יצרנית האלומיניום שהיתה יעילה מדי עבור הממשל הפדרלי

בשנת 1886, במחסן קטן באוברלין אוהיו, גילה הסטודנט לכימיה צ'ארלס מרטין הול דרך זולה ופשוטה להפקת אלומיניום. עד אותה עת היתה מתכת האלומיניום יקרה יותר מזהב - והפיתוח החדש של הול סלל את הדרך למוצרי אלומיניום זולים וזמינים בכל מקום.  

שנתיים לאחר מכן חנך הול מפעל נסיוני ראשון להפקת אלומיניום בפיטסבורג, וחברת אלקואה (Alcoa) נולדה. השם 'אלקואה' הוא למעשה קיצור של שמה המקורי של החברה - חברת האלומיניום של אמריקה (Aluminum Company of America), והיא אכן היתה כזאת, לפחות בתחילת הדרך. הפטנטים שרשם הול גרמו לכך שבשנת 1903 היתה אלקואה יצרנית האלומיניום החוקית היחידה בארה"ב.

במקביל לתגלית של הול, התהליך פותח גם על ידי מדען צרפתי בשם פול הרוט (Paul Héroult), שסלל את הדרך ללידתה של תעשיית האלומיניום האירופית. ההיסטוריה לא הצליחה להכריע מי מבין השניים גילה את התהליך קודם לכן והגירסה הרווחת היא שהתגלית התרחשה במקביל בארה"ב וצרפת.

סרטון VR על ייצור אלומיניום:

כך או כך, מפעלי האלומיניום החדשים החלו לספק שפע של חומר גלם עבור כלי מטבח שלא מחלידים, מכלולים קלים לתעשיית הרכב והתעופה, פחיות שתיה, חלונות לגורדי השחקים החדשים, וכמובן - נייר האלומיניום שהפך למוצר חובה בכל מטבח.

כיום אלקואה היא יצרנית האלומיניום השישית בגודלה בעולם, והיא חולשת על כל תהליך ייצורה של המתכת. היא כורה בוקסיט בכל העולם, שמהווה את חומר הגלם המרכזי בתהליך זיקוק האלומיניום. באמצעות המפעלים שלה הופכת אלקואה את הבוקסיט לאבקת אלומינה, שממנה מופק האלומיניום. למעשה, רק שליש מכמות האלומינה שאלקואה מייצרת הופך על ידה לאלומיניום, כשהשאר נמכר ליצרני אלומיניום אחרים ולחברות כימיה.

את שנת 2017 הפיסקלית (שהסתיימה בסוף מרץ 2018) סיימה אלקואה עם הכנסות של 11.7 מיליארד דולר, קפיצה של 25% לעומת השנה שקדמה לה. קפיצה זו נבעה מעלייה במחיר המוצרים שהיא משווקת - אלומיניום ואלומינה. כמו כן החברה עברה לרווח נקי של 217 מיליון דולר, לעומת הפסד של 400 מיליון דולר בשנה הקודמת. המעבר לרווח לא נבע רק מעליית המחיר, אלא גם מפיצול בעסקיה של החברה - אלקואה פיצלה לחברה נפרדת בשם ארקוניק את עסקי עיבוד האלומיניום שלה, ונשארה רק עם עסקי הפקת המתכת.

פרסומת של אלקואה משנות ה-70:

הפיצול הפך את אלקואה לחברת קומודיטי קלאסית - חברה שמייצרת ומשווקת מוצר שאין כל חשיבות למיתוג שלו. לצרכני האלומיניום לא אכפת אם האלומיניום שלהם מגיע מאלקואה, או מכל חברה אחרת. לכן, הדרך של אלקואה לנצח את השוק היא להיות יעילה יותר מהמתחרות שלה.

למרבה האירוניה, אלקואה כמעט פורקה על ידי הממשל הפדרלי בגלל מה שניתן לכנות "יעילות יתר". בשנת 1938 תבע הממשל הפדרלי את פירוקה של אלקואה עקב היותה מונופול בשוק האלומיניום. המשפט בנושא אלקואה התנהל לאורך כל מלחמת העולם השנייה והוכרע לטובת אלקואה רק ב-1945. עד הכרעת הדין טענה אלקואה כי המונופול שלה התמוסס בפועל וכי נכנסו שחקנים חדשים לשוק, אך פסק הדין הפך לתקדימי בעיקר עקב פרשנות החוק האמריקאי על נסיבות הפיכת החברה למונופול.

בתיק נטען כי אלקואה לא מפרה לכאורה את החוק, משום שהפכה למונופול בלי לתכנן את הפיכתה למונופול. השופט בתיק העלה את האפשרות כי מונופול יכול לצמוח בצורה אורגנית, לא כוונה של מנהלים חמדנים להשתלט על שוק. במקרה כזה, על פי החוק בארה"ב, אין שום כוונת זדון, ולכן אין שום צורך לתקן את המצב.

במאמר שפירסם הכלכלן הצעיר אלן גרינספאן בשנת 1966 (גרינספאן יהפוך לימים ליו"ר הפד ואחד הכלכלנים המפורסמים בעולם) טען כי הממשל הפדרלי רדף את אלקואה בתיק זה משום שהיתה "מוצלחת מדי ויעילה מדי", וכי מדובר בעיוות נורא של השיטה הקפיטליסטית.

ב-5 השנים האחרונות סיפקה מניית אלקואה תשואה של 130%, לעומת תשואה של 70% ב-S&P 500. עם זאת, מתחילת השנה סיפקה המניה תשואה שלילית של 21%, לעומת עלייה של 7% ב-S&P 500.

נראה כי הסיבה המרכזית לירידות מתחילת השנה היא חששות המשקיעים מאווירת מלחמת הסחר שנושבת מכיוון הבית הלבן. אלקואה, חברת חומרי גלם גלובלית, תלויה מאוד בשווקים חופשיים וביכולת לשנע חומרי גלם בין מדינות. ב-23 באפריל רשמה מניית אלקואה ירידה מטורפת של 13.5% ביום אחד, בגלל הודעת ממשל טראמפ על הטלת סנקציות על חברת האלומיניום הרוסית רוסאל. חברה זו היתה קשורה בעבר לאוליגרך אולג דריפסקה, שנחקר על מעורבותו בבחירות לנשיאות ארה"ב. אירוע זה המחיש עד כמה רגיש השוק לשינויי מדיניות סחר.

איום נוסף על אלקואה הוא פיתוח תחליפים ירוקים יותר לאלומיניום. תהליך יצור האלומיניום דורש כמויות אדירות של חשמל, מה שמניע את התעשייה לחפש תחליפים כדוגמת מיחזור אלומיניום, או שימוש בחומרים אקולוגיים וזולים יותר. 

בינתיים באלקואה מדברים על מחסור גלובלי צפוי של אלומיניום, עקב עיכובים בהקמת מפעלי אלומיניום חדשים במזרח אסיה - חששות שלא ממש מתבטאים במחיר האלומיניום, שפרט לקפיצה רגעית במרץ-אפריל, נסחר סביב 2,000-2,200 דולר לטונה מטרית בשנה האחרונה.