צילום: עמית שעל
ביהמ"ש: מנכ"ל SBI שוויץ לא פעל להסתיר מידע מהמשטרה, בפרשת שיכון ובינוי
רוני פאלוך העביר לעורך דינו העתק של מידע מהנייד והמחשב שלו לפני פתיחת החקירה בפרשת שיכון ובינוי, וסירב להעבירו למשטרה בטענת לחיסיון עו"ד-לקוח. ביהמ"ש: "פאלוך ביקש לקבל ייעוץ משפטי, לא להפוך את משרדו של בא כוחו לעיר מקלט"
לאור חיסיון עו"ד-לקוח: המשטרה לא תוכל לעיין במידע שהועתק מהטלפון הנייד והמחשב של מנכ"ל SBI שוויץ עד לאחרונה, רוני פאלוך, אשר הועבר לעורך דינו בטרם נפתחה חקירת פרשת השוחד והמרמה בשיכון ובינוי. כך קבע הבוקר (ג') שופט בית משפט השלום בראשל"צ, גיא אבנון.
קראו עוד בכלכליסט
אבנון דחה את בקשת היחידה הארצית לחקירות הונאה במשטרה (יאח"ה) לעיין בחומרים, וקבע כי פאלוך העביר את התקן האחסון שעליו הם הועתקו לסנגורו, עו"ד ירון ליפשס, לצורך ייעוץ משפטי, ולא על מנת שמשרד עורכי הדין שלו ישמש כ"מקלט" להסתרת ראיות מהמשטרה.
פאלוך: החומר נמסר לעו"ד בלי קשר לחקירה
פאלוך, אחד החשודים המרכזיים בפרשה, הטיס שבועות ספורים לפני פתיחת החקירה בחודש פברואר את הטלפונים והמחשבים במיוחד לישראל, העתיק את המידע ומסר אותו לסנגורו, עו"ד ירון ליפשס ממשרד כספי ושות'. עם פתיחת החקירה הפלילית הוציא בית המשפט צו שבו חייב את עו"ד ליפשס להעביר את המידע שהועתק לידי המשטרה. החומר נותר במעטפה אטומה לאור טענתו של עו"ד ליפשס שהמידע שקיבל מפאלוך חוסה תחת חיסיון עו"ד-לקוח.
"חומרי המחשב הועברו אלי לצורך ייעוץ משפטי מקצועי בקשר להליך בדיקה פנימי שביצעה שיכון ובינוי בעניינה של SBI", טען עו"ד ליפשס בתגובה שהגיש לבית המשפט לבקשת יאח"ה לעיין בחומרים. לדבריו פאלוך שכר את שירותיו עוד בטרם נפתחה החקירה הפלילית בישראל, לאור הבדיקה הפנימית שערכה שיכון ובינוי, ועל כן הוא העביר לו את החומרים לצורך ייעוץ.
"הבדיקה נוהלה בשוויץ, בתיאום עם התובע השוויצרי, על ידי פירמת רואי החשבון דלויט ומשרד עו"ד מקומי בשוויץ שנשכרו על ידי שיכון ובינוי", הוסיף עו"ד ליפשס, שהסביר שהבדיקה החלה לאחר תביעה שהגיש חשב החברה בקניה לשעבר, שי סקף, לבית הדין האזורי לעבודה בת"א.
"מתברר אפוא", טוען ליפשס, "כי חומרי המחשב הועברו אלי מפאלוך ללא קשר לחקירה הפלילית, ועוד בטרם ידע על דבר קיומה". ליפשס הוסיף בדיון שהערך לאחרונה בביהמ"ש כי הטלפון והמחשב עצמם נתפסו עם פתיחת החקירה על ידי המשטרה, כך שהראיות נמצאות גם ככה בידה.
המשטרה: משרד עורכי הדין אינו מקלט
במשטרה דחו את הדברים. ביאח"ה טענו שפאלוך לא יכול לבקש להטיל חיסיון גורף על כל החומרים, ואם בית המשפט יסכים לכך יהפכו חשודים את עורכי דינם למקלט שבו יסתירו חומרים מהמשטרה. כמו כן הם ציינו שחברת שיכון ובינוי, שהחומרים שייכים לה לכאורה, הסכימה להסרת החיסיון באמצעות משרד גורניצקי ושות'. עוד טענו במשטרה כי חשוד אחר בפרשה, מנהל אזור אפריקה בנו ארביט שהעתיק גם הוא המחשבים והניידים שלו ומסר אותם לעורך דינו, הסכים להסיר את החיסיון.
"העובדה שהתקן האחסון - שעליו העתקי הטלפונים והמחשבים שהוטסו לישראל - נמצא פיזית במשרדו של הסנגור", טען רפ"ק עו"ד עודד אררה מיאח"ה, "אינה הופכת את תכולתו באופן אוטומטי וגורף לחסוי מכוח חיסיון עו"ד לקוח. משרדי עוה"ד אינם מקלט לחומרים שחשודים מבקשים למלט מחקירות פליליות, באצטלה של חיסיון".
"אין לי טענה כלפי עורך הדין, אני חושב שהמחלוקת היא באמת משפטית", הוסיף בדיון נציג המשטרה רפ"ק אררה. "לשיטתנו העברת החומרים לא היתה תמימה ונעשה ניסיון לעשות שימוש לרעה בחיסיון המוקנה לקוח".
השופט אבנון: "אין אינדיקציה להרחקת חומרים מהמשטרה".
השופט אבנון לא קיבל את הטענות. "מצאתי לדחות את טענת המשטרה כי מעשיו של פאלוך הפכו את משרדו של בא כוחו לעיר מקלט", כתב השופט בהחלטתו. "אין אינדיקציה לכך שחומרי המחשב הועתקו על מנת להרחיקם מן המשטרה. לו כך היה, מדוע להעתיקם? קל יותר להותיר אצל עורך הדין את המסמכים המקוריים, המחשב והטלפון, מבלי להעתיק את תוכנם".
השופט אבנון התייחס לדוגמה שהציגה המשטרה למצב שבו חשוד בדקירה מגיע למשרדי באי כוחו, מציג את הסכין ששימשה אותו, ומבקשת עצה משפטית. המשטרה טענה כי העצה שנתנה ללקוח חסויה, אך הסכין עצמה אם נשארה במשרד עורכי הדין איננה חסויה.
"טענה זו אינה מקובלת עלי", כתב השופט אבנון. "ככל שהסכין עצמה הושארה במשרד, אז גם אם אחת המטרות היא לקבל עצה משפטית, ובנוסף הייתה כוונה להשתמש במשרד עורכי הדין כמקום מסתור למוצג פלילי, לא חל חיסיון עו"ד-לקוח. "הדוגמא איינה תואמת לנסיבות המקרה, נוכח העובדה שבמשרדו של עו"ד ליפשס הושאר עותק של תוכן המחשב והטלפון, ולא המוצגים המקוריים. ובכל מקרה לא שוכנעתי כי מטרת השארת חומרי המחשב נועדה להעלימו מעיני המשטרה".
אבנון התייחס בהחלטה גם לטענת המשטרה כי שיכון ובינוי לא התנגדה למסירת תוכן החומרים למשטרה. "העובדה שהמחשב והטלפון מצויים בבעלות החברה, איינה משפיעה על שאל קיומו של חיסיון עו"ד-לקוח. המחשב והטלפון היו בזכות וברשות בחזקת המשיב מכוח עבודתו; קבעתי כי עו"ד ליפשס נשכר על מנת ליתן ייעוץ משפטי לפאלוך (הוא איננו עורך הדין של החברות); הואיל וקבעתי כי מסירת חומר המחשב נועדה למטרות שירות משפטי, אז החיסיון הוא של פאלוך והוא היחיד שיכול ורשאי לוותר עליו".
"זכויות החשודים תשמרנה"
בהחלטתו התייחס השופט אבנון גם לדברים שאמר בדיון בכיר ביאח"ה, סגן ניצב (סנ"צ) עו"ד אסף וולפיש, שעומד בראש המפלג בלהב 433 שחוקר את הפרשה. "נשמעות טענות מולנו שאנחנו רוצים להרוס את החברה, שאנחנו גורמים להפסד כיס של ציבור גדול בישראל, ואנחנו כאן כדי לומר: לא היא. מדובר בתיק שנמצא בראש סדר העדיפויות וההתעניינות של היחידה החוקרת והפרקליטות המלווה. מדובר בחברה ציבורית בישראל ונשמעות טענות למכביר אל מול רשויות החקירה לזרז את החקירה. אנחנו עושים כל שאפשר כדי לקדם את החקירה".
"בית המשפט ער למשמעות החקירה והשלכותיה", כתב השופט אבנון, "ולחשיבות הרבה שרואות היחידה החוקרת והפרקליטות המלווה בקידום החקירה, ובהשלמתה מה ככל הניתן – כך ראוי. מנגד, ההחלטה מבוססת על אדנים משפטיים אשר אל להם להיות מושפעים מזהות הנחקר, זהות החוקר, או מכובד משקלה וחשיבותה של החקירה. דין אחד לכל, וזכויות החשודים תישמרנה, בין אם מדובר בחקירה שגרתית, ובין אם מדובר בחקירה חובקת עולם המנוהלת על ידי בכירי החוקרים. בית המשפט פועל ללא משוא פנים כלפי כולם".
3 תגובות לכתיבת תגובה