פוסט טראומה: לפייסבוק לא אכפת מהמסכנים שמנקים אותה מזוועות

תביעה שהגישה בודקת תוכן בפייסבוק בסוף השבוע הציפה מחדש את הבעייתיות בה הציבה עצמה הרשת החברתית, בשאיפתה ״להפוך את העולם לקטן יותר״. עם יותר מ-2 מיליארד משתמשים חודשיים, חייבת פייסבוק לבחון כמויות תוכן אדירות שמועלות לפלטפורמה שלה בכל יום, כדי לוודא שהיא עומדת בדרישות הרגולטוריות של המדינות בהן היא פועלת. לשם כך, מעסיקה החברה כ-7,500 בודקי תוכן שמנטרים את התכנים, בקצב שאינו מתחשב בסוג החומרים אליהם הם נאלצים להיחשף

פייסבוק היא לא רק תא התהודה של התכנים שמעלים חברים וחברים של חברים. בהיותה פלטפורמת המדיה הגדולה בעולם, היא הפכה למקום שאליו ארגונים חברתיים, פעילים וגם ארגוני טרור ופושעים מעלים את המסרים שלהם. בודקי התוכן של פייסבוק בוחנים סרטים, תמונות, וטקסטים שכוללים אלימות קשה, אונס, התעללות בילדים, רצח ועריפות ראשים.

אותם עובדים, שכמיטב המסורת של חברות הטכנולוגיה מועסקים דרך חברות צד שלישי, מקבלים שכר לא גבוה ומגיעים בעיקר מהפריפריה החברתית של העולם - בדיוק אותו עולם שפייסבוק רוצה להפוך לקטן יותר. לפי דיווח של הגרדיאן הבריטי, רובם מועסקים בפיליפינים, וגם רבים מאלה שחיים במדינות מערביות הם מהגרים טריים בעלי כישורי אנגלית נמוכים, שנשכרו לבחון תכנים בשפות האם שלהם.

לפי התביעה, המגוללת חוויות דומות לעדויות שהובאו בגרדיאן ובסרט הגרמני-ברזילאי ״המנקים״, פייסבוק והחברות שסיפקו לה שירותי ניטור תוכן לא הוטרדו יותר מדי מהשפעות התכנים המחרידים על האנשים שבחנו אותם. זו אינה הפתעה גדולה בהתחשב בכך שפייסבוק הודתה בעבר שערכה ניסויים בהשפעה הפסיכולוגית של תוכני הפיד על המשתמשים, מבלי שידעו על כך. התנהלותה של הרשת החברתית במקרה של התביעה מזכירה את התחמקותה מאחריות לפרטיות המידע של משתמשיה, כפי שזו צפה בפרשת קיימברידג' אנליטיקה. בלי תגובה ציבורית רחבה ובלי לפחות איום בהגבלות רגולטוריות, פייסבוק לא זזה מילימטר או נוטלת אחריות להשפעת המוצר שלה על הקהל.

התנהגותה כלפי בודקי התוכן מזכירה מאוד את זו של אמזון כלפי נהגי המשלוחים ועובדי המרכזים הלוגיסטיים שלה. גם במקרה של ענקית הקמעונאות נחשפו בשורת פרסומים התנאים הקשים בהם נאלצים לעבוד מועסקיה. נראה שעבור ענקיות הטכנולוגיה העובדים הקטנים בתחתית הפירמידה הם לא יותר מכלי עבודה שיש להפיק מהם כמה שיותר. אם הם לא מתכנתים, לא צריך לקחת עליהם שום אחריות, לא משנה מה שיעורם מתוך עובדי החברה.

נזק נפשי, עשיית צרכים לתוך בקבוק כדי לעמוד בלוחות זמנים, או צורך בתלושי מזון כדי לגמור את החודש כי המשכורת עלובה? לצוקרברג ולבזוס לא ממש אכפת. הם עצמם עסוקים בפילנתרופיה, כיבוש החלל והנגשת האינטרנט למדינות עולם שלישי, שיהפכו לשוק חדש של צרכנים שייחשפו לנפלאות הטכנולוגיה המערבית: פלטפורמות נוחות לשימוש, עם מחויבות רופפת לפרטיות ופיקוח רופף שמשמשות להצפת פייק ניוז, שיח שטנה וקפיטליזם צרכני ישן וטוב.