אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
ילדיה של הצלמת רותי בקר איגדו את יצירותיה ושיריה לספר מרהיב צילום: יחצ

ילדיה של הצלמת רותי בקר איגדו את יצירותיה ושיריה לספר מרהיב

במשך עשרות שנים הצלמת רותי בקר צילמה במקומות שונים בארץ וכתבה עליהם שירים. אחרי מותה איגדו ילדיה את היצירות לספר מרהיב אך אינטימי

29.09.2018, 22:47 | מאיה נחום שחל

במשך 30 שנה צילמה רותי בקר מקומות שונים בארץ וכתבה אלפי שירים. במקביל תיעדה את חייה ביומן שאותו כתבה 50 שנה. כעת, כמעט חצי שנה לאחר שהלכה לעולמה, מוציאים ארבעת ילדיה - דליה, אהוד, לימור ויהונתן - ספר דו־לשוני, עברי־אנגלי, המאגד את כל החומרים ויוצר פסיפס של דמותה ואישיותה. “זה לא ספר זיכרון”, אומר בנה אהוד. “אמא היתה איתנו בתהליך מתחילתו וכמעט עד סופו. אנחנו עובדים על הספר כבר שלוש שנים”.

הספר נקרא “קנה לי גן עדן הלילה. בטח יש אחד כזה למכירה”, והמשפט הזה חקוק באנגלית על המצבה של בקר. “גם בעצבות שלה יש תמיד הומור, זה תמיד עם קריצה”, אומרת בתה לימור ומספרת: “אמא תמיד חלמה על הספר. היא חלתה לפני שבע שנים בסרטן והחלימה. קצת אחרי שהחלטנו להתחיל לעבוד על הספר המחלה חזרה, ואז נוצר החיבור לאוצרת והמפיקה אורלי רובינזון שראתה את שפע היצירה והתחברה. החיבור האמיתי היה כשהיא ואמי נפגשו. אנחנו רוצים שאמא שלנו תקבל את ההכרה שמגיעה לה ושכמה שיותר אנשים ייחשפו ליצירה”.

רותי בקר, צילום: יחצ רותי בקר | צילום: יחצ רותי בקר, צילום: יחצ

אהוד מוסיף כי “אמא שלי היתה אמנית ממש ולא מישהי ששרבטה כמה שורות ויומן והמשפחה רוצה להוציא לה ספרון. היא לא התפרסמה מכל מיני סיבות, עניין של אופי וצניעות, וגם העובדה שגידלה אותנו לבד אחרי שהתאלמנה מאבי ולא היתה קשורה לשום קליקה אמנותית”.

שאנשים ידמיינו

רותי בקר נולדה בווינה והיגרה עם הוריה לסיאטל בראשית מלחמת העולם השנייה. ב־1961 עלתה לישראל, נישאה לעו”ד ישראל בקר והתגוררה כל חייה בכפר שמריהו. היא עבדה כמה שנים במדור ההסברה של קרן היסוד וכתבה מדי פעם ל”ג’רוזלם פוסט”. למדה צילום באוניברסיטה אך לא עסקה בכך. בשנות השמונים קיבלה מבעלה מצלמה והתחילה לצלם מקומות כמו חוף הים, יפו, נווה צדק, תל אביב, עכו והרצליה.

כפולת עמודים מתוך ספרה של בקר , צילום: יחצ כפולת עמודים מתוך ספרה של בקר | צילום: יחצ כפולת עמודים מתוך ספרה של בקר , צילום: יחצ

“היא כתבה שירים ביתר שאת אחרי שאבינו נפטר ב־1987”, מספר אהוד. “הכתיבה שלה מתייחסת גם לאובדן שלו, יש שירים על הוריה, על תשוקה ועל אהבה. היה בה שילוב של עצבות יחד עם תאווה גדולה לחיים”. לימור מוסיפה ש“היא מצאה יופי בכל דבר: גם בחלונות שבורים או בבתים מטים לנפול. הרבה מהצילומים הם ממש נוסטלגיה לדברים שכבר לא קיימים כמו כיסאות הנוח הישנים בים. אנשים ביקשו שנציין ליד כל צילום מאיפה הוא, אבל אמא אהבה להגיד פחות, שאנשים ידמיינו”.

ספרים כמו חברים

בקר, כאמור, היתה שותפה מלאה לכל תהליך היצירה, והדבר היחיד שלא ראתה זה השורות שעל גב הספר. “זה ספר חושפני ואינטימי מאוד”, מתארת לימור. “היא רצתה שהוא ידבר בעד עצמו, היא לא רצתה שיופיעו בו הביוגרפיה או תמונה שלה ושגילה לא יצוין כי היא סברה שלספר אין גיל. והוא באמת פונה לכל גיל. אנשים מתחברים לצילומים, לשירים ולמשפטים ששזורים לאורכו, וכל אחד מתחבר אליו מכיוון אחר: אובדן, אהבה ותשוקה. אני חושבת שהרבה אנשים שהיו קרובים אליה יהיו בהלם כי הם יכירו אותה דרך הספר עוד יותר מכפי שהכירו אותה בחייה”.

עוד בחייה חלמה בקר שאחד משיריה יולחן, וכמה שבועות לאחר מותה פנו ילדיה לירמי קפלן עם השיר “סינדרלה” והוא מיד התחבר והלחין את השיר, ואף צולם לו קליפ שבו אפשר לצפות ביוטיוב. “נדהמנו לשמוע ממנו דברים שאמר על אמא שלי כי רק אדם שהכיר אותה יכול להגיד אותם”, אומר אהוד. “זה מדהים כי זה הכל מתוך מה שראה בספר, לא דיברנו איתו כמעט על אמא. זה בדיוק מה שהיא רצתה, שאנשים יכירו אותה דרך הספר. היא תמיד אמרה ‘ספרים הם כמו חברים שלי, הם גורמים לי לצחוק או לבכות’. אנחנו מקווים שהספר הזה יהיה חבר לאנשים אחרים שיתחברו ויתרגשו”.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות