אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מידה כנגד מידה: טס הולידיי בבגד ים

מידה כנגד מידה: טס הולידיי בבגד ים

הופעת הדוגמנית השמנה על שער "קוסמופוליטן" עוררה תקווה שעולם האופנה מוכן סופסוף להתבגר ולתת במה לייצוגי גוף שחורגים מאידיאל היופי המצומצם. אבל מבט מעמיק מגלה שאפילו "קוסמו" בעצמו לא באמת מוכן להשתנות

03.09.2018, 08:49 | מורן לונדון

לשערים של מגזיני האופנה יש נוסחה פשוטה: דוגמנית או סלבריטאית, מאופרת למשעי ובבגדי מעצבים, מצטלמת, עוברת ריטוש מסיבי בפוטושופ, מודפסת ומוגשת לקוראים בצורה הכי מזמינה שאפשר. קשה לזכור את השערים האלה, שכולם נראים אותו הדבר. רק לעתים נדירות מאוד נרשמת חריגה מהשורה. בסוף השבוע האחרון זה קרה: על שער ספטמבר של המגזין "קוסמופוליטן" הופיעה הדוגמנית טס הולידיי בבגד ים, מפריחה נשיקה למתבוננים בה. והיא שמנה. ואם התמונה לא מספיק קוראת תיגר על השערים הרגילים, הכיתוב אומר: "טס הולידיי רוצה שהשונאים יישקו לה בתחת".

זאת לא השפה שהמגזין המצוחצח רגיל אליה. אבל להולידיי מותר. אנחנו מסמנים שמנות כחריגות, אז הן יכולות לומר מה שהן רוצות, מה שלא היה עובר אצל אף כוכבנית רזה. האם זה מה ש"קוסמו" ניסה לעשות? להציב מראה?

אולי, אבל השאלה הגדולה שהשער הזה עורר היא אחרת. האם הולידיי, שסיפרה בעבר שהיא שוקלת 130 ק"ג, מסמנת תיקון לעידן הדוגמניות הרזות ודימוי הגוף המעוות? או שהכוח שלה הוא רק בחריגות שלה?

טס הולידיי על שער קוסמופוליטן טס הולידיי על שער קוסמופוליטן טס הולידיי על שער קוסמופוליטן

התשובה, כמו תמיד, נמצאת איפשהו באמצע. מצד אחד, המראה של אשה שמנה על שער מגזין אופנה נחשב הוא אקט חשוב של נראות וחיזוק לדימוי גוף שנדחק לשוליים. מצד שני הולידיי היא עדיין אשה שמידותיה גדולות בהרבה מרובנו, גם הלא רזות - היא לובשת מידה 54, עשר מידות מעל הממוצע. כלומר היא מייצגת נשים "רגילות" בדיוק כמו שקייט מוס וההירואין שיק שלה ייצגו נשים רגילות בשנות התשעים.

ובהחלט צריך לתהות אם באמת נופצה פה תקרת זכוכית כלשהי. מצד אחד התגובה של אנשי קוסמופוליטן למחרת פרסום השער כמעט שכנעה שהם באמת מאמינים בשילובן של נשים מעל מידה סמול בעולם האופנה: "השער הזה לא רק מכיר בקיומן של נשים שמנות, אלא גם מוכיח שהן קיימות באופן שלא נועד לבדר את כל השאר", כתבו והוסיפו "העובדה היא שכמעט כל מעצבי האופנה, הסרטים וסוכנויות הפרסום מתעלמות מהן".

ומצד שני, גם אם נניח לעובדה שקוסמופוליטן בעצמו התעלם מאותן נשים עד כה, קשה להאמין שעכשיו באמת תגיע חזרתו בתשובה. הנה, באמצע הטקסט המעצים הזה קופצת לקורא שאלת סקר שבה הוא נשאל אם ריבוי של שערים עם גיוון אנושי יעודד אותו לרכוש עוד מגזינים. ואז כל האסימונים נופלים ומתבהר שחוסר הנוחות שעולה מהמבט בשער הזה לא נובע מהחריגות של הדוגמנית, אלא מהצביעות של מי ששם אותה שם. ל"קוסמו" לא באמת חשוב להציג גיוון או לתת במה לכל סוגי הנשים, הוא רק רוצה למכור עוד עותקים. ואם העמדות החדשות שלו לא מוצאות חן בעיני קוראיו, אז הוא פשוט יחליף אותן.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות