ילדים מפונקים בסין מחמשים את קרב משלוחי המזון

שו רונג, מנהל מותג עסוק בחברת מדיה בבייג‘ינג, מודה שהוא מזמין ארוחות בשליחות כמעט כל יום, בדרך כלל לארוחת צהריים במשרד.

”אני מזמין את כל סוגי האוכל - שיפודים, סלט, סרטני נהרות, דייסת אורז, פיצה ומקדונלד‘ס", אומר שו שעובד באזור העסקי של בייג‘ינג. ”הזמנת אוכל חוסכת לך הרבה זמן. בבייג‘ינג אין הרבה מסעדות שמרוכזות במקום אחד, לכן צריך ללכת ברגל או לעמוד בפקק כדי להגיע אליהן. במסעדה עצמה צריך הרבה פעמים גם לחכות בתור. אז עדיף להמתין במשרד או בבית ולקבל את אותו האוכל“. האפליקציה המועדפת עליו היא מייטואן כי ”יש בה מבחר יותר גדול של מסעדות והמשלוח מגיע מהר יותר“.

גם שיה ג‘יאן ג‘יה, שעובדת בתחום הפקות הקולנוע בבייג‘ינג, מספרת כי היא מזמינה אוכל באפליקציה 3־5 פעמים בשבוע למשרד ועוד פעם אחת לפחות בסוף השבוע בבית. ”בסופי שבוע אני אוכלת לארוחת בוקר את מה שיש במקרר, בערב אני יוצאת עם חברים לאכול ובצהריים אין לי כוח לבשל אז אני מזמינה“, מסבירה שיה. ”ארוחה עולה לי 20־40 יואן (11־22 שקל) בממוצע ואם אני מזמינה הרבה פעמים, אפשר לצבור קופונים והנחות. אני לא רוצה ללכת למסעדה ולשבת לבד, זה לא נחמד. עדיף לאכול בבית מול הטלוויזיה“. האפליקציה המועדפת עליה היא Ele.me (”האם אתה רעב?“ בסינית), שבבעלות עליבאבא, כי יש לה שם כרטיס VIP.

במקום להיגרר למסעדה

רונג ושיה אינם דוגמאות חריגות, אלא מייצגים את הנוהג בקרב בני המעמד הבינוני העירוניים בסין. אחרי שהסינים התמכרו לנוחות של קניות דרך האינטרנט בחסות חברות כמו עליבאבא ו־JD.com, בשנים האחרונות הגיע תורן של אפליקציות הזמנת המזון לתפוס תאוצה. ארוחה משותפת במסעדה היא עדיין הבילוי המשפחתי והחברתי האולטימטיבי בסין, אבל בזמנים פחות חגיגיים הסינים מעדיפים פשוט להזמין אוכל דרך אפליקציה במקום להיגרר למסעדה, שבערים הסיניות הענקיות לרוב אינה קרובה במיוחד. מספר המשתמשים באפליקציות הסיניות למשלוחי מזון זינק פי שלושה בתוך שנתיים בלבד, מ־114 מיליון משתמשים ב־2015 ל־343 מיליון ב־2017. בשנה שעברה גלגל שוק משלוחי המזון הסיני 32 מיליארד דולר.

שליחים של Ele.me מקבוצת עליבאבא | צילום: רויטרס

ההצלחה של אפליקציות השליחויות מתבססת במידה רבה על חוסר הרצון של בני הדור הצעיר בסין לבשל בבית, כשבמקרים רבים הם אפילו לא יודעים איך. לפי סקר שערכה חברת המחקר של ענקית הטכנולוגיה טנסנט ב־2014, 35% מהצעירים ילידי שנות ה־80 וה־90 בסין, אותו הדור של "הקיסרים הקטנים", ילדים יחידים במשפחותיהם שידועים כמפונקים, אימפולסיבים ובזבזנים, העידו כי הם מוכנים לשכור בית ללא מטבח. 7% היו מוכנים אפילו לקנות בית ללא מטבח.

יש לא מעט סיבות אובייקטיביות להתמכר להזמנת ארוחות דרך אפליקציה בסין, והמובילה שבהן היא המהירות הפנומנלית בה מגיע האוכל. ארבע ההזמנות האחרונות שעשיתי ממסעדות שונות בבבייג‘ינג דרך אפליקציית מייטואן הגיעו בממוצע תוך 33 דקות מרגע התשלום. השיא נרשם עבור נודלס שהזמנתי ב־22:30 והגיעו תוך 16 דקות בלבד.

