התיקון לחוק ההתאזרחות שמונע מפלסטינים תושבי ישראל להביא לישראל חתנים וכלות מהשטחים. הדיון התמקד באיסור הגורף שמונע את זכות היסוד להקמת משפחה, בלי שיוקם מנגנון פרטני שיבחן את הסיכון שנשקף מהחתן/כלה הספציפיים. דעת הרוב הכשירה על חודו של קול, חמישה נגד ארבעה, את האיסור הזה. בפסק דין זה השרה שקד מקפידה לנופף כנימוק למה צריך לשנות את ההרכב ואת הדנ"א של בג"ץ, שרק על חודו של קול בודד מנע קטסטרופה דמוגרפית וביטחונית לשיטתה.

ביטול האיסור על כניסת הנשים החולות הוא תת־פרשה בעימותים הגדולים האלה על גבולות הלחץ והכוח שבסמכות הצבא להפעיל: החזקת בני ערובה כמנוף לחץ במשא ומתן, פיצוץ בתים של בני משפחת מחבל שאינם קשורים למעשיו, האיסור על הבאת בני זוג, שימוש בגופות מחבלים כאמצעי מיקוח, ועתה מניעת הטיפול בנשים. "אין בכוחה של התכלית הראויה לקדם השבת שבויים ונעדרים ישראלים המוחזקים על ידי ארגון חמאס כדי להצדיק הסדר השולל אפשרות לקבל טיפול רפואי מציל חיים בישראל מבן משפחה של איש חמאס", כתב פוגלמן. "ההכרה בקדושת ערך חיי האדם מחייבת כי בקשה להיכנס לישראל לצורך קבלת טיפול רפואי הומניטרי מציל חיים תיבחן באופן פרטני. לא ניתן לסרב לבקשה מסוג זה על בסיס גורף כשמדובר במי שלא נשקפת ממנו סכנה ביטחונית".

על הרקע המזעזע של האלימות הבריונית נגד ערבים בחוף קריית חיים וריסוס הגז על המשפחה הדרוזית בנתב"ג, טוב לקרוא גם את פסק הדין הזה שמלמד שבג"ץ נותר אקטיביסטי בהגשמת ערכים הומניטריים, גם כשמדובר בערבים.