מלחמת טראמפ בגוגל: זעם נגד המכונה

1. האישי הוא הפוליטי. דונלד טראמפ צודק. הנשיא האמריקאי גילה השבוע את מה שחלק גדול מהעולם כבר יודע: אלגוריתם החיפוש של גוגל מוטה. כמו מגלומנים רבים, טראמפ בטוח שההטיה הזו מופנית אישית נגדו, כשבפועל השיקולים המרכזיים שלפיהם נבחרות תוצאות החיפוש בפני כל משתמש הן פופולריות, מיקומו הגיאוגרפי, היסטוריית החיפוש שלו ואפילו השעה.

2. הטיה בסיסית. אלא שההתעסקות של טראמפ באלגוריתם מיותרת, כי ההטייה הגדולה ביותר של גוגל בסיסית הרבה יותר. מטרתה המוצהרת של החברה, זו שכתובה ממש מתחת לוגו שלה, היא "לארגן את המידע העולמי ולהפוך אותו לזמין ושמיש אוניברסלית". והמשפט הזה צריך להפחיד את טראמפ הרבה יותר מהתוצאות שהוא רואה כשהוא מגגל את עצמו.

3. חסימת מידע. שיטת הפעולה של ממשל טראמפ היא הקצנה כמעט עד לגבול האבסורד של תנועות פוליטיות שמרניות היסטוריות, ובכלל זה חסימת הגישה למידע. זו אחת הסיבות שבגינן הכנסייה הקתולית התעקשה במשך מאות שנים על קריאת כתבי הקודש בלטינית ולא בשפת המקום של המאמינים.

4. איסור פרסום. כחלק מתפיסה זו אחת הפעולות הראשונות של ממשל טראמפ היתה הגבלה של זמינות המידע לציבור, בין היתר באמצעות הטלת איסורים על פרסום מחקרים רפואיים בגופי ממשל, כמו סוכנות איכות הסביבה האמריקאית. מאז הפכה השליטה במידע לסוג של אובססייה עבור הנשיא, שמרבה לצווח "פייק ניוז" תחת כל עץ רענן, מתקשה לקבל ביקורת ומכנה את העיתונות אויב העם.

5. סיכוי קלוש. הסיכוי שטראמפ יצליח להעביר את הרגולציה שהוא מנופף בה כגרזן מעל ראשה של גוגל קלוש. גם כי הוא מאיים בה כמעט מיומו הראשון בתפקיד וגם כי גוגל צפויה להשיב לו מלחמה שערה. לא סתם היא שפכה אשתקד 18 מיליארד דולר על מאמצי שתדלנות בוושינגטון, יותר מכל חברת טכנולוגיה גדולה אחרת. אם כבר טראמפ מגלה עניין בתוצאות חיפוש ובמספרים הנה אחד חשוב: גוגל היא מונופול ששולט על כ-90% משוק החיפוש המקוון באמריקה. אולי במקום לנסות לתכנת מחדש את האלגוריתם שלה עדיף שהוא יעודד תחרות.