יום הדין, הכיפור והכפרה של נתניהו

הפיוט הנורא ו"נתנה תוקף" מתאר את החרדה הגדולה מיום הדין. ברואי עולם ממתינים לגזר דינו של בורא עולם: מי יחיה ומי ימות, מי ישקט ומי יטרף, מי ישפל ומי ירום.

להכרעה הזו מצפה גם ראש ממשלת מדינת הלאום היהודי בנימין נתניהו. למזלו, מעשיו לא נשקלים אצל בורא עולם אלא אצל היועץ המשפטי לממשלה. למזלו, הוא לא נשפט בנבואותיהם של נביאי זעם כאליהו, ישעיהו וירמיהו אלא בידי התשתית הראייתית שנבחנת בידי ליאת בן ארי.

נתניהו בעיני מעריציו הוא מלך ישראל. הרב ד"ר בנימין לאו מתאר בספרו "ירמיהו" את המלך הקרוב ביותר לנתניהו. "לכל מנהיג נקודת חוזק ונקודת חולשה ייחודיות לו", הוא כותב, "אחאב היה 'המבוגר האחראי' שדאג גם לכלכלה, גם לביטחון, גם ליחסי החוץ וגם ללאום. חסרונו היה בהיעדר ערך החיים הרוחניים העצמיים של ישראל ובהיגררותו אחר איזבל אשתו שהכשילה אותו".

הדמיון בין אחאב לנתניהו מדהים: ההיגררות אחרי האישה, ההישגים בתחומי החוץ, הביטחון והכלכלה, ואפילו החמדנות שנכרכה בכרם נבות שביקש המלך אחאב להפקיע לעצמו. נבות, להבדיל מהמילצ'נים, סירב ושילם על כך בחייו לאחר שסומן כבוגד, וזה עוד דמיון בין שני המנהיגים - סימון מתנגדים כבוגדים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו | צילום: אלכס קולומויסקי

והנה, למרות הישגיו הרבים, מקטלג התנ"ך את אחאב כאחד המלכים הרעים שקמו לישראל. רע עד כדי כך שהמשנה מנה אותו כאחד משלושת המלכים שאין להם חלק בעולם הבא, עונש ששמור לגרועים במיוחד - דור המבול, עדת קורח, אנשי סדום.

חטאיו של אחאב היו דתיים. חטאיו של נתניהו הם חברתיים. שניהם רשמו הישגים למען המדינה, אבל פעלו להרוס את החברה. אחאב ריסק את התשתית הדתית, כשאיפשר את הפולחן הכנעני-אלילי. נתניהו מרסק את התשתית הדמוקרטית כשהוא מאפשר את הפגיעה המתמשכת במוסדותיה - שומרי הסף, מערכת המשפט, התקשורת.

ההיסטוריה חוזרת

ההיסטוריה, כפי שמלמד סיפורו של אחאב, לא סולחת על החטאים הפנימיים, למרות ההישגים החיצוניים. ההיסטוריה מלמדת גם שעם ישראל שילם מחירים כבדים ביותר על הפילוג והקנאות שהחריבו אותו מבפנים. ונתניהו מוביל אל המקומות האלה כשהוא מסכסך, מסית ומפורר.

יום כיפור הוא יום שבו היהודים עורכים סוג של הסדר טיעון עם הקב"ה - חרטה תמורת מחילה. החטאים הניתנים להלבנה ביום כיפור הם בין האדם למקום וגם בין האדם לחברו, בתנאי שהחבר מוחל. חטאיו של נתניהו אינם שייכים לקטגוריות אלה. חלקם הם חטאים שבין האדם לחברה, חלקם הם בין האדם לקוד הפלילי (לכאורה כמובן בשלב זה). אלוהים שלח לאחאב את אליהו הנביא כדי להוכיחו ולייסרו. לנתניהו הוא שלח את אהוד ברק ואביחי מנדלבליט. הראשון כדי להוכיחו על חטאיו החברתיים, השני מופקד על חטאיו הפליליים. וכמו ביום כיפור, גם כאן ישנו תרחיש להסדר טיעון מסוג של מודה ועוזב ירוחם. פרישה תמורת מחיקת כתב אישום.

בינתיים, עד שזה יקרה (ואולי לא), תולה נתניהו את יהבו על אלוהי הקלפי, האלוהים היחיד שלא מתחשבן אתו, שאינו מעניש אותו, שאינו דורש ממנו תשובה וכפרה. שלהבדיל מ'נתנה תוקף', נותן את התוקף להמשך שלטונו.