אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
ביקורת סרט: הצ'אט שהציל אותי צילום: AP

ביקורת סרט: הצ'אט שהציל אותי

סצנות המורכבות משיחות מסנג'ר, סרטוני יוטיוב וסטוריז באינסטגרם מצליחות להחזיק היטב את סרט המתח הבלשי "חיפוש"

02.10.2018, 09:40 | יאיר רוה
שני סרטים אמריקאיים מצליחים ומוצלחים מספרים סיפורים בעלי קווי מתאר דומים באופן מחשיד. "בקשה מסתורית", שובר הקופות מבין השניים, מפגיש את אנה קנדריק ואת בלייק לייבלי במה שנראה כמו מיזוג בין "שקרים קטנים גדולים" ובין "נעלמת". קנדריק מגלמת עקרת בית פרברית, בעלת ולוג (vlog) בישול ועשו־זאת־בעצמכן, שחוקרת לאן נעלמה חברתה הקרייריסטית. אותה — היא מבינה בדיעבד — היא כלל לא הכירה. "חיפוש" מספר על אבא שתר אחר בתו התיכוניסטית שנעלמה.

צירופי המקרים בין הסרטים מפתיעים: בשניהם יש סצנה שבה מכונית הנעדרת נמצאת על שפת אגם, ובשני הסרטים הגיבורים משיגים וידוי דרמטי באמצעות לייב סטרים ביוטיוב. גם העובדה שדמות האב בשני הסרטים מגולמת על ידי שחקן ממוצא אסייתי יכולה להיחשב כצירוף מקרים, או כחלק מטרנד עכשווי.

מתוך "חיפוש", צילום: AP מתוך "חיפוש" | צילום: AP מתוך "חיפוש", צילום: AP

אבל למרות ההנאה מההומור השחור וריבוי הטוויסטים של "בקשה מסתורית", "חיפוש" הוא הסרט המקורי והמפתיע מבין השניים. זה סרט הביכורים של הבמאי האמריקאי־הודי אניש צ'אגנטי, הפקה עצמאית ודלת־תקציב, כמעט ביתית בממדיה, שזכתה בפרס מינורי בפסטיבל סאנדנס האחרון ונקנתה להפצה עולמית על ידי אולפני סוני.

ראינו את זה לפני כמעט 20 שנה, כש"פרויקט המכשפה מבלייר" — סרט אימה שצולם במצלמת וידיאו ביתית והעמיד פנים שהוא בעצם חומר גלם תיעודי שנמצא זרוק ביער — עשה היסטוריה. הסרט הזה פתח ז'אנר שלם של סרטי אימה כמו־תיעודיים שזכה לכינוי פאונד־פוטג'.

כעת "חיפוש" יוצר גימיק חדש שעשוי להפוך לאופנה: סרט שלם שכולו צילום מסך מחשב. סצנות הסרט מוצגות כמו מתוך אמצעי התקשורת הזמינים במחשב ובטלפון הסלולרי: תוכנות צ'ט, שיחות וידיאו, צילומי וידיאו ביוטיוב, צילומי סטילס בטאמבלר, לייב סטרימינג בפייסבוק, סטוריז באינסטגרם וכן הלאה.

בדקות הראשונות של "חיפוש", שמציגות סיפור של משפחה אחת דרך השינויים שעוברים על המחשבים שלה מווינדוס 2000 ועד היום, הפורמט הזה עובד נפלא. עשר דקות נטולות מילים, מרגשות כמעט כמו הפתיחה של "למעלה" (ובוודאי מושפעות ממנה). אבל הייתי סקפטי: האם צ'אגנטי וצוותו יצליחו להחזיק את הפורמט הקצת גימיקי הזה סרט שלם בלי לשבור אותו? כן! והאם הוא יתיש אותנו הצופים ויהפוך למונוטוני? לא! הרעיון הקונספטואלי עובד יפה לכל אורכו, והופך לחלק אינטגרלי מהעלילה עצמה. זה סרט שחלקים גדולים ממנו — סצנות הצ'אט בין האב ובתו — אנחנו צריכים לקרוא, ובחלקים אחרים עלינו להביט היטב בבליל הדימויים על המסך ולהפוך לבלשים בעצמנו, למצוא לבד את הרמזים לפתרון התעלומה.

ההפתעה השנייה היא שהסרט הזה אכן מצליח להיות מותח, והוא עושה את זה על פי רוב באופן די אינטליגנטי. כן, יש כמה חורי עלילה שמתגלים בדיעבד וכמה קיצורי דרך, אבל יש כאן תעלומה די מורטת עצבים, ואבא שהופך לבלש בעל כורחו כשהוא מנסה לפענח את חייה של בתו באמצעות התיעוד שנשמר על גבי המחשב שלה.

כך, "חיפוש" מצליח לתעד באופן מדויק את הדרך שבה בנות 16 אוצרות את חייהן, רגשותיהן וסודותיהן בצ'אטים, פוסטים ומצלמות רשת.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות