מי יבלום את שלטון המנהלים

אם מנכ"לית בנק לאומי רקפת רוסק־עמינח היתה מתקשרת אל קודמתה בתפקיד גליה מאור כדי להתייעץ איתה בנוגע לזהות היו"ר הבא, סביר להניח שמאור היתה משיבה לה ברוח זו: "למה לך יו"ר דעתן וחזק? עדיף לך דמות ייצוגית וחלשה שלא תאפיל עלייך. את צריכה יו"ר ייצוגי שיוכל להרצות ולפגוש רגולטורים כדי שאת תוכלי להמשיך לנהל את הבנק ביד רמה". שיחה כזו כמובן מעולם לא התרחשה וגם לא תתרחש — מאז פרשת העלמות המס שבנק לאומי הסתבך בה, השתיים לא מחליפות ביניהן מילה, ואם תשאלו את רוסק־עמינח, היא תגיד שהיא אינה עוסקת כלל בזהות היו"ר הבא. סביר להניח שזה נכון.

גם אם המנכ"לית אינה עוסקת בכך כלל, כל אחד במגזר העסקי יודע מה מתרחש כיום מאחורי הקלעים של המערכת הבנקאית לקראת בחירת היו"ר הבא של לאומי. בכירים בגופים המוסדיים מספרים על לחצים שמופעלים עליהם ועל בחישה מצד יועצים ונותני שירותים שחוששים מבחירה של יו"ר חזק ודעתן. רוסק־עמינח נמצאת היום בשיא כוחה. תחת ניהולה לאומי עקף את המתחרה הגדול — בנק הפועלים — בשווי השוק והוא מציג רווחי שיא, תוך שהוא נהנה מפירות ההחלטה לסגור את פרשת העלמות המס בפשרה (שעלתה לבנק הון עתק). אבל גם המנכ"ל הטוב ביותר זקוק לדירקטוריון דעתן, ביקורתי ומקצועי.

העתק של המתרחש אצל המתחרים

 

לאומי הוא כמובן רק דוגמה אחת. שוק ההון הישראלי עובר כיום תהליך שבו חברות גדולות הופכות מכאלה שנשלטות על ידי בעלי הון לחברות ללא גרעין שליטה. במצב החדש שנוצר, כוחם של הגופים המוסדיים עולה באופן משמעותי. במקביל, עולה גם כוחם של המנהלים. כך, למשל, בהיעדר מעורבותו של בעל השליטה אדוארדו אלשטיין איזי כהן ניהל לבדו את כלל ביטוח, ורק אתמול יו"ר פז יצחק עזר, שמונה לתפקיד לאחר שבעל השליטה צדיק בינו פיזר את המניות בבורסה, עזב על רקע חיכוכים עם המנכ"ל הדומיננטי יונה פוגל, שגם הוא בוגר בנק לאומי. כשמדובר בחברה ריאלית כמו פז, בעלת המעמד הדומיננטי בשוק האנרגיה הישראלית, שלטון המנהלים עשוי להיות בעייתי עבור החברה. כשמדובר בבנקים הגדולים, שבהם הציבור מנהל עשרות מיליארדים מכספו, הדבר מטריד שבעתיים.

מה שמתרחש בלאומי הוא העתק של הנעשה בשני הבנקים הגדולים האחרים — הפועלים ודיסקונט, שבהם כוחם של המנכ"לים רק הולך ומתחזק בשל היעדרו של בעל בית. בהפועלים הדמות הדומיננטית ביותר היא המנכ"ל אריק פינטו, שכן היו"ר עודד ערן חסר ניסיון עסקי בהשוואה אליו, ובבנק דיסקונט מי שאומרת את המילה האחרונה היא המנכ"לית לילך אשר־טופילסקי. המצב הזה, שבו המנכ"ל הוא בעל הבית בפועל בזכות יו"ר דירקטוריון חלש, נוח למרבית השחקנים ובעלי העניין.

הכדור עובר למוסדיים

הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל — הרגולטור של המערכת הבנקאית — לא התערב עד היום בסוגיה הקריטית של מאזן הכוחות בין המנכ"לים לדירקטוריון שמתעצב לאור הזהות של האוחזים בתפקיד.

משום כך, הכדור עובר לגופים המוסדיים הישראליים והזרים, שמחזיקים בנתחים משמעותיים מהבנקים. הם אלו שבכוחם להכריע כיצד ייראה מאזן הכוחות, והם אלו שנדרשים להכריע אם הם תומכים בשלטון המנהלים או שהם בעד דירקטוריון חזק ועצמאי. לאומי הוא עוד מקרה מבחן. אם כי חשוב לבחור באדם שהרקורד שלו נטול ניגודי עניינים רבים שעשויים לפגוע בשמו הטוב של הבנק.