תקוע באזרחות, משתחרר בצבא

ביולי האחרון פרסם משרד האוצר מכרז לקבלת הלוואות בערבות מדינה עבור פרויקטים של התייעלות אנרגטית. לתוכנית יש תקציב של לא פחות מחצי מיליארד שקל שמיועד לגופים שרוצים להוריד את צריכת החשמל שלהם, בין אם מדובר בהחלפת נורות, מזגנים או צ'ילרים (מצננים) תעשייתיים. "המהלך הזה הינו שלב נוסף במסגרת מגוון הפעולות לקידום ההתייעלות האנרגטית בישראל, ויופעל במקביל לתוכניות סיוע ממשלתיות נוספות, שמציעות מענקים להתייעלות אנרגטית לגופים שונים. כל זאת, במסגרת יישום החלטת הממשלה מספר 1403 (שהתקבלה באפריל 2016 ‑ ל"ג), במטרה להפחית 17% בצריכת החשמל עד שנת 2030", השוויצו במשרד האנרגיה.

התוכנית החדשה שכוללת סבסוד ממשלתי ומימון היא רק אחת מני תוכניות ויוזמות רבות שגובשו בעשור האחרון בניסיון לצמצם את צריכת החשמל בישראל. למעשה, תחום ההתייעלות האנרגטית סובל מעודף כותרות ומעט פעולות בשטח: כבר ב־1989 נחקק "חוק מקורות אנרגיה" שנועד לאפשר הסדרה של ניצול מקורות, ולקח 9 שנים עד שהוא תורגם להחלטת ממשלה בשם "צעדים להתייעלות אנרגטית ‑ צמצום בצריכת החשמל", שגם ממנה לא יצא כלום. מאז פורסמו "תוכנית לאומית להפחתת גזי חממה" (נובמבר 2010), תיקון חוק "מקורות אנרגיה" (מרץ 2011) וגם תוכנית בשם "תוכנית לאומית למניעה וצמצום זיהום אוויר", שעוגנה בהחלטת ממשלה מאוגוסט 2013.

יובל שטייניץ על רקע צינור גז טבעי בין אשדוד לאשקלון | צילום: אוראל כהן, יחצ

משרד האנרגיה יצא פה ושם במבצעי מכירות של החלפת מקררים, מזגנים ודודי שמש, אולם דו"ח המשרד להגנת הסביבה שעקב אחר יישום התוכנית להפחתת גזי חממה מצא לפני כארבע שנים שההתייעלות האנרגטית שהושגה בישראל בעקבות הפרויקטים להתייעלות אנרגטית, "עמדה על 0.55 מיליארד קוט"ש לשנה, כלומר פחות מ־1% מצריכת החשמל הצפויה ב־2020". מאז הושקו עוד שלוש החלטות ממשלה שגם לא התקדמו יותר מדי.

בצה"ל מקדמים עניינים

גם בסיבוב הנוכחי המדינה מנסה להוריד את צריכת החשמל ואיתה גם את זיהום האוויר (כרבע מהחשמל עדיין מיוצר בפחם), אבל עד שהממשלה תזיז את המערכות ותחליט לקדם תחום שהיה תקוע עשור ויותר, יש מי שפועל בשטח — צה"ל. בשיחה עם "כלכליסט" מספרת נורית קדוש, רמ"ח באגף הטכנולוגיה של זרוע הלוגיסטיקה והיבשה בצה"ל, שבחצי השנה האחרונה הם מנסים לעורר מהפכה בכל מה שקשור להתייעלות אנרגטית.

בדומה למדינה, גם בצבא מדברים על התייעלות אנרגטית כבר 15 שנה, אבל עד היום היו אלו יוזמות נקודתיות ועצמאיות של אוגדונר כזה או אחר. אז מה בעצם כוללת המהפכה? הצבא בנה תוכנית רב־שנתית להחלפת נורות, מזגנים, צ'ילרים (מצננים תעשייתיים), מכוניות היברידיות במכרזים, התקנת מערכות סולאריות בכל גג פנוי ועד לרמה של חיבור בסיסי צה"ל לרשת הולכת הגז. קדוש מספרת שבצה"ל הציבו יעד של צמצום צריכת החשמל והמים ב־20% עד 2030, ולכן נבדקת אפשרות של הקמת תחנות כוח זעירות ועצמאיות שינתקו את צה"ל מרשת החשמל הארצית. "כל החלפת מכשור מבוצעת לאחר ניתוח כלכלי כיוון שהכל מבוסס על פני הלוואות התייעלות כספיות שאנחנו מקבלים או ממשרד הביטחון או ממשרד האוצר שלשמחתנו נרתם לנושא. החזר ההשקעה שלנו מגיע לכמה שנים," אומרת קדוש.

משרד הביטחון כמו גם צה"ל עצמו מקבל היום חשמל פרטי מתחנת הכוח דוראד תוך קבלת הנחה של כ־7% מתעריף החשמל, אבל קדוש אומרת שהם בוחנים שימוש במערכות סולאריות לרבות אגירת חשמל לשעת לילה, מה שיהפוך כל מתקן סולארי לתחנת כוח עצמאית. "אנחנו בוחנים שימוש בקוגנרציה (חשמל וקיטור) כדי להפסיק את השימוש בגנרטורים. הבסיסים יכולים להתחברה לאנרגיה שמבוססת על גז טבעי" היא מחדדת.

לטענתה, כל הסיפור הזה אמור להביא לחסכון שנתי של 120‑140 מיליון שקל לצה"ל. "לא יוצאים לאף פרויקט ללא ניתוח כלכלי וכל בסיס מקבל פרופיל צריכת אנרגיה עצמאי, ומשם ממקדים את סדר העדיפויות של ההשקעה", היא מסכמת.

על ביצוע התוכנית הופקדה מינהלת ייעודית שכבר החלה ליישם בשטח חלקים ממנה.

אז השורה התחתונה היא כפולה. ראשית הוכח שגם הגוף עם הסטיגמות הכי גדולות בתחום הבזבוז יכול להתייעל, זאת אם רק יהיה מי שירצה ויתכלל את זה. השורה התחתונה הנוספת היא שהמדינה יכולה לשאוב קצת השראה מצה"ל ולראות איך מתקתקים עבודה בפעולות בשטח ולא בשורת החלטות ממשלה אינסופיות שלא הניבו דבר וחצי דבר.

מי צריך רשות גז חדשה

"כלכליסט" חשף אתמול שהצבא מתכנן להקים רשות גז חדשה בשטחי יהודה ושומרון. המחשבה נולדה מהצורך לחבר את אזורי תעשייה דוגמת אריאל, מעלה אדומים וברקן לרשת ההולכה הארצית, זאת כדי לתת למפעלים אפשרות להשתמש בדלק זול ולא מזהם.

הבעיה הגדולה היא שמשרד הביטחון לא החליט אם הוא רוצה לעמוד בהבטחה שנתן למשרד האנרגיה שיטפל בהקמת הרשות, או לעשות הכל במסגרת הצבא. במשרד המשפטים טוענים שכל מה שקורה בשטחים חייב להיות מטופל על ידי המינהל האזרחי. וכך יוצא שרשות גז קיימת שפועלת תחת משרד האנרגיה יכולה לתכנן דרך החברות הממשלתיות הולכת גז לירדן או למצרים, אבל ברגע שהיא עוברת את הקו הירוק היא נתקעת בעיקר בהבטחות של משרד הביטחון שיהיה בסדר מבלי לראות תוצאות בשטח. כל זה גורר מציאות בה מפעלים שמחכים לגז יחכו עוד שנים ארוכות, ותחנות כוח עצמאיות של הרש"פ לא יקומו לעולם.

אז עם מה נשארנו? עם חלמאות מזוקקת שעלולה להיווצר בדמות מינהלת גז חדשה, צבאית, שתחייב גיוס תקנים, הקצאת משאבים ותכנון ארוך טווח של משהו שהחברות הממשלתיות מבצעות כבר 15 שנה ומהיום שהגז הישראלי זורם לחוף.

ולכן, למרות שצה"ל יודע להתייעל אנרגטית, לחבר את בסיסי צה"ל לרשת הגז ולהקים מטריה סולארית לכל טנק ונגמש שחונה בבסיסים, ולקזז 120 מיליון שקל לשנה מההוצאות שלו על מים וחשמל, במהלך מקביל הוא עלול להרים גוף בזבזני שיאלץ ללמוד מאפס מה שאחרים בסקטור האזרחי כבר שכחו. ולתפארת מדינת ישראל.