מהגרי עבודה עניים

מאחורי המהירות הפנומנלית הזו עומד צבא ענק של מאות אלפי שליחים הרכובים על טוסטוסים חשמליים, שבסין לא דורשים אפילו רישיון נהיגה. הרוב הגדול של השליחים הם מהגרי עבודה שמגיעים מחלקים עניים יותר של סין לערים הגדולות. הם עובדים משמרות ארוכות שמגיעות עד ל־12 שעות והמשכורת שלהם עומדת על כ־5,000 יואן בממוצע (730 דולר), עדיין גבוה ממה שיוכלו להרוויח במחוז הבית שלהם. שכר השליחים נקבע על פי מספר הארוחות שהם מעבירים, כשאיחורים וחוות דעת שליליות מהלקוח מובילות להורדה בשכר. האפליקציות הסיניות להזמנת ארוחות מאפשרות ללקוחות לעקוב בזמן אמת אחר מיקום השליח מרגע ההזמנה ועד המסירה, כך שאין להם ממש אפשרות להתבטל. בסין אין טעם לנסות לתפוס סמול טוק עם השליחים, שמגישים את השקית ורצים במהירות הלאה, כשהם בודקים בסלולרי, תוך כדי רכיבה על הקטנוע, את פרטי האיסוף הבאים.

ויש גם את עניין המחיר. לפי השוואה שביצע גולדמן זאקס, עלות ארוחה ממוצעת המוזמנת בשליחות עומדת בארה“ב על 22.3 דולר, לעומת 6.4 דולרים בלבד בסין. דמי המשלוח עומדים על 4.1 דולרים בממוצע בארה“ב מול 0.8 דולרים בממוצע בסין. במחירים כאלה זול יותר להזמין אוכל מאשר לבשל בבית, במיוחד כשמדובר במשק בית קטן של אדם יחיד או זוג. אלה נפוצים יותר ויותר בעידן בו גיל הנישואים וגיל הולדת הילדים בערים הסיניות רק עולה. עלות המשלוח הנמוכה ממילא בסין, נמצאת בימים אלו במגמת ירידה נוספת. זאת בעקבות המלחמה על השליטה בשוק משלוחי המזון שמנהלות Ele.me ומייטואן, שתי האפליקציות הגדולות להזמנת ארוחות. כמו רוב מאבקי השליטה בשוק הסיני, גם כאן מדובר בקרב יצרי ומדמם.

באפריל השלימה עליבאבא את רכישת מלוא המניות ב־Ele.me בעסקה שהעניקה לחברה שווי של 9.5 מיליארד דולר ומיד היא עברה להתקפה.

Ele.me הודיעה כי תשקיע 3 מיליארד יואן (443 מיליון דולר) במהלך הקיץ הנוכחי בשיווק ובהנחות ללקוחות במטרה להגדיל את נתח השוק שלה. בשבוע שעבר פרסמה Ele.me כי השלימה גיוס של 3 מיליארד דולר בהובלת סופטבנק היפנית, מה שמבטיח לה עוד מזומנים כדי לכבוש נתח שוק.

גם אופניים שיתופיים

המטרה המוצהרת של Ele.me היא להגיע לנתח שוק גבוה מ־50%. כיום מייטואן, שנתמכת על ידי ענקית הטכנולוגיה הסינית טנסנט, שולטת ב־59% מהשוק לעומת 36% ל־Ele.me. אולם נראה שהתזמון של המתקפה של עליבאבא לא מקרי. מייטואן־דיאנפינג, החברה־האם של אפליקציית מייטואן, שעוסקת גם בהזמנת מלונות ונסיעות ואופניים שיתופיים, עומדת לפני הנפקת ענק בבורסת הונג קונג החודש לפי שווי של 50־55 מיליארד דולר. לקראת ההנפקה פרסמה מייטואן את דו“חות 2017 שגילו כי על אף העלייה המהירה בהכנסות, החברה רשמה הפסד של 2.9 מיליארד דולר בשורה התחתונה. המתקפה של עליבאבא נועדה להבהיר למשקיעים כי למייטואן, שתצטרך גם היא להעמיק את ההנחות, ייקח עוד זמן רב להגיע לרווח.

לא מדובר רק במאבק עסקי, כי אם גם בסגירת חשבון. בעבר השקיעה עליבאבא במייטואן, אך לאחר שהאחרונה החליטה להתמזג עם דיאנפינג, שנתמכה על ידי טנסנט, מבלי לקבל את האישור של עליבאבא, החליטה החברה של ג‘ק מא לשנות כיוון ולהשקיע ב־Ele.me. הקרב בשוק משלוחי האוכל הוא למעשה עוד מערכה אחת בהתגוששות בין שתי חברות העל של הכלכלה הסינית, טנסנט ועליבאבא, שידן כמעט בכל. מפינטק דרך תחבורה ועד לשליחויות מזון.

בלא קשר לזהות המנצחת במאבק על שוק משלוחי המזון, מפסידה אחת כבר יש - הסביבה. בעוד סין עושה צעדים משמעותיים בכל הנוגע לצמצום ממדי זיהום האוויר, הפופולריות האדירה של משלוחי המזון יוצרת אתגרים חדשים. בדיקה שערך ארגון גרינפיס מצאה, כי כל ארוחה בשליחות מגיעה בממוצע עם 3.27 כלים מפלסטיק לא מתכלה. ואם זה לא מספיק, להר האשפה הזה צריך להוסיף עוד כ־20 מיליון יחידות של צ‘ופסטיקס חד־פעמיים מעץ שנשלחים עם ההזמנות מדי יום, שזה שווה ערך ל־6,700 עצים.