דניאל סלומון: "לא אוציא עוד אלבום"

“השנה שלנו התחילה בטרגדיה קשה שעברנו במשפחה”, משחזר המוזיקאי דניאל סלומון איך חייו השתנו בסוף אוגוסט שעבר, “האחיין שלי, לייל סלומון צוקר, שהיה קולנועון ומוזיקאי מאוד מוכשר, נפטר בגיל 27. בשנה הזאת, מהקיץ הקודם ועד לזה, ניסיתי ללמוד לחיות בלעדיו. הוא היה מאוד קרוב אליי ומאוד אהבתי אותו, זה אובדן כבד שמשנה את החיים ואת כל הפרספקטיבה”.

אבל השנה שלו לא הכילה אך ורק עצב, כיוון ש”בהמשך אותה שנה גם התחתנתי, אז זו מין טלטלה כזאת בין מוות לחיים, בין אופל גדול לשמחה גדולה”. את התחושות האלה הוא מעביר עתה דרך שיר חדש בשם “האם”, שיר שהוא מעין “שאלה קיומית שאתה שואל את עצמך אחרי שאתה נמצא בכאב וגעגוע גדול ותחושה של בדידות — איך אתה מרים את עצמך להאמין שיבואו גם ימים אחרים, שהעתיד צופה גם ימים ורגעים טובים?”, מסביר סלומון.

הזמר והיוצר דניאל סלומון | צילום: טל שחר

במקביל, זכה סלומון לשנה של עשייה מוסיקלית אינטנסיבית בתיאטרון ובטלוויזיה: הוא כתב והלחין את המוסיקה לסדרת הנוער “כפולה” בכיכובה של נועה קירל (“זה היה כיף להתמסר לזה, פתאום ככה להיזרק לכתיבת שירים לעולם אחר לחלוטין של פופ נערי”), כתב את המוסיקה להצגה “השקר” (בית לסין) בבימויו של ליאור אשכנזי וממש בימים אלה הוא מועמד לפרס אופיר על המוזיקה שכתב לסרטו של ינקול גולדווסר “שרוכים”. בנוסף, הוא עובד על הופעה מיוחדת לפסטיבל הפסנתר באוקטובר עם דנה עדיני ובן ארצי. “הופעת שירי ילדים, לראשונה בחיי”, הוא אומר.

לסלומון (44) כבר ארבעה אלבומי אולפן (פלוס מיני אלבום שיצא בשנה שעברה) ואלבום אוסף מהופעה, והוא אחראי על להיטים כמו “עדיף” איתו פרץ בתחילת העשור הקודם, “רבות הדרכים” ו”אהבה”.

בהתחלה הושמעת בלי סוף, מאז הרדיו פחות מתייחס. מאוכזב?

“זה מורכב. לא נעים אם הרדיו באופן כללי פחות מפרגן, אבל אני הרדיו משתנה והרשת מתחילה להשתלט עלינו. מתחיל תהליך שינוי דורי של אנשים שחיים וניזונים מהרשת, שינוי מהותי של כל המדיה בכללותה שקשור בשינוי הרגלי הצריכה ושינוי הרגלי האזנה. העניין הוא שאמנים כמוני אנחנו בקו התפר הזה שבין העולם הקודם לעולם הזה — אז גם הקהל שלנו נמצא על קו התפר יחד איתנו ולכן זה לא פשוט”.

וכך, השיר החדש הוא לא ראשון מתוך אלבום חדש כיוון שסלומון לא ממש מוצא סיבה לעבוד על אלבום בצורה שהתרגלנו אליה. “מבחינתי עברתי לשלב שבו אני מוציא שירים”, כך סלומון, “וברגע שאני מוצא לנכון אני מאגד אותם למיני אלבום, אני לא מוצא סיבה להוציא אלבום של 12–10 שירים”.