קצא"א תרוויח מאות מיליונים מהגז המצרי

עסקת צנרת הגז המצרית שנחתמה בשבוע שעבר תייצר יש מאין הכנסות מעמלות תשתית שצפויות להגיע למאות מיליוני שקלים לאורך עשר שנים לאחת החברות החשאיות הפועלות בישראל - חברת קצא"א (קו צינור אילת אשקלון). ממידע שהגיע לידי "כלכליסט" עולה שראשי דלק השלימו עקרונית בשבועות האחרונים מהלכי משא ומתן מול ראשי קצא"א על הזכות להשתמש בצנרת הגז המצרית המושבתת של EMG, זאת כחלק מהשלמת העסקה הכוללת והשגת כלל האישורים הנדרשים.

ביום חמישי דווח על חתימת ההסכם שלפיו דלק קידוחים ונובל אנרג'י ירכשו תמורת 518 מיליון דולר 28% מצנרת הגז המושבתת של EMG, זו שהזרימה גז מצרי לחברת החשמל הישראלית בין אמצע 2008 לתחילת 2011 עד שזו הופסקה בשורת פיצוצי חבלה במסגרת "אביב העמים" הערבי. כעת הסיבה להשלמה העקרונית של ההליכים מול קצא"א היא פשוטה: צנרת הגז שנבנתה בזמנו על ידי EMG מחברת בין אזור אל עריש שבצפון מצרים לבין אשקלון שבתחומי ישראל. נקודת החיבור שבאשקלון שוכנת למעשה בשטחי קצא"א, לרבות השיבר ששולט על הזרמת הגז מהצד הישראלי, ולכן שימוש בצנרת מחייב לא רק את הסכמת קצא"א אלא גם עתיד לשרת את החברה בהכנסות מדמי חיבור, תשתית ואולי הולכה שישולמו לה עבור הזרמת הגז.

היקף ההכנסות של קצא"א תלוי בכמות ההזרמה שתירשם בפועל. לשותפויות הגז לווייתן ותמר יש שני חוזים מקבילים מול חברת דולפינוס שמאחדת, על פי ההערכות, שורת תעשיינים מצרים. החוזה הראשון, ממאגר לווייתן, בהיקף של 7.5 מיליארד דולר לעשר שנים, בעל כמות הזרמה קבועה ושנתית שמסתכמת בכ־32 מיליארד מ"ק, כשתחילת ההזרמה מתוכננת לדצמבר 2019.

החוזה השני הוא בין דולפינוס לשותפות תמר, גם הוא בהיקף של 7.5 מיליארד דולר, כשההבדלים העיקריים הם במועדי האספקה ובכמות הנרכשת. מכיוון שמאגר תמר הוא מאגר פעיל מאז מרץ 2013, היכולת שלו לספק גז באופן מהיר תשרת את הספקים ואת הלקוח ועד לכך שדלק קידוחים דיווחה שהיא תוכל להעביר גז מתמר עד אמצע 2019, כשהשאיפה היא להזרמת הגז עוד קודם לכן, במרץ 2019. מנגד, מאגר תמר כבול בחוזים מול המשק הישראלי, וכמות הגז שיוכל לספק בפועל תהיה על בסיס עודפים. ב־2021 יצטרכו הצדדים להחליט אם הם הופכים את החוזה שאינו על בסיס עודפים לחוזה קבוע על בסיס כמות מינימלית שנתית.

מתקן של קצא"א | צילום: קצאא

הזרוע השלטונית של ישראל

עדות לכך שההסכם עם קצא"א הושלם עקרונית ניתן למצוא בעובדה שהחלו עבודות התשתית להשמשת הצנרת בצד של אשקלון והם על חשבון בעלי הצנרת. נדבך נוסף של העסקה הוא הפן המדיני. מי שהצטרפה לעסקה עם השותפויות היא חברת איסט גז הממשלתית המצרית עם אחזקות של כ־11% בצנרת (דלק ונובל כ־28%, בחלוקה שווה), מה שהופך את הבעלות בצנרת לבעלת אינטרס מצרי שלטוני. ועם הצטרפותה של קצא"א העסקה מקבלת נופך מדיני מכיוון שקצא"א היא הזרוע השלטונית הלא רשמית של ישראל בכל הקשור להובלת דלקים ואחסנתם, לרבות פיקוח לא רשמי על פעילות החברה מצד האוצר. במשק האנרגיה מעריכים שהחיבור - העקיף בשלב זה - הוא צד מקדים לקבלת אישורים ממשלתיים מחויבי המציאות להשלמת עסקאות יצוא הגז, מהצד המצרי והישראלי. קצא"א ודלק קידוחים סירבו להתייחס לידיעה.