אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מקומות 60-41: מהמצלמה העוקבת ועד אורלי לוי-אבקסיס

100 המשפיעים 2018

מקומות 60-41: מהמצלמה העוקבת ועד אורלי לוי-אבקסיס

וגם: אליוט וסטטארבורד הפכו לאימת שוק ההון המקומי, רגע האמת של שרה נתניהו הגיע, עלייתו ונפילתו של טאיפ רג'פ ארדואן, בשאר אסד - הקאמבק של השנה ויוסף שפירא שידרג את מוסד המבקר ועצבן את הימין

05.09.2018, 00:41 | כתבי כלכליסט

מקום 41: המצלמה עוקבת

המצלמה היא חלק בלתי נפרד מחיינו, המרחב הציבורי מרושת במצלמות ואנו מזמינים אותן לתוך המרחב הפרטי. התוצאה של התיעוד האובססיבי של חיינו פחות אידיאלית מהמצופה

"קפיטליזם המעקב!", זעק ברוס שנייר, מומחה פרטיות מהחשובים בעולם. "לאן שלא תלך תמצא את עצמך כמטרה לאיסוף מידע", הוסיף בעודו נועץ בי מבט חודרני. המוסכמה בקרב משתמשי השירותים הדיגיטליים היא שעידן הפרטיות עבר מן העולם; אבל אם עד כה החדירה לפרטיות הסתכמה בעסקת חליפין של שם וכתובת מייל תמורת שימוש באחסון ענן או במיילים בחינם, המצב משתנה בזכות התפוצה האדירה של אמצעי צילום.

לדירוג המלא של 100 המשפיעים לשנת 2018 לחצו כאן

תיעוד מצלמה בחנות בגדים תיעוד מצלמה בחנות בגדים תיעוד מצלמה בחנות בגדים

בשנות ה־90 החליטה הממשלה הבריטית לרשת את לונדון, ובהמשך את שאר המדינה, במצלמות מעקב. זו היתה הפעם הראשונה ששמו את המרחב הציבורי תחת עינו של אח גדול. את המצלמות האלה, שעד כה היה ניתן לראות רק בבנקים, במוסדות שמורים או בבתי כלא, הפעילו שומרים ושומרות שתפקידם הוגדר כהגנה על הרחוב מפני אלימות. הרעיון התפשט במהירות, וכיום קשה למצוא עיר מערבית גדולה שאינה מרושתת לפחות חלקית במצלמות מעקב ציבוריות.

בסוף שנות ה־90 הושקו הטלפונים הסלולריים הראשונים שכללו מצלמה והביאו אותה לחיים הפרטיים שלנו. המצלמפון הראשון כלל חיישן מאוד לא משוכלל ויכולות צילום

בסיסיות ביותר, אך באמצע שנות ה־2000 הופיעו טלפונים ניידים עם יכולות צילום טובות יותר; ואילו הסמארטפונים, שהופיעו ב־2008, כבר הציגו יכולות צילום משוכללות וכמובן את מצלמת הסלפי. מצלמת הסלפי לוותה בשתי אפליקציות חשובות: הראשונה – פייסבוק – אפשרה להפיץ את בשורת התמונות לכל העולם ואשתו בתוך שניות ספורות, ללא מאמץ; ואילו את האפליקציה השנייה – אינסטגרם – מיהרה פייסבוק לרכוש במחיר מפולפל לאחר שהבינה לאן הרוח נושבת. אם התמונות בפייסבוק היו רק דרך אחת מני רבות לפרסם את חייך, הרי שבאינסטגרם התמונות הן המרכז, בזכות פילטרים שמאפשרים לכל צלם להתהדר באיכויות "אמנותיות" בלי מאמץ.

המצלמה ממשיכה להפציע במקומות בלתי צפויים. היא משמשת רובוטים להתמצאות במרחב ורופאים יודעים כיום להחדיר אותה לתוך גופנו כדי לספק פרוגנוזה מדויקת. היא מורכבת על רחפנים אזרחיים וכטמ''מים צבאיים, ניתן למצוא אותה במשקפיים ובעטים, היא משחקת משחקי ריגול וקיימת אפילו על הדשבורד של האוטו – מתעדת את הדרך היומיומית ומחכה לאירוע כזה או אחר שעשוי להתפרץ. כל כך התרגלנו אליה, שאנו מזמינים אותה להיכנס לחיינו בשמחה. בשנת 2018 נתקלנו אפילו בזוג שאפשר להתקין מצלמות במקומות האינטימיים ביותר בביתו, ולשדר את הנעשה בהם. זו אולי דוגמא קיצונית, אך השנה השתמשנו במצלמות כדי לעקוב אחרי ילדינו בבית ואף דרשנו להתקין אותן במעון על מנת שנוכל לצפות במתרחש בו כשאנחנו בעבודה.

תיעוד מהכביש, צילום: שאול גולן תיעוד מהכביש | צילום: שאול גולן תיעוד מהכביש, צילום: שאול גולן

חיישן התמונה הדיגיטלי אפשר למזער את המצלמה, והסמארטפון שם אותה בידיים של כולנו ואפשר לנו להפיץ את התוצרים לכל העולם בתוך שניות. לכאורה מדובר בעולם אידיאלי: עולם שבו זוועות, עוולות, פלאות ושמחות וכל דבר אחר מתועדים דקה אחר דקה. עולם שבו המשטר הרודני ביותר לא יכול להסתיר את מה שמתרחש מאחורי כתליו, כי תמיד תימצא התמונה שתחדור את מסך הברזל. אולם, ההסתמכות הזו על הצילום היא בעוכרינו. התמונות הפרטיות ביותר דולפות, נסחרות ונמכרות. בנוסף, עולם שמתבסס על תיעוד דיגיטלי אינו אמין. כבר כיום האמצעים הטכנולוגיים לרטש ולשנות את המציאות זמינים ממש כמו המצלמה. הטרנד האחרון ברשת האפלה הוא שילוב של סרטוני פורנו עם תמונות ראש של כוכבות הוליוודיות באמצעות בינה מלאכותית. הפנטזיה מתממשת, והיא אפילו לא קיימת.

דור המצלמה כבר גדל לתוך עולם מתועד לעייפה. האם המרד שלו יהיה לחזור להסתיר את עצמו מפני העדשה החוקרת? האם "האח הגדול", תוכנית הטלוויזיה שמגחיכה את יצר התיעוד, המציצנות והחשיפה, תהיה לצנינים בעיניהם? יש לקוות, כי אחרת הפרטיות שלנו לא תתאושש מכך.

רפאל קאהאן

 

מקום 42: אילן רביב, מנכ"ל מיטב דש

אקטיביזם ומעורבות ערכית בשוק ההון

מיטב דש הוא אחד משני בתי ההשקעות הגדולים בישראל, לצד פסגות; והוא אחד הוותיקים בשוק שבו מתחרים גדולים ומשפיעים רבים התפרקו לאט מנכסיהם ומהשפעתם. מאז ומתמיד, עוד טרם המיזוג של מיטב ודש, הציגה מיטב תחת שליטת משפחת סטפק גישה ערכית ואקטיביסטית, כשהבעלים צבי סטפק — כיום יחד עם אלי ברקת – דיבר הרבה על הצורך בכללי משחק הוגנים בשוק ההון.

אילן רביב, צילום: יובל חן אילן רביב | צילום: יובל חן אילן רביב, צילום: יובל חן

לא בכדי מיטב דש הוא בין הגופים האקטיביסטיים בשוק ההון בשנה האחרונה, כשהדוגמה הבולטת לכך היא פרשת בזק. יחד עם רוב הגופים המוסדיים בישראל, התנגד מיטב דש, בהובלת המנכ”ל אילן רביב, לעסקת בעלי העניין הבעייתית של מיזוג בזק ו־yes, שהולידה את החקירה של רשות ניירות ערך נגד החברה. לאחר התפוצצות הפרשה היה בית ההשקעות אחד הגורמים הדומיננטיים בניסיון להחליף את דירקטוריון החברה; מהלך שהצלחתו היתה יכולה לחולל מהפכה באופן המעורבות של גופים מוסדיים בחברות שבהן הם מושקעים.

בשיתוף עם חברת הייעוץ אנטרופי, גופים מוסדיים והחברות מנורה, עמיתים וכלל, יזם מיטב דש מהלך שבו הציעו אותם גופים לדירקטוריון בזק, שורה של דירקטורים שנבחרו על ידיהם — במטרה להחליף דירקטורים חיצוניים מכהנים, שהיו נוכחים בבזק בתקופה שבלב החקירה.

מיטב דש אף ניסה להוביל מהלך מול הרגולטורים – רשות ההגבלים העסקיים, רשות שוק ההון ורשות ניירות ערך — במטרה לאפשר להם לתאם עמדות עם גופים מוסדיים אחרים המשקיעים בבזק, כדי לבחור מועמדים מוסכמים לדירקטוריון שלה. זאת, בניגוד לשיטת הפרד ומשול שמשרתת היום את בעלי השליטה בחברות הציבוריות. אלא שהמשקיעים הזרים בבזק מנעו הצלחת מהלך זה, ולמרות נכונות מגומגמת מצד הרגולטורים, הוא לא יצא לפועל.

במקביל, מיטב דש הוא בין הגופים האגרסיביים ביותר בכל הנוגע לאישורי שכר בכירים בחברות ציבוריות, ולא פעם התנגדויות שלו מובילות להפחתות שכר שמבקשים המנהלים. המעורבות הערכית של מיטב דש בשוק ההון לא מסתכמת רק בשוק ההון; הוא גם מוביל השקעות בחברות עם ערך חברתי (אימפקט), ואף היה בין הגופים הפיננסיים הבודדים שהצהירו בפומבי על תמיכה במאבק הלהט"ב בעניין הפונדקאות.

רחלי בינדמן

 

 

מקום 43: גילעד אלטשולר, מבעלי אלטשולר שחם

מגדיל את המעורבות בממשל התאגידי

גילעד אלטשולר היה מאז ומתמיד שחקן דומיננטי בשוק ההון, כשותף וכמנכ"ל משותף בבית ההשקעות אלטשולר שחם. אלא שבשנים האחרונות נראה שבית ההשקעות נמצא בכל מקום, ונותן את הטון. בשנתיים האחרונות, למשל, אלטשולר "גונב" לבית ההשקעות ילין לפידות את תואר "כוכב הגיוסים", ובזכות תשואות מעולות שהוא מציג בקופות הגמל וההשתלמות בחמש השנים האחרונות, גייס מיליארדי שקלים מהגופים המתחרים שלו.

אם בעבר אלטשולר היה הראשון שהבין שהשוק הישראלי קטן לממדי החיסכון הפנסיוני, הרי שהגיוסים שהוא נהנה מהם, העליות החדות בשוק האמריקאי ומגמת הריבית העולה שם, גורמים לו לשוב ולחפש הזדמנויות השקעה בישראל. מאחר שהבורסה המקומית קטנה וסכומי הכסף שאלטשולר מנהל גדולים – הוא מעדיף אסטרטגיה של השקעות גדולות ומשפיעות בחברות גדולות במשק.

גילעד אלטשולר , צילום: אוראל כהן גילעד אלטשולר | צילום: אוראל כהן גילעד אלטשולר , צילום: אוראל כהן

אלטשולר הוא מהגופים המוסדיים הבולטים שמחזיקים במניות הבנקים הגדולים לאומי ופועלים. הוא הזמין 55% מהפצת מניות של שופרסל שביצעה חברת האם דסק"ש והפך למחזיק של 11% מחברת הקמעונאות. הוא אף קנה כמעט את כל ההנפקה של אינטרנט זהב והפך למחזיק של 11.3% במניות החברה. במקביל, הוא בעל עניין בחברות כמו אינרום ושפיר הנדסה.

ההתנהלות של אלטשולר בשנה האחרונה מעידה על הגישה: אם כבר להשקיע בישראל, במגרש הבית, עדיף להיות גורם בעל יכולת השפעה — ובזכות הגדלת הנוכחות שלו בשוק המקומי הולכת וגדלה הנוכחות שלו גם בנושאי ממשל תאגידי. כך למשל, בשופרסל ניסה בית ההשקעות לסכל את תוכניות בעל השליטה אדוארדו אלשטיין להדיח את היו"ר ישראל ברמן — מהלך שלא צלח.

באינטרנט זהב דרש אלטשולר להשתתף בתהליכים שמובילים המנהלים המיוחדים של החברה, להוצאת צו מניעה נגד מכירת מניות של בי־קום בידי אינטרנט זהב. נוסף על כך, אלטשולר — בניגוד לרוב המוסדיים הגדולים — לא נעזר בשירותי הייעוץ של חברת אנטרופי ומשתמש ביועץ פרטי, המספק לו המלצות להצבעה באסיפות בעלי מניות של חברות.

בעבר אמר אלטשולר שדירקטורים חיצוניים הם לא רק כסת”ח, ו“אם נראה חברות שלא מתנהגות כראוי, כנראה לא נשקיע בהן". נראה שהוא לא רק מדבר, אלא גם מקיים.

רחלי בינדמן

 

מקום 44: אליוט וסטטארבורד, קרנות השקעה זרות

הפכו לאימת שוק ההון המקומי

כשחברי מועצת המנהלים פותחים את המעטפה וקוראים את המכתב שנושא את הלוגו של אחת מהקרנות הזרות האקטיביסטיות, הם מבינים היטב ששגרת העסקים שלהם עומדת להשתנות, ולא בהכרח לטובה. בשבועות שקדמו לאותו מכתב הם הבחינו בתנועה חריגה במניה של החברה, אבל לא ייחסו לכך משמעות מיוחדת. המחשבה שקרן זרה אקטיביסטית התחילה לאסוף מניות שלהם עברה במוחם, אבל הם פסלו אותה, כנראה מתוך משאלת לב.

 

שנת 2018 התאפיינה בפעילות ערה יחסית של קרנות זרות אקטיביסטיות בחברות ישראליות. זה התחיל עם סטארבורד מניו יורק, שהגיעה לאחזקה של יותר מ־11% במלנוקס כבר בשלהי 2017 וטלטלה את החברה שבניהולו של איל וולדמן. בסדרה של מכתבים חריפים תקפה סטארבורד את הנהלת מלנוקס ודרשה להחליף את כל הדירקטוריון ולמנות תשעה דירקטורים מטעמה; הבולט שבהם הוא ג'פרי סמית', מנכ"ל ומנהל ההשקעות הראשי של הקרן.

האירוע המכונן השני התרחש עם כניסתה של קרן אליוט להשקעה בבזק. בתחילת 2018 חשפה הקרן האקטיביסטית, המנוהלת על ידי המיליארדר פול סינגר, שרכשה 4.8% ממניותיה של בזק. במכתב שנשלח ליו"ר הדירקטוריון דאז, דוד גרנות, הצביעה אליוט על כך שצריך לטפל בבעיות בממשל התאגידי של בזק וקראה לבצע שינויים בדירקטוריון, לרבות התפטרותם המיידית של כל הדירקטורים שנתונים תחת חקירת רשות ניירות ערך.

המכתב הראשון מהקרנות הזרות עלול לבלבל. הוא מנוסח ב"אמריקאית" וניתן להתרשם, בטעות, שמדובר בחלופת מכתבים חברית. כך, לדוגמה, כתבה קרן אליוט לגרנות “אנו כמהים לעבוד יחד איתך כדי להבטיח שיהיה לחברה את מבנה הדירקטוריון ואת המחויבות לממשל תקין, שלהם היא ראויה". באליוט היו כל כך כמהים לעבוד יחד, שהם הביאו תוך זמן קצר להפיכה במבנה הדירקטוריון של בזק.

הפתגם העתיק אומר ש"השועל יודע דברים רבים, אך הקיפוד יודע דבר אחד גדול". מנהלי ההשקעות בגופים המקומיים הם אולי שועלים, אבל מנהליהן של הקרנות הזרות האקטיביסטיות יודעים דבר אחד גדול: לתפוס את חברי הדירקטוריון וההנהלה במקום הכי רגיש, ברגע הכי פחות נוח — וללחוץ. חזק. בלי פחד. אולי זאת המסורת ארוכת השנים של השתלטויות עוינות בארה"ב ואולי זה בזכות העובדה שהקרנות הזרות לא משתכשכות בביצה המקומית.

יניב רחימי

 

מקום 45: עדי מדינה

האיום על המשט של נתניהו

עדי מדינה בפרשיות של שחיתות שלטונית אינם דבר חדש בישראל, אבל בשנה האחרונה הם קיבלו חשיבות מיוחדת נוכח זהותו של "הדג השמן" שסביבו הם חגו בלהקה: ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. אחד הדגים בלהקה היה מומו פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת ואיש אמונו הוותיק־מאוד של נתניהו; הסרדין השני הוא ניר חפץ, יועץ תקשורת, "חבר אישי" של רעיית ראש הממשלה, ובוחש מקצועי עם מוניטין של שיני ברקודה. פילבר וחפץ חתמו על ההסכמים במסגרת תיק בזק — הנפיץ מבין תיקי נתניהו — וההערכות הן כי יספקו כמות אדירה של מידע מפליל על הקשר בינו לבין יו''ר בזק שאול אלוביץ'. גם ארי הרו, לשעבר ראש הסגל של נתניהו, חתם על הסכם דומה, אך קרבתו אינה מאותה דרגה של חפץ ופילבר. ברבוניה אחר חג לא סביב הדג השמן עצמו, אלא סביב השייטת שמלווה אותו. מדובר במיקי גנור, נציג קבוצת טיסנקרופ, שחתם על הסכם עד מדינה והודה כי הציע שוחד לצורך רכישת צוללות. בפרשה זו נתניהו אינו חשוד, ובכל זאת, עדותו של גנור עשויה להוביל להרשעת דמויות ב"פלוטילה" הקרובה של ראש הממשלה, לרבות בן דודו ופרקליטו דוד שמרון.

 , צילומים: אוראל כהן, שאול גולן, אי.פי צילומים: אוראל כהן, שאול גולן, אי.פי  , צילומים: אוראל כהן, שאול גולן, אי.פי

עם תשומת הלב, הגיעה השנה גם הביקורת. ראש הממשלה העלה לרשת סרטון שבו הסביר לציבור כי המשטרה והפרקליטות רודפות אותו ומאיימות על מקורביו כי "יאבדו הכל" אם לא יעידו נגדו. גורמים פוליטיים אחרים טענו שמדובר בהסכמים עם עבריינים, טענה שעליה נאמר כבר מזמן כי עדי מדינה אינם נמצאים על ספסלי בית המדרש.

עדויותיהם של עדי המדינה האלה מחכות כעת להשלמת החקירות בשלל הפרשיות שמלוות את נתניהו, ולהחלטת הפרקליטות באשר להגשת כתב אישום. אם כל אלו יבשילו, ייתכן שעדויותיהם של פילבר, חפץ וגנור יהיו אלו שישימו קץ לשלטונו של נתניהו, וישנו את המפה הפוליטית של ישראל.

אדריאן פילוט

 

 

מקום 46: שרה נתניהו רעיית ראש הממשלה

רגע האמת הגיע, אחרי הרבה שנים של שמועות

כבר הרבה שנים שאת רעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו, מלווה רחש לא נעים. הסיפורים שמייחסים לגברת התערבות בענייני מדינה, השפעה על הכרעות ומינויים, חיבה יתרה למתנות ונטייה להתעמרות בסובבים — כל אלה נשמעים כבר מזמן, אבל עד לאחרונה נהדפו בהצלחה לא־מבוטלת על ידי הזוג נתניהו. אלא שב־21 ליוני נרשמה תפנית מפתיעה בגזרה זו, כשהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, מי שכיהן כמזכירו של נתניהו ומכיר את רעייתו, החליט להגיש נגדה כתב אישום בפרשת המעונות (הזמנת ארוחות בסך 350 אלף שקלים).

 

שרה נתניהו , צילום: רויטרס שרה נתניהו | צילום: רויטרס שרה נתניהו , צילום: רויטרס

 

האפקט היה דרמטי. לראשונה, הסיפורים והאגדות הפכו לכתב אישום עם סעיפים קודרים: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים. כתב האישום הוגש אחרי שנערך לגברת שימוע; וקשה לדמיין את הפרקליטות נוקטת בצעד כזה נגד רעיית ראש ממשלה מכהן לולא היה מדובר בתיק חזק עם ראיות מוצקות.

לכתב האישום הזה התלוו שורה של דיווחים שהמילה "מביכים" קטנה עליהם: הדלפת שיחה שבה נתניהו נשמעת מאבדת עשתונות וצורחת בגין אייטם רכילותי שבו לא צוין שהיא פסיכולוגית; חשיפות הקלטות של שיחות שערך ניר חפץ ושבהן סיפר לאחרים על התנהגותה של נתניהו; ופרסומים לפיהם תקפה לכאורה את מנכ"ל משרד רה"מ לשעבר אלי גרונר, לאחר שזה סירב לאשר הוצאות על מעונם הפרטי של בני הזוג. בניגוד למה שהיה ניתן לצפות, אלו שסיפרו על השפעה עצומה ושלילית של הגברת הם לא יריביו של ראש הממשלה, אלא אנשים שעבדו בסמוך לו.

אחרי השנה הכל כך עמוסה שעברה על הזוג נתניהו, מסכימים גם תומכיו וגם מתנגדיו כי לרעייתו של ראש הממשלה החזק ביותר מזה עשורים רבים יש השפעה עצומה עליו. השאלה היא רק מהו כיוון ההשפעה. נראה כי האירועים האחרונים רק מבצרים את שתי המחנות בעמדותיהם המקוריות: אלו שתומכים בו סבורים כי מדובר ברדיפה אובססיבית וחסרת ורסן; אלו שמתנגדים לו מאמינים שמדובר במחול שדים שייפסק רק אם הזוג נתניהו יסולק מבלפור.

אדריאן פילוט

 

מקום 47: טאיפ רג'פ ארדואן נשיא טורקיה

עלייתו ונפילתו של הסולטן

ביוני האחרון הצליח טאיפ רג'פ ארדואן להגשים את מטרתו ולבסס את מעמדו כשליטה הבלתי מעורער של טורקיה. ארדואן זכה ב־53% מקולות הבוחרים לנשיאות תוך שהוא מותיר את שאר המתחרים הרחק מאחור. גם הקואליציה שלו יצאה מחוזקת מהבחירות ושמרה על הרוב שלה בפרלמנט, מה שמבטיח את המשך החקיקה האנטי־דמוקרטית במדינה.

 

רג רג'פ טאיפ ארדואן | צילום: רויטרס רג

 

ארדואן קצר הרוח והבוטה המשיך השנה למחוץ באגרוף ברזל כל מוקד אופוזיציה פוטנציאלי, כדי לבסס את מעמדו כסולטן החדש ולמנוע אפשרות לניסיון הפיכה נוסף. קציני צבא בכירים, שופטים, אנשי עסקים ואנשי תקשורת פוטרו, ורבים מהם הושלכו לכלא, במסע הטיהורים שמקיף יותר מ־100 אלף איש, על פי ההערכות. גם בזירה האזורית הוכיח ארדואן כי הוא אינו חושש לפעול גם במחיר של עימות עם ארה"ב ורוסיה.

אולם, ההישגים בזירה הפוליטית הפילו קורבן את הקלף המנצח של ארדואן: המשק הטורקי. הכוחניות, השחיתות, הנפוטיזם והדיכוי שהפעיל הנשיא בשנה האחרונה, יחד עם הצהרות על כוונתו להגביר את מעורבותו בפעילות הבנק המרכזי, הגבירו את חששות המשקיעים וגרמו לירידות בלירה הטורקית. הירידות הפכו למפולת של ממש עם הטלת סנקציות אמריקאיות עקב מעצר כומר אמריקאי בטורקיה. הסנקציות האמריקאיות היו בבחינת המכה האחרונה שחשפה את הכלכלה הטורקית במערומיה עקב התבססותה על הלוואות. טורקיה מצויה בימים אלה בסחרור כלכלי העלול להשפיע גם על כלכלות נוספות. בין המדינות החשופות ביותר ללירה הטורקית ניתן למצוא את סין, גרמניה ורוסיה.

ניסיונות ההרגעה של ארדואן וממשלתו לא משכנעים את המשקיעים. שאיפתו של הנשיא הטורקי להשיג צמיחה באמצעות הורדת הריבית עלולה להביא את המשק הטורקי לפשיטת רגל, זאת מאחר שחובותיה של המדינה נאמדים כיום בחצי טריליון דולר.

ככל שמצוקתו של ארדואן, מנותני החסות הראשיים לחמאס, תגבר בתחום הכלכלי, כך הוא צפוי להסלים את השתלחותו חסרת הרסן כלפי ישראל.

דורון פסקין

 

מקום 48: חסן רוחאני, נשיא איראן

הסנקציות מהעולם פוגשות תסיסה מבית

בחודשים האחרונים יצאו האיראנים בכל רחבי המדינה לרחובות, לראשונה מאז תנועת המחאה העממית של 2009. המחאה מעידה כי נקעה נפשו של הציבור האיראני ממשטר הדיכוי של האייתוללות ומסדר העדיפות שלו, שבראשו מימון הטרור. גם אם היקף ההפגנות עדיין אינו יכול להוביל להפלת המשטר, הוא מעיד על התחושה הציבורית המבעבעת, בעיקר בקרב הצעירים. למרות היקפן הלא גדול, ההפגנות מתקיימות על בסיס יומי וכוללות נשים היוצאות נגד החובה לעטות כיסוי ראש, וכן איראנים המוחים על המצב הכלכלי, השחיתות והתייבשות מקורות המים.

 

חסן רוחאני, צילום: רויטרס חסן רוחאני | צילום: רויטרס חסן רוחאני, צילום: רויטרס

 

למשטר האיראני בראשות הנשיא חסן רוחאני, יש את כל הסיבות לדאגה. מאז שהנשיא טראמפ הודיע על כוונתו לבטל את הסכם הגרעין, וביתר שאת מאז ההכרזה על הביטול, מצבו של המשק האיראני בכי רע. מאז תחילת השנה איבד הריאל האיראני עשרות אחוזים מערכו, וקצב האינפלציה מאבד שליטה. נוסף על כך, חברות זרות שבחנו השקעה בשוק האיראני הודיעו על נטישתו מחשש לסנקציות אמריקאיות. החזרת הסנקציות היא מכה קשה למשטר, אך יותר מכך לאזרח האיראני הממוצע, שכוח הקנייה שלו ירד פלאים והיום הוא תלוי עוד יותר במשטר המושחת לקבלת מוצרים ושירותים בסיסיים.

במערכות הבחירות האחרונות לנשיאות בחר הציבור האיראני במועמד המתון ביותר שהיה בנמצא; בסופו של דבר זה הוביל למנדט שניתן לנשיא חסן רוחאני לנהל מו"מ על הסכם הגרעין עם ממשל אובמה. כעת, האמברגו על הנפט האיראני, שאמור להיכנס לתוקפו בנובמבר, ייאלץ את איראן להיפרד מחלק נכבד מהכנסות המט"ח שלה. עם הקשיים ביבוא, התסיסה של הצעירים האיראנים אינה צפויה לדעוך. זה יכביד על המשטר להמשיך להזרים מיליארדי דולרים לטרור עזה, למורדים בתימן ולחיזבאללה בלבנון.

דורון פסקין

 

מקום 49: בשאר אסד נשיא סוריה

הקאמבק של השנה

לא רבים חזו את התסריט הזה, אבל אחרי שבע וחצי שנים של מלחמת אזרחים עקובה מדם, מסתמן כי המנצח בסוריה הוא הנשיא בשאר אסד. בחודשים האחרונים הצליחו כוחותיו של אסד להחזיר לעצמם את השליטה במרבית חלקי המדינה בצפון, במרכז ובדרום, כולל הגבול עם ישראל ברמת הגולן. בין היתר, כוחותיו מיגרו כמעט לחלוטין את המורדים שאיימו על הבירה דמשק והטרידו את תושבי פרבריה בירי פגזים כמעט יומיומי.

 

בשאר אסד , צילום: בלומברג בשאר אסד | צילום: בלומברג בשאר אסד , צילום: בלומברג

 

ניצחונו של אסד נזקף במידה רבה לזכות התערבותן של רוסיה ואיראן (על שלל המיליציות שלה), אך בשורה התחתונה הוא הצליח השנה הרבה יותר מרק לשרוד. זו הסיבה שגם בישראל ובקהילה הבינלאומית הבינו שמשטרו ימשיך לשלוט בסוריה. את החותמת הסופית לכך סיפק הבית הלבן: באפריל כינה נשיא ארה"ב טראמפ את אסד "מפלצת", אבל חודשים ספורים אחר כך הודו אנשיו של טראמפ כי הדחתו של אסד "אינה על הפרק".

ישראל עוקבת מקרוב אחרי שיקום משטרו של אסד, שכן כעת המשך יציבות משטרו תלויה ביכולת לשמר את שיתוף הפעולה הרוסי־איראני. בציר טהראן־מוסקבה לא שוררת זהות אינטרסים ביחס לתקופה שלאחר השלמת הניצחון של אסד ותחילת השיקום של המדינה, והן מנהלות מתחת לפני השטח מאבק על האינטרסים והמשאבים הכלכליים של סוריה כדי להוות גורם משפיע בעת השיקום הארוך הצפוי לה. אולם, יחד עם הניצחון של אסד יש לזכור שסוריה הנוכחית אינה מה שהיתה לפני 2011. המדינה חרבה, מחצית מהאוכלוסייה (כ־12 מיליון נפש) נאלצה לעזוב את ביתה והיא עברה שינוי דמוגרפי שכלל גם דילול משמעותי של הרוב הסוני. הרוב השיעי־עלווי בסוריה החדשה מבטיח כר פורה להמשך הפעילות האיראנית במדינה.

דורון פסקין

 

מקום 50: רון פאינרו ודניאל זילברמן, מנכ"ל לאומי קארד ומנכ"ל ורבורג פינקוס

יקבעו את עתיד התחרות בענף הבנקאות

אחת מרפורמות הדגל של שר האוצר משה כחלון היא יישום המלצות ועדת שטרום, המתמקדות בחיוב של הבנקים פועלים ולאומי למכור את חברות כרטיסי האשראי ישראכרט ולאומי קארד – כדי שאלה ייהפכו למתחרות שלהם. באוגוסט נחתמה עסקה שבה סוכם על מכירת לאומי קארד, המנוהלת על ידי רון פאינרו, לידי קרן ההשקעות האמריקאית ורבורג פינקוס, המנוהלת על ידי דניאל זילברמן. הצלחת הרפורמה תלויה בשני האנשים האלה – ומעשיהם יקבעו אם אכן תקום כאן תחרות משמעותית לבנקים.

רון פאינרו מנכ"ל לאומי קארד ו דניאל זילברמן מנכ"ל ורבורג פינקוס, צילום: אריאל שרוסטר רון פאינרו מנכ"ל לאומי קארד ו דניאל זילברמן מנכ"ל ורבורג פינקוס | צילום: אריאל שרוסטר רון פאינרו מנכ"ל לאומי קארד ו דניאל זילברמן מנכ"ל ורבורג פינקוס, צילום: אריאל שרוסטר

זילברמן כבר הכריז שאין לו כוונה להפוך את לאומי קארד לבנק ושפך מים צוננים על תוכניותיו השאפתניות של כחלון, אך החברה עדיין יכולה להתחרות בתחומים מסוימים של המערכת הבנקאית — אם תציע אשראי תחרותי ותיכנס למוצרים ולשירותים פיננסיים נוספים.

מנגד, החשש הגדול הוא שקרן בינלאומית כמו ורבורג פינקוס תבקש להשביח את לאומי קארד באמצעות חיתוך חד בהוצאות בהליך התייעלות אגרסיבי, והגדלת ההכנסות על ידי הרחבת תיק האשראי וייקור הריביות לציבור.

גם אם הריבית הממוצעת בלאומי קארד תעלה, סביר להניח שתהיה זו תוצאה של הגדלת קהל הלווים של לאומי קארד, תוך קבלת לווים עם פרופיל סיכון גבוה יותר. זאת, לצד כניסה מסיבית יותר לאשראי לעסקים קטנים ובינוניים, במטרה להגדיל את התחרות על אשראי גם בפלח שוק זה. היתרון הוא בכך שתיווצר תחרות על אשראי ללווים שמיצו את יכולת האשראי שלהם מהבנק, וכך יהיה סיוע במימון ובפיתוח של עסקים קטנים; אולם, מתעורר החשש להגדלת סיכון האשראי במשק.

לאומי קארד ובראשה פאינרו וזילברמן ייבחנו גם על היכולת שלה להכניס טכנולוגיות מתקדמות לתרבות הקנייה הישראלית, בין אם במתן פתרונות תשלום מתקדמים ובין אם בכניסה למוצרים חדשים, כמו הפצת ביטוח וניהול השקעות. בשורה התחתונה, על כתפיהם של השניים מונחת אחריות כבדה, ובעוד כמה שנים נדע אם הצליחו במשימה — הגדלת התחרות בתעשיית הפיננסים, גם מבחינת השירותים וגם מבחינת התמחור.

רחלי בינדמן

 

מקום 51: עו"ד אפי נוה יו"ר לשכת עורכי הדין

הפך את הלשכה לבולדוזר

עו"ד אפי נוה ממשיך למצב את לשכת עורכי הדין כגורם בעל אמירה, השפעה ומשמעות בשיח המשפטי והציבורי. על השיטות אפשר להתווכח, על התוצאות פחות. נוה הצליח לאחד ולמשמע את מחוזות הלשכה לגוף אחד, ואת הגוף הזה לאיש אחד — שלא סופר אף אחד.

 

דוגמה קלאסית לטביעת אצבעותיו אפשר למצוא בהתנגחות שלו במפקחת על הביטוח, דורית סלינגר: כשזו ניסתה להעביר חוק בוררות חובה בביטוח, שעלול לפגוע בגילדת עורכי הדין, נוה היה הראשון שהטיח בפניה את דעתו השלילית עליה, בשפה בוטה ("המפקחת הגרועה מאז ומעולם"), ופתח דלת לשאר מגדפיה שמיהרו להשמיע את קולם.

עו"ד אפי נוה, צילום: עידן מילמן עו"ד אפי נוה | צילום: עידן מילמן עו"ד אפי נוה, צילום: עידן מילמן

עוד דוגמה מובהקת להשפעתו של נוה היא אחוז הכישלון הדרמטי בבחינות הלשכה. נוה הבטיח להילחם בהצפת המקצוע ובשיא העולמי שישראל אוחזת בו — מספר עורכי הדין הגדול לנפש — והוא מקיים זאת באמצעות הקשחת הבחינות שחוסמת את שערי המקצוע בפני המוני מתמחים. הקו של נוה בבחינות: הבלטת הדין המהותי בבחינה על פני הפרוצדורות, שנועדה להגדיל את סיכויי המעבר לאלה שלמדו ברצינות כל השנים.

על שינוי מתכונת הבחינה הופקד השופט יוסף אלרון. נוה, בסיוע השר משה כחלון, גמל לאלרון בבחירתו לבית המשפט העליון, בניגוד לעמדת השופטים. בכך הבליט נוה שדרוג נוסף במעמדו: בעבר הרחוק היתה הוועדה לבחירת שופטים מגרש המשחקים הפרטי של שופטי העליון; בהמשך, הצטרפו שרי המשפטים. נוה הגדיל את מספר השחקנים במגרש הזה לשלושה. עם שרת המשפטים איילת שקד הוא נכרך בקשרי רעות אישיים ומשפחתיים. אם שקד תוביל פלטפורמה פוליטית משמעותית, נוה לא יסרב לתפקיד בכיר מטעמה; בינתיים, הם קשורים בברית מקצועית שמצמיחה לשניהם דיווידנדים נאים.

משה גורלי

 

מקום 52: סילבן אדמס איל נדל"ן ופילנתרופ

הרים ענף ספורט ישראלי חדש

מעטים האנשים שהצליחו לא רק להביא נכס בינלאומי אדיר לישראל, אלא לגרום לרוב הישראלים להתעניין בו. עשרות אלפי הישראלים, שיצאו לרחובות כדי לראות מקרוב את רוכבי האופניים של הקבוצות המתחרות בג'ירו ד'איטליה, היו קהל חסר תקדים. מעולם לא הגיעה תחרות כזו לישראל, ולמרות החיבה של ישראלים רבים לענף האופניים, מעולם לא היה כזה קונצנזוס סביב תחרות בינלאומית כזו בארץ. אם לרוסיה היה בקיץ הזה את המונדיאל, אז לישראל היה את הג'ירו — וההמונים יצאו לרחובות כדי להעניק לרוכבים אהדה שהם בעצמם הודו שלא ראו בעבר.

 

סילבן אדמס איל נדל"ן ופילנתרופ, צילום: איי אף פי סילבן אדמס איל נדל"ן ופילנתרופ | צילום: איי אף פי סילבן אדמס איל נדל"ן ופילנתרופ, צילום: איי אף פי

 

כל זה לא היה קורה בלי הכסף והחזון של סילבן אדמס, שעם כ־18 מיליון יורו מכיסו הפרטי הצליח לסגור את כביש החוף, תל אביב, ירושלים וחיפה ולגרום למאות אלפי ישראלים לצפות ברוכבי האופניים על מסך הטלוויזיה. אדמס לא עצר בג'ירו: הוא מתכנן להביא לישראל את טור דה פראנס — ועל פי השמועות, המארגנים הצרפתיים של אירוע האופניים הגדול בעולם ראו את התגובה של הישראלים והתחילו לחשוב על כך בחיוב. כמו כן, המיליארדר הקנדי בונה את אולם הוולודרום הראשון במזרח התיכון שבו יהיה ניתן לערוך תחרויות אופניים בינלאומיות, ותומך בקבוצת האופניים הישראלית Israel Cycling Academy.

כיום הבריטים שולטים בעולם האופניים, עם דומיננטיות של הענף באולימפיאדה ובתחרויות כגון הטור דה פראנס. הכל התחיל לפני 21 שנה, כשמשרד הספורט הבריטי השקיע 900 אלף ליש"ט באנשי מקצוע מצוינים שבנו תוכנית לשמונה שנים. ההשקעה בבניית התוכנית ואנשי המקצוע הבכירים בה הובילו להצלחות, שהניבו השקעות נוספות, שיצרו דומיננטיות אדירה של הבריטים בענף שלא שלטו בו בעבר. ישראל אינה "אימפריית אופניים", אבל אם אדמס ימשיך את ההשקעות שלו והממשלה לא תפריע, ישראל יכולה להפוך לכוח משמעותי בענף האופניים הגלובלי. בענף כמו אופניים, שמסתמך בעיקר על עוצמת נותני החסות, ישראל — עם אדמס כנותן חסות עיקרי, יכולה להיות אימפריה של ממש.

אוריאל דסקל

 

מקום 53: אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה

היה זהיר או מרח את הזמן. תלוי מי שואל

×אביחי מנדלבליט העיר פעם בסרקזם כי הוא מברך על ריבוי העתירות נגדו לבג"ץ: למה הוא לא חוקר, למה הוא סוגר, למה הוא לא מנמק, למה הוא מתמהמה, למה הוא נפגש עם ראש הממשלה בארבע עיניים. "כך נכתבים יותר פסקי דין שבהם בג"ץ מאשר ומגבה אותי", אמר. ואכן, נדמה שלא היה יועץ משפטי לממשלה שהחלטותיו הותקפו בתדירות כה גבוהה (הן בבג"ץ והן בהפגנות המונים מול ביתו), כמו שלא היה יועץ שנסיבות כניסתו לתפקיד עוררו כאלו מחלוקות — גם בגלל שהגיע לתפקיד לאחר שכיהן כמזכיר הממשלה וגם כמי שמונה לאחר שנחקר באזהרה בפרשת מסמך הרפז־גלנט.

 

אביחי מנדלבליט, צילום: אי פי איי אביחי מנדלבליט | צילום: אי פי איי אביחי מנדלבליט, צילום: אי פי איי

 

אבל אין ספק שכל "המיוחדות" הזו לא היתה באה לעולם אלמלא נדרש מנדלבליט להחליט בתיקי ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה. תיקי 1000 (המתנות), 2000 (נתניהו־מוזס), 4000 (בזק), תיק המעונות — וגם תיק 3000, "פרשת הצוללות", שהרים לא מעט גבות נוכח חילוצו של נתניהו בידי היועץ בשלב מוקדם יחסית.

הספקות שמרחפים מעל ראשו של היועץ נגזרים ברובם משאלת ניקיון כפיו בטיפולו בתיקי ראש הממשלה. האם הוא מורח את הזמן בקבלת החלטות? האם המריחה הזו מאפשרת לנתניהו לתאם גרסאות, להעלים ולשבש ראיות? יש הרואים במנדלבליט את הישר באדם ויש הרואים בו טייח וקברן של תיקי נתניהו.

אלו וגם אלו יגבשו דעה סופית לפי התוצאה, ככל שהיא תהלום את השקפתם: מנדלבליט יהיה היועץ האולטימטיבי אם יאשים את נתניהו, ומושחת אם יסגור את התיקים — וכמובן להפך, תלוי מאיזה צד של ראש הממשלה מסתכלים. לכאורה, זה גם יתרון: כשהוא יודע שייצא גרוע בכל מקרה, מוטב לקבל את ההחלטה שהוא שלם עימה מצפונית ומקצועית. וזה מה שמנדלבליט אומר בכל הופעה פומבית: שום לחץ ציבורי או תקשורתי לא יטו אותו מהדרך הנכונה.

גם אם יש למנדלבליט ראיות להעמיד את נתניהו לדין, הוא מחפש את הסעיף החמור של שוחד, כדי שלא להיכנס להיסטוריה כמי שהפיל ראש ממשלה על סיגרים ושמפניות. גם ההשתהות הזו מתנקזת לדיון על יושרתו, וכך גם ההשתהות בהחלטה אם להגיש את כל התיקים ביחד, או לקדם את ההחלטות ב־1000 וב־2000 בלי להמתין ל־4000. גם אם כל החלטה בנפרד היא מקצועית־לגיטימית, אין למנדלבליט סיכוי שפועלו המצטבר יוערך בקטגוריות אלו בלבד.

עתידו של נתניהו נתון בידי מנדלבליט. ראשי ממשלה בישראל מועברים מכהונתם בידי הבוחרים בקלפי, וגם בידי היועץ המשפטי לממשלה. אהרן ברק ומני מזוז כבר עשו זאת עם יצחק רבין ואהוד אולמרט. מנדלבליט מודע לגודל האחריות ופועל בהתאם, שזה אומר זהירות יתר — בחינה קפדנית של כל ראיה ובחינה חשדנית של עדי המדינה, במיוחד אלה ששקרנותם־אמנותם. הפחד להיכשל בבית המשפט חזק יותר מכפי שמנדלבליט מוכן להודות בו. הפחד מכתיב זהירות, הזהירות מכתיבה השתהות, ההשתהות נתפסת כמריחה, המריחה נתפסת כמדיניות. תלוי את מי שואלים.

משה גורלי

 

מקום 54: רנ"צ רוני אלשיך, מפכ"ל המשטרה

מכנס את החקירות נגד ראש הממשלה לישורת האחרונה

בתוך שבוע אחד בלבד בפברואר השנה, מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך היה שותף לשתי החלטות שעשויות להכריע את עתידו האישי והפוליטי של ראש הממשלה נתניהו. במסגרת ההחלטה הראשונה, אימץ אלשיך את המלצות צוות החקירה של היחידה הארצית לחקירות הונאה, שלפיהן ישנה תשתית ראייתית מספקת להעמיד לדין את נתניהו באשמת עבירות שחיתות חמורות בשתי פרשות: באחת קיבל לכאורה מתנות בשווי מאות אלפי שקלים מאנשי עסקים (תיק 1000), ובשנייה נשא ונתן לכאורה עם מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס על החלשת המתחרה "ישראל היום" (תיק 2000).

 

 רוני אלשיך, צילום: אלכס קולומויסקי רוני אלשיך | צילום: אלכס קולומויסקי  רוני אלשיך, צילום: אלכס קולומויסקי

 

שבוע בלבד אחר כך התברר שהמשטרה הצטרפה לחקירה נוספת, שניהלה רשות ניירות ערך סביב התנהלותו של שאול אלוביץ', בעל השליטה בבזק ומקורבו של נתניהו. אלשיך תמך בצירופה של היחידה הארצית למאבק בפשיעה הכלכלית (יאל"כ) לחקירת הרשות ובפתיחת תיק חדש (4000), שבמרכזו חשד שנתניהו ומשפחתו זכו לסיקור מלטף באתר "וואלה" שבשליטת אלוביץ', בתמורה למתן אישור משרד התקשורת לעסקת המיזוג בין בזק ל־yes.

ההחלטות האלה של אלשיך זיכו אותו במקום של כבוד בפנקס שמנהלים נתניהו ומקורביו, "מי לנו ומי לצרנו". החקירות עדיין לא הושלמו, אבל יהיו אשר יהיו התוצאות הסופיות והחלטות הפרקליטות — אלשיך כבר סומן כאויבו של נתניהו. מספיק להציץ ברשתות החברתיות — זירה שבה נתניהו בנה את עצמו כמכתיב שיח מעל ראשה של התקשורת הממוסדת — כדי להבין עד כמה הפך אלשיך למטרה למתקפות אישיות.

המשימה הלא־פשוטה של אלשיך היא לתת לחוקרים את השקט ואת הזמן שנדרש להם לחקר האמת: לדאוג לנקות את רעשי הרקע, לגבות את החוקרים ולהתעלם מאלה שכבר הרשיעו או זיכו את ראש הממשלה. זה יהיה מאתגר, אבל מהתנהלותו של אלשיך עד כה עולה הרושם שהוא "מת" על אתגרים כאלה.

תומר גנון

 

מקום 55: יוסף שפירא, מבקר המדינה

ביצע חקירות בזמן אמת, שידרג את מוסד המבקר ועצבן את הימין

שפירא הוא מבקר המדינה הכי רלוונטי בהיסטוריה. זה בא לידי ביטוי גם בהחלטתו לחקור אירועים בזמן אמת ולפרסם את הממצאים בסמוך, וגם בנטייתו להקדים פרסום של דוחות נוכח עיתוי נוח לפרסום. לפחות במובנים האלה הוא מנסה להתאים את עצמו לדור הרשתות החברתיות.

 

כך, למשל, הוא הקדים את פרסום הדו”ח על מחדל ההיערכות לרעידות האדמה נוכח שורת רעידות האדמה הקלות ביולי האחרון. הדו”ח, אגב, היה דל יחסית במידע. כנראה שלמהירות של שפירא יש מחיר. ביולי 2017, ובמקביל לחקירה פלילית בנושא, הוא פרסם דו”ח חמור בעניין ניגוד העניין והסתרת המידע בנושא ההפרדה התאגידית בבזק, שבין החשודים בה שלמה פילבר, מקורבו של בנימין נתניהו ומי שכיהן אז כמנכ"ל משרד התקשורת.

יוסף שפירא, צילום: אלכס קולומויסקי יוסף שפירא | צילום: אלכס קולומויסקי יוסף שפירא, צילום: אלכס קולומויסקי

שפירא גם שואף להרחיב את גבולות הביקורת. הוא פרסם דו”ח ראשון על הקרן הקיימת לישראל, שהיא חברה עצמאית ואינה חלק מהממשלה, אך היא בעלת מחלקה משותפת עם הממשלה. הימין רואה בשפירא אויב. את הקו הזה הוביל בכנסת ח"כ בצלאל סמוטריץ', שניסה לקדם הצעת חוק לצמצום עצמאות המבקר וסמכויותיו, ולמנוע ממנו לבצע חקירות בזמן אמת. יו"ר הקואליציה לשעבר, דוד ביטן (ליכוד), התלונן שהדוחות הרבים יוצרים אווירה שהכל מושחת. זה כנראה עדיף על האלטרנטיבה של פרסום דוחות עבי כרס שלא זוכים לתשומת לב ציבורית.

שחר אילן

 

מקום 56: מירי רגב, שרת התרבות והספורט

הציתה אש בקולנוע, בתיאטרון ובציבור

לרגעים השנה היה השנה שמירי רגב היא פירומנית. רגב הציתה בהצלחה שלל מהומות פוליטיות וציבוריות, לאו דווקא תרבותיות: היא הצליחה להסתכסך עם יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין (עמיתה לליכוד), עם תעשיית הקולנוע, עם הרפורמים, עם האמנים, עם השמאל ועם המרכז. אבל אם בשנים האחרונות ההצתות האלה התגלו כמניפולציות מחושבות שנועדו לגרוף תמיכה בליכוד, השנה נדמה שהאסטרטגיה הזו החלה למצות את עצמה.

 

השיא, כמובן, היה העימות עם אדלשטיין. לאחר שהיא, כיו"ר ועדת הטקסים, התעקשה שראש הממשלה נתניהו יישא נאום בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות, אדלשטיין איים שמשמר הכנסת ייעדר מהאירוע. בסופו של דבר הושגה פשרה שהקציבה לאדלשטיין ולנתניהו שבע דקות, אבל נתניהו נאם כרבע שעה, כשרגב, במקביל, מתחבקת עם רעייתו מול מצלמות הטלוויזיה.

מירי רגב, צילום: אלכס קולומויסקי מירי רגב | צילום: אלכס קולומויסקי מירי רגב, צילום: אלכס קולומויסקי

מהלך אחר שלה היה יוזמת חוק הקולנוע, שעורר ביקורת רבה בעיקר בשל שני סעיפים מרכזיים: הקמת מאגר לקטורים שיהיה כפוף למשרד התרבות, ומתן תמיכה־בדיעבד של 15% מתקציב הקולנוע לסרטים שהצליחו מסחרית (מהלך שעשוי לסייע באופן לא־שוויוני לסרטים של המפיק משה אדרי, מקורבה של רגב). אדלשטיין, שחקן עם סבלנות, מצא כאן את ההזדמנות לנקום ברגב, ובסוף יולי, ביום האחרון לדיונים בכנס הקיץ של הכנסת, בלם את החוק: חברי האופוזיציה הגישו שורת הסתייגויות לחוק ומשכו את הדיון בוועדת החינוך. כשרגב ביקשה מאדלשטיין להתיר את המשך כינוס הוועדה במקביל לדיוני המליאה, הוא סירב. החוק ימתין עד מושב החורף, והבחירות המסתמנות עלולות לעכב אותו גם הלאה משם. לאחרונה הודיעה רגב כי אם החוק לא יעבור, תקצץ את תקציב הקולנוע לשנה הבאה מ־80 ל־50 מיליון שקל.

התעקשות אחרת התגלתה כחרב פיפיות: בקיץ דרשה רגב להעביר משחק ידידות בין נבחרות הכדורגל של ישראל וארגנטינה (ובה ליאו מסי), מחיפה לירושלים. הדרישה הזו עוררה תגובת נגד של הפלסטינים ושל תנועת ה־BDS, והובילה לביטול המשחק.

רגב עדיין אהודה בליכוד, אבל גורמים במפלגה טוענים שהגזימה עם הפרובוקציות, מחושבות ככל שיהיו. סימנים לפגיעה בכוחה המפלגתי היה ניתן לראות באירוע שנערך בקיץ בעכו, שם כובד אדלשטיין במקום ישיבה לצד נתניהו בעוד שרגב נדחקה הצידה.

צבי זרחיה

 

מקום 57: ח"כ דודי אמסלם וח"כ דוד ביטן יו"ר הקואליציה וקודמו בתפקיד

קבלני הביצוע של נתניהו בכנסת

שני ראשי הקואליציה, אמסלם שעכשיו וביטן שלפניו, הם קבלני הביצוע של ראש הממשלה נתניהו בכנסת ובקואליציה. מי שעיצב את המודל היה ביטן, שהציג נאמנות חסרת פשרות: כך, למשל, כשדווח על התקדמות בחקירות נתניהו, הוא פעל לקדם חוק שאוסר על המשטרה לפרסם את המלצותיה לפרקליטות; כשפורסמו ההקלטות שכיכבו בתיק 2000 של נתניהו, הודיע ביטן שיגיש חוק האוסר על הקלטות סתר; וכשההפגנות סמוך לביתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט איימו לשרוט את תדמיתו של ראש הממשלה, ארגן ביטן כנסי תמיכה בו. התמיכה הבלתי־מסויגת הזו עוררה רושם (גם אצל ביטן) שהוא עומד להתמנות לשר, אבל הפרשיות שנחקרות בעיריית ראשון לציון, שם שימש כחבר מועצה, בלמו את הרעיון ואילצו אותו להתפטר מראשות הקואליציה בדצמבר, ולהוריד הילוך מול התקשורת. לאחרונה הוא הוציא את עצמו מההקפאה וחזר להתראיין. אולי זה מעיד על תחושתו בנוגע לחקירה.

 

דוד אמסלם ודוד ביטן, צילום: אלכס קולומויסקי דוד אמסלם ודוד ביטן | צילום: אלכס קולומויסקי דוד אמסלם ודוד ביטן, צילום: אלכס קולומויסקי

 

וכשביטן הלך, אמסלם הגיע. אמסלם, עד אז יו"ר ועדת הפנים, היה הזרוע הארוכה השנייה של נתניהו — בעיקר בכל האמור למשטרת ישראל, שחוקרת את אותו נתניהו. ביולי אשתקד ניסה אמסלם להכפיף את תקציב המשטרה לשליטת המשרד לביטחון פנים וכך לקצץ בכנפיה של המשטרה; כשהיוזמה הזו לא השיגה תוצאות, הוא קרא לקצץ בשכרו של מפכ"ל המשטרה, אבל גם זה לא קרה; אחר כך הוא גם תקף את המפכ"ל על רקע העסקתו של יועץ התקשורת ליאור חורב, שעקץ אותו בטוויטר. באוקטובר נבלם ניסיון של אמסלם לקדם את "החוק הצרפתי" האוסר על חקירת ראש ממשלה מכהן. מאז הוא תמרן בזהירות, והגיש הצעת חוק שלפיו סגירת חקירה משטרתית תתבצע בלא פרסום עילת הסגירה; הפעם הוא הצליח יותר, ולאחרונה עבר החוק בקריאה שנייה ושלישית.

מאז שנכנס לנעליו של ביטן, אמסלם מנהל את הקואליציה ביד רמה, ויחסיו עם האופוזיציה פחות נינוחים מאלו של קודמו. טרם יציאת הכנסת לפגרה הוא עמד בראש ועדה מיוחדת בכנסת שאמורה לחוקק את חוק הגיוס, אותו ניסה לקדם כדי לקנות שקט פוליטי לראש הממשלה — אבל בשל התנגדותו של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן (יהדות התורה) שאיים בהתפטרות, החוק לא קודם בוועדה וחקיקתו תידחה כנראה לקדנציה הבאה. ביולי אמסלם גם סייע לחקיקתו בקריאה שנייה ושלישית של "חוק הלאום" השנוי במחלוקת. הוא גם ידאג לשמר את כוחה של הקואליציה עד להתפזרותה הצפויה של הכנסת בתחילת נובמבר 2018. כך או כך, ביטן ואמסלם או אמסלם וביטן, הם שני הרוטוויילרים של נתניהו בכנסת.

צבי זרחיה

 

מקום 58: חברי ועדות הבחינה

שומרי הסף האלמונים של השירות הציבורי

חנן אפרתי הוא שופט בדימוס שכיהן פעם כסגן הממונה על תלונות השופטים. מינה טייכר היא פרופסורית למתמטיקה שהספיקה לכהן כסגנית הנשיא של הנציבות העולמית לחינוך מתמטי. פרופ' דב גולדברגר, איש חינוך, כיהן לפני כעשור כמנכ"ל משרד הרווחה. איך משפיעים עלינו שלושת המכובדים־האלמונים האלה? הם משתייכים לרשימה מכובדת ודי סודית של "נציגי ציבור" בוועדות לבחינת המינויים הרגישים ביותר בשירות המדינה. בקיץ האחרון שלושתם עשו דבר גדול: הם פסלו את עפרה ברכה, מועמדתו של ראש הממשלה נתניהו לתפקיד נציב שירות המדינה. הנציב הוא אחד הפקידים המרכזיים בשירות המדינה ומשמש כמנהל משאבי האנוש שלה, האחראי על כ־70 אלף איש. אפרתי, טייכר וגולדברגר זיהו שברכה, מנהלת אגף במשרד הפנים, נבחרה על ידי נתניהו כדי שתציית לבקשותיו ולא כי היא מתאימה לתפקיד.

 

נציגי הציבור בוועדות הללו אינם מתבקשים לאתר או למנות פקידים בכירים; הם רק מתבקשים לבחון אם המועמדים הם בעלי הכישורים וטוהר המידות הנדרשים לתפקיד. בשנים האחרונות, מינוייהם של בכירים רבים מלווים בניחוח עז של שיקולים זרים. הניחוח הזה קשה להוכחה וקל להכחשה, מה שהפך את תפקידן של ועדות הבחינה לקריטי ואת חבריהן לשומרי סף, בתקופה שבה שומרי הסף נמצאים תחת מתקפה מתמדת.

שתי הוועדות האחרונות שהוקמו, זו של אפרתי וגם הוועדה החדשה למינויים בכירים בשירות המדינה בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס אליעזר גולדברג, הגיעו לדיון בבג"ץ: עותרים ציבוריים ביקשו לפסול את שתי הוועדות עקב אי־סדרים לכאורה באופן פעולתן. אפשר לשער שזו לא הפעם האחרונה שבה יותקפו שומרי הסף האלה.

אדריאן פילוט

 

מקום 59: נפתלי בנט, שר החינוך

השתלט על ההשכלה הגבוהה, והצליח לצמצם ולהגדיל פערים בחינוך בו־בזמן

כוחם של שרי הממשלה ה־34 הולך ומתעצם נוכח הקדנציה הארוכה (במונחים ישראליים) של הממשלה הנוכחית. כך למשל, בקיץ האחרון מינה שר החינוך נפתלי בנט שני נציגי ציבור לגוף החזק ביותר באקדמיה — הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה. בכך הבטיח לעצמו בנט רוב מוחלט וקבוע בוועדה. הרוב הזה העביר את ההחלטה לפתוח חוג לרפואה באוניברסיטת אריאל שבשומרון. הרוב הזה גם העביר את ההחלטה לאפשר למרכז הבינתחומי בהרצליה להעניק תארי דוקטור. הקשר האפשרי בין שתי ההחלטות: איש העסקים הימני שלדון אדלסון, תורם חשוב של שני המוסדות.

נפתלי בנט, צילום: יואב דודקביץ נפתלי בנט | צילום: יואב דודקביץ נפתלי בנט, צילום: יואב דודקביץ

הזמן שעבר אפשר לבנט להשיג צמצום ניכר של פערי התקצוב בחינוך, לצד הרחבה גדולה שלהם. איך זה מסתדר? בנט אימץ את המתווה של קודמו, שי פירון, להגדלת היקף סל שעות הטיפוח המחולקות לפי מצב סוציו־אקונומי בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים. זו היתה הפתעה, שכן הדבר חייב העברת תקציבים מהחינוך הממלכתי־דתי (שמקבל את הסכומים הגדולים ביותר) לחינוך הערבי (שמקבל את הסכומים הנמוכים ביותר). התוצאה היתה צמצום הפערים בתקציבי החינוך ביסודיים ובחטיבות הביניים. אלא שבבתי הספר התיכוניים לא הופעלה תוכנית דומה, והפערים הולכים וגדלים. עוד הישג נרשם בתוכנית הדגל של בנט — הגדלת מספר הזכאים לבגרות של 5 יחידות במתמטיקה, שיושמה בנוהל מזורז והשיגה את היעד בשלוש שנים, במקום בארבע המתוכננות. עכשיו הוא עובד על הגדלת מספר הנבחנים ב־5 יחידות באנגלית. בכך הוא שואף להבטיח את עתידה של ה"סטארט־אפ ניישן". האם הוא מייצר בכך חינוך טוב יותר? על זה אפשר להתווכח.

וכמובן, אי־אפשר לדבר על פועלו של בנט בלי להתייחס ל"הדתה", מונח שהומצא בגינו ומתייחס לתכנים דתיים שחודרים למערכת הממלכתית, ולתקציבים (לא גדולים) שמופנים למימון פעילות יהדות בבתי הספר החילונים ומגיעים בחלקם לארגונים דתיים־לאומיים. בנט, בביטול, טבע מונח משלו: "הדתה־שמדתה".

שחר אילן

מקום 60: ח"כ אורלי לוי־אבקסיס

הקלף הפרוע של הבחירות הקרובות

אורלי לוי־אבקסיס היא מחוקקת חברתית חרוצה ומצטיינת, שקידמה בתשע שנותיה בכנסת שורת יוזמות חברתיות, בעיקר בנושאי דיור ציבורי, ילדים בסיכון ועוד. אבל הסיבה העיקרית שבגינה היא נכנסת לרשימה הזו היא המחאה שטרם נפרעה: כוונתה להקים מפלגה חדשה שבראשה תעמוד בבחירות הקרובות.

ח"כ אורלי לוי אבקסיס, צילום: עומר מסינגר ח"כ אורלי לוי אבקסיס | צילום: עומר מסינגר ח"כ אורלי לוי אבקסיס, צילום: עומר מסינגר

על הקמת המפלגה הזו, "שתציב אלטרנטיבה אמיתית לקשרי הון־שלטון", הכריזה לוי־אבקסיס בכנס שדרות במרץ האחרון. נכון לכתיבת שורות אלה היא לא הודיעה מה המצע של מפלגתה, מי יוצב ברשימתה ואפילו לא מה שמה — אבל כבר עתה ברור שהמפלגה הזו היא הסיפור החם של הבחירות הבאות. בין אם תזכה בשמונה מנדטים (כפי שניבאו לה הסקרים עם השקתה), בחמישה (שמנבאים לה כעת) או במעט מכדי לעבור את אחוז החסימה, זו צפויה להיות מפלגת טרנד שתמשוך מצביעים ממפלגות שונות.

מה יהיה אחרי הטרנד? לוי־אבקסיס לא פוסלת לכהן בממשלה בראשות נתניהו אך הודיעה כי ראש ממשלה שיוחלט להגיש נגדו כתב אישום לא יכול לכהן בתפקידו. היא גם פוזלת לתיק האוצר, שבו חושק גם שר האוצר הנוכחי, יו"ר כולנו משה כחלון. אם תעבור את אחוז החסימה, מי שירכיב את הממשלה הבאה ירצה אותה בקואליציה.

צבי זרחיה

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות