אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מה אפשר ללמוד מפסיקות העליון בשנה שחלפה? צילום: אוהד צויגנברג, תומריקו

מה אפשר ללמוד מפסיקות העליון בשנה שחלפה?

מפסקי הדין המובילים שנתן בג”ץ בשנה העברית שחלפה מסתמן כי בעבירות כלכליות הוא נותן משקל גדול יותר לתמונה הגדולה, ופחות להתפלפלויות הסנגורים. כמו כן הוא היה סובלני פחות להטרדות מיניות בארגונים

16.09.2018, 07:48 | משה גורלי

לכבוד השנה שחלפה פרסם בית המשפט העליון 64 פסקי דין מובילים שניתנו בתשע”ח. בשנה זו לא היו ביטולי חוקים ולא פוליטיקאים בכירים שגורלם הוכרע בערכאה העליונה, אבל היו מספר בשורות: בתחום הכלכלי־פלילי, הכלכלי־אזרחי, באיזון בין זכויות אדם לבין הפעלת הכוח הצבאי והמשטרתי, וביחס למטרידים מיניים. ויש אפילו פסק דין אחד שרלבנטי לעתירה לביטול חוק הלאום שתלויה ועומדת כעת בבג"ץ.

קראו עוד בכלכליסט

כלכלי־פלילי: פחות קשב לפרטים הקטנים

פסק הדין הכלכלי־פלילי הבולט של השנה שחלפה היה דחיית ערעורו והחמרת עונשו של נוחי דנקנר בפסק דין שמהדהד בשורה נוקבת לעברייני הצווארון הלבן – משוק ההון ועד ההון־שלטון; מדנקנר ועד נתניהו (ולאלון חסן שהמדינה ערערה על זיכויו). הבשורה היא שבית המשפט נותן את מרב המשקל לתמונה הגדולה, לשכל הישר, ופחות לפרטים הקטנים, לספקות ולפירכות שמציגים הסנגורים. המשמעות לתיקי נתניהו, אם וכאשר יוגשו כתבי אישום, היא ברורה. גם הרחבת עבירת השוחד, בחקיקה ובעיקר בפסיקה, נותנת לתביעה ולבתי המשפט שולי אישום והרשעה רחבים.

רוני ריטמן ונוחי דנקנר. חדשות רעות לעבריינים כלכליים ולמטרידים מינית, צילום: אוהד צויגנברג, תומריקו רוני ריטמן ונוחי דנקנר. חדשות רעות לעבריינים כלכליים ולמטרידים מינית | צילום: אוהד צויגנברג, תומריקו רוני ריטמן ונוחי דנקנר. חדשות רעות לעבריינים כלכליים ולמטרידים מינית, צילום: אוהד צויגנברג, תומריקו

הערעור שנדחה ברובו בפרשת קרטל מדי המים מחזק את האכיפה וההחמרה בתחום ההגבלים העסקיים. "הפרשה שבפנינו", כתבה השופטת דפנה ברק־ארז, "צריכה להדליק את כל נורות האזהרה האדומות בכל הנוגע לאופן שבו מתנהלים השחקנים בשוק. חוק ההגבלים אינו המלצה ואינו מבטא אך התנהלות ‘יפה’. הנורמות הקבועות בו הן סם חיים לכלכלה ומקור רווחה לאזרחי המדינה".

דווקא בתחום החילוטים ריסן העליון את האגרסיביות שהפגינו המשטרה והפרקליטות. השופט יצחק עמית הוביל מגמה זו בשני תיקים. בפרשת ברהמי קבע שלא ניתן לחלט רכוש של נאשם שביצע את העבירה אך שווייה לא הגיע לידיו. בתיק אלוביץ’ קבע שכאשר המשטרה מבקשת לחלט רכוש בשווי העבירה עליה להצטייד מראש בצו שיפוטי. ההכרעה נגעה לתכשיטים ולחפצי האמנות שנתפסו. עמית הורה על השבת התכשיטים והחזיר לבית משפט השלום את הדיון בחפצי האמנות.

כלכלי־אזרחי: מגמת הריסון נמשכת

שלושה פסקי דין בתחום הכלכלי מבטאים קו מרסן שנמנע מביקורת וההתערבות. בכך ממשיך העליון לאזן את הקו האקטיביסטי כלכלי של חלק מהשופטים המחוזיים. השופט יורם דנציגר עיגן את כלל “שיקול הדעת העסקי”, שהעליון אימץ בפרשת הדיבידנד של בזק, ופסק לראשונה כי הכלל חל על החלטת דירקטוריון אם להפעיל את כוח התביעה של החברה בהיותה החלטה עסקית לכל דבר.

גם שיקול הדעת הרגולטורי זכה ליתרון. העליון הפך פסק דין של המחוזי שאישר תביעה ייצוגית נגד גביית תשלומי ביטוח, לאחר שדחה את עמדת המפקחת על הביטוח בעניין הפרשנות הנכונה של עמדותיה שפורסמו בחוזרים מטעמה. השופטת יעל וילנר קבעה שיש לתת יתרון לפרשנות הרגולטור.

בפרשה נוספת שבה ביקשה התנועה למען איכות השלטון לסדוק את הסודיות הבנקאית בשם חופש המידע, ועתרה לקבל את דו”חות הביקורת והפיקוח שערך המפקח על הבנקים בעניינה של אי.די.בי, קבע העליון שהסודיות הבנקאית גוברת ואין לפרסם את הדו”חות המבוקשים.

הקרב על חוק הלאום: מסתמן יתרון לערך השוויון

שרת המשפטים איילת שקד איימה ב"מלחמת רשויות" אם בג"ץ יעז לבטל את חוק הלאום. על עמדתו האפשרית ניתן ללמוד מפסק דין שניתן בשנה היוצאת ונגע בשאלות דומות. ראשי רשויות מקומיות ערביות עתרו לביטול סעיף בחוק רשות מקרקעי ישראל שקובע כי במועצת מקרקעי ישראל יכהנו שישה נציגים (מתוך 14) של הקרן הקיימת לישראל. טענת העותרים היא שחברותם במועצה של נציגי קק"ל, שאחראים לכאורה רק על אינטרסים של העם היהודי, "מהווה פגיעה בזכות לשוויון ובזכות לכבוד של בנות ובני האוכלוסייה הערבית בישראל".

השופט נעם סולברג הכיר בקיומה של הבעיה: "השיתוף שבין אדמות המדינה לאדמות קק"ל יוצר קושי מסוים. בעוד קק"ל היא גוף פרטי במקורו, שנוסד על ידי יהודים לשם רכישת קרקעות עבור בני העם היהודי, הרי שיתר אדמות המדינה המנוהלות על ידי רשות מקרקעי ישראל שייכות לכלל אזרחי המדינה, ועל המדינה לנהוג בשוויון ביחס אליהן".

סולברג הפנה לבג"ץ קעדאן, שקבע כי המדינה אינה רשאית להקצות מקרקעין באופן מפלה, גם לא על דרך הקצאתם באמצעות הסוכנות היהודית. המשמעות היא שגם אם הסוכנות רשאית לפעול לטובת היהודים בלבד, המדינה אינה רשאית להקצות לה מקרקעין שבהם תנהג באופן זה. מכאן מסיק סולברג ש"גם אם קק"ל פועלת, כשלעצמה, עבור בני העם היהודי בלבד... הרי שהחלטותיה של רמ"י בנוגע למקרקעין של קק"ל כפופות אף הן לעקרון השוויון".

בג"ץ לא ביטל את הסעיף כי עקרון השוויון לא נפגע, למרות "היתרון" לייצוג היהודי. אם סולברג יצורף להרכב המורחב בעניין חוק הלאום, הוא יצטט מפסק דינו: "במצב דברים זה, שבו לא הוכח כי נפגע עקרון השוויון, אין צורך להכריע בשאלה אם נפגעה הזכות החוקתית לשוויון". כלומר כל עוד חוק הלאום לא פוגע מעשית בשוויון, לא מתקיימת פגיעה ממשית בכבוד האדם ולכן בג"ץ לא יתערב.

מלבד סולברג ישבו בתיק קק"ל השופטים דוד מינץ ויוסף אלרון, שמונו בתקופת שקד ונחשבים, כמו סולברג, לחלק מהאיזון השמרני שנועד לרסן את האקטיביזם השיפוטי. השאלה היא אם לניתוח המשפטי של סולברג יצטרפו השופטים הליברלים יותר.

זכויות האדם: נאמנים לשיח הדמוקרטי

 

העליון התעמת בשנה החולפת עם הפעלת כוח צבאי ומשטרתי, כאשר נדרש לאזן מולם זכויות אדם. בארבע מתוך חמש העתירות זכו הזכויות. מתברר שלמרות המתקפות והאיומים מצד הפוליטיקאים, נותר בית המשפט נאמן לאתוס ולמסורת שיח הזכויות הדמוקרטי.

הנשיאה אסתר חיות חיזקה ועיגנה את זכות ההפגנה בעתירה נגד ניסיון המשטרה להרחיק את ההפגנות מביתו של היועץ המשפטי לממשלה. חיות קבעה שניתן להמשיך ולקיים את ההפגנות שאינן זקוקות לרישיון, והמשטרה אינה רשאית להציב תנאים לקיומן, מלבד שמירת הסדר הציבורי. עוד נקבע כי היועץ המשפטי אינו חסין מביקורת, וזכות ההפגנה וחופש הביטוי הם נייר הלקמוס המבחין בין מדינות דמוקרטיות למדינות אחרות.

ארבע עתירות הוגשו נגד הצבא. בג"ץ ביטל שני איסורים שהטיל שר הביטחון: על כניסת משפחות שכולות פלסטיניות לשטחים לטקס משותף עם משפחות ישראליות ועל מעבר נשים פלסטיניות לבתי חולים במזרח ירושלים לקבלת טיפול מציל חיים. בשני המקרים נקבע שהסמכות הופעלה שלא כדין וללא הצדקה. במקרה שנדון כעת בדיון נוסף אסר השופט דנציגר להשתמש בסמכות לקבור גופות מחבלים (במקום להחזירן למשפחות) כמנוף לחץ במו"מ לשחרור שבויים ונעדרים.

אל מול אלה, הכשיר בג"ץ את הירי על המפגינים שהסתערו על הגדר בגבול עזה. המשנה לנשיאה חנן מלצר קבע כי ניתן להשתמש בכוח קטלני כמוצא אחרון לפיזור הפרות סדר אלימות כשנשקפת סכנת חיים וכי האמצעים הקטלניים שבידי המפגינים מעידים שלא מדובר בהפגנה אזרחית רגילה, אלא בהפרות סדר אלימות ומתוכננות שיצרו סכנה ממשית וקרובה לחיילים ולאזרחי ישראל.

הטרדות מיניות: מסתמנת החמרה בענישה

מכת ההטרדות המיניות בצמרת המשטרה התייצבה בבית המשפט העליון בדמות שני ניצבים. כמו בעבירות הצווארון הלבן, גם כאן נרשמה החמרה מסוימת. בג"ץ העיר למפכ"ל רוני אלשיך על הרפיון בטיפולו בניצב רוני ריטמן, מפקד להב 433, וקבע כי החלטתו לא לנקוט הליך מנהלי נגד ריטמן התעלמה מהתבטאויות שוביניסטיות, שריטמן הודה כי הפנה כלפי שוטרות תחת פיקודו.

בהחלטה אחרת קיבל בג”ץ באופן חריג ערעור על קולת העונש, והחמיר בעונשו של סגן המפכ"ל נסים מור - משירות לתועלת הציבור למאסר בעבודות שירות. מור הורשע בהסדר טיעון בעבירות של הפרת אמונים והטרדה מינית, קיום קשרים אינטימיים עם שלוש שוטרות בהבטחה לקדמן בארגון.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